ע"א 5511/06 יעקב (ג'קי) אמינוף נ. א. לוי השקעות ובנין בע"מ

1.המבקש והמשיבה הם בעליהם המשותפים, בחלקים שווים, של מקרקעין ברחוב הרצל 138 בתל אביב, הידועים כגוש 7082 בחלקה 38, בהם מצויים נכסים מסחריים. ביום 13.11.01 כרתו הצדדים הסכם בדבר "זכות סירוב ראשונה" למכירת חלקם במקרקעין, ורשמו מכוחו הערות אזהרה הדדיות.

ביום 19.11.02 שלח המבקש מכתב למשיבה, ובו עדכן אותה בדבר הצעת מחיר פוטנציאלית שקיבל עבור חלקו בנכס מפלוני, וביקשהּ להודיע לו בהקדם האפשרי אם היא מעוניינת לממש את זכות הסירוב הנתונה לה. ביום 21.11.02 הודיעה המשיבה למבקש כי היא מעוניינת לרכוש את חלקו במחיר שהוצע לו על ידי פלוני, וביקשה כי יעביר לה את פרטיה של הצעה זו. בהמשך, ניהלו הצדדים תכתובת ענפה, במהלכה ניסו לקבוע את פרטיה ותנאיה של ההסכמה המתגבשת, אך בסיומה הודיע המבקש למשיבה כי אין בכוונתו למכור את הנכס כלל.

2.המשיבה פנתה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתובענה למתן סעד הצהרתי, לפיו נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, אשר פרטיו נקבעו במהלך חליפת המכתבים ביניהם. בהמשך, ביקשה המשיבה להורות על אכיפתו של הסכם זה. המבקש התנגד לכך, מן הטעם כי לא ניתן להצביע על קיומה של דרישת הכתב מכוח סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וכי המשיבה לא שכללה את החוזה הנטען על ידי הפקדה של סך העסקה בידי רשם המקרקעין, כאמור בסעיף 102 לחוק.

3.בית-המשפט (כבוד השופטת ע' ברון) קבע כי מכתבו של המבקש מיום 19.11.02 היה בגדר "הצעה" כמשמעה בסעיף 3 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן ניכר בו כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה: המכתב מתייחס מפורשות להסכם זכות הסירוב, והוא נשלח באופן רשמי אשר מצביע על רצינות ההתקשרות. כן נקבע כי המכתב הינו מסוים דיו, שכן נשוא העסקה והתמורה עבורה מופיעים בו מפורשות. לפיכך, נקבע כי מכתבה של המשיבה מיום 21.11.02 הינו, למעשה, קיבול ההצעה. נקבע, כי הואיל וניתן להצביע על פרטיה המהותיים של העסקה משני המכתבים המשלימים זה את זה, והואיל ודרישת הכתב בעסקאות של מכר מקרקעין רוככה משמעותית, הצדדים כרתו ביניהם הסכם תקף. עוד נקבע, כי הוראת סעיף 102 לחוק הינה דיספוזיטיבית באופייה, והצדדים להסכם אינם מחויבים לנהוג על פיה. בעניינו, הצדדים בחרו לנקוט במנגנון שונה, ואין בכך כדי למנוע את גיבושו של ההסכם. לבסוף, בית-המשפט התיר למשיבה לפצל את הסעדים הנוספים שנתבקשו על ידה, וחייב את המבקש בהוצאות ההליך בסך של 50,000 ש"ח. בקשת המבקש לבית-המשפט המחוזי, שעניינה עיכוב ביצועו של פסק-הדין, נדחתה.

4.המבקש ערער לבית-משפט זה, ובד בבד הגיש את הבקשה שבפני, בה הוא עותר בשנית לעיכוב ביצועו של פסק-הדין. לטענתו, סיכויי ערעורו טובים, הואיל ובית-משפט קמא סטה מן ההלכה הנוהגת לעניין דרישת הכתב בעסקאות של מכר מקרקעין, שגה בקביעתו את סכום התמורה החוזית, והורה על פיצול סעדים שלא כדין. המבקש מוסיף וטוען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן לולא עיכובו של פסק-הדין, עלולה המשיבה למכור את הנכס לצד ג' תם לב, ואזי גם אם ערעורם יתקבל, לא תהא לכך נפקות ממשית כלשהי.

לטענת המשיב, דין בקשה זו להידחות, שכן לא נלווה לה תצהיר מפורט, סיכויי הערעור אינם גבוהים, והמבקש לא הוכיח את הנזקים הפוטנציאליים שייגרמו לו אם ימומש פסק-הדין. המשיב מדגיש, כי אף שמדובר במכירת נכס מקרקעין, אין עסקינן בדירת מגורים, כי אם נכס המשמש למטרות מסחריות.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הכלל הוא כי פסק-דין יבוצע מייד עם הינתנו, והגשת ערעור לא תעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים, ולקיומו של נזק – שאינו ניתן להשבה אם יתקבל הערעור - מוטל על כתפי המבקש (ע"א 774/04 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי,

לא פורסם; רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל , לא פורסם). המבקש לא עמד בכל אלה. אמת, בתי-המשפט נוטים להיענות לבקשות עיכוב ביצוע שעניינן בנכסי מקרקעין מסוימים, כגון דירות מגורים, וזאת, בשל ההשלכות המיידיות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע. אולם, אין זה המקרה שבפני, בו המבקשים מתגוררים בארצות הברית, ואילו הנכס נשוא פסק-הדין משמש לצרכים מסחריים גרידא (השוו רע"א 764/03 עתמי נ' מעברי , לא פורסם).

באשר לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט עליהם הורה בית-משפט קמא, הלכה היא כי עיכוב ביצועם של חיובים כספיים יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ובמיוחד כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק. לא השתכנעתי כי מקרה זה בא בגדרם של חריגים אלו (ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן , לא פורסם; ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פרידנברג , לא פורסם); ע"א 949/06 אליאס נ' עטיה , לא פורסם).

אשר על כן, הבקשה נדחית. החיוב בשכר-טרחת עו"ד בבקשה זו, בסך 3,000 ש"ח, יהיה על-פי תוצאת הערעור .