ע"א 3782/06 בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ ו-30 אחר נ. מנהל מס שבח

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ב-ו"ע 4006/03 מיום 9.3.2006 (להלן: פסק הדין) ופסקי הדין מיום 30.3.2006 בעררים הנוספים, אשר נדחו מהנימוקים שבפסק הדין.

העובדות וההליכים

1.פסק הדין דן בעסקאות שנעשו ביחס למקרקעין שהוחכרו למושב רגבה (להלן: המושב) על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. המערערת, היא היזם – הקבלן, כרתה עם המושב "הסכם עקרונות" לתכנון ולביצוע הבניה בהרחבה לא חקלאית בתנאי "בנה ביתך" במושב (להלן: ההרחבה).

ועדת הערר בבית המשפט המחוזי דחתה את הטענה העיקרית של המערערת, ולפיה אין המדובר בענייננו במכירת זכויות במקרקעין. הוועדה קבעה כי התקיימה "עסקת מכר מוצהרת בין המושב לבין היזם... של זכויות המושב במקרקעי ההרחבה". כן נקבע שהמושב הכיר בכך שמכר למערערת את זכויותיו במקרקעי ההרחבה והמערערת העבירה למושב סך של כ-8.9 מליון ש"ח בתמורה למכר. לאור ניתוח הסכם העקרונות בין המושב למערערת, לרבות ניתוח היקפן של הסמכויות שנמסרו למערערת בנוגע לבניה ומכירת הדירות, הגיעה וועדת הערר למסקנה כי המשתכנים ביחידות הדיור שנבנו בהרחבה (להלן: המשתכנים) רכשו "דירות מקבלן" ולא רק "שירותי בנייה" לבניית ביתם. אי לכך קיבלה הוועדה את עמדת המשיב, כי הסכם העקרונות מהווה למעשה הסכם למכירת זכויות במקרקעין:

"העסקאות כפי שעוצבו על ידי הצדדים, בהתאם לתוכנן הכלכלי ומהותן האמיתית מהווים מכירה של דירות מגורים על ידי [המערערת] למשתכנים לפי [חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963]... מכירת הזכות במקרקעי ההרחבה על ידי [המושב] ל[מערערת], ומכירת יחידות הדיור על ידי [המערערת] למשתכנים, מהווים מכירה של זכויות במקרקעין כמשמעות מושג זה בחוק הנ"ל".

ועדת הערר דחתה אפוא את הערר שהגישה המערערת על שומת מס רכישה מטעם המשיב, על סך כולל של כ-2 מליון ש"ח. דרישת המס, שנטען כי חושבה על פי שווי רכישה בסך של כ-22.3 מליון ש"ח, נותרה על כנה.

2.המערערת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. כמו כן הגישה לוועדת הערר בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והעררים הנוספים הקשורים לו. ביום 8.6.2006 דחתה הוועדה את הבקשה, בקבעה:

"מדובר בזוכה שהיא המדינה שלגביה אין חשש שהמבקשת, אם תזכה, לא תוכל לגבות בחזרה את כספה... לא שוכנענו כי ביצוע פסק הדין עשוי להסב למבקשת נזק שלא יהא ניתן לתיקון... הכלל המושרש בפסיקה הוא שחיוב כספי אינו ניתן לעיכוב, אפילו הוגש עליו ערעור. אין בפנינו נסיבות בלתי רגילות המצדיקות סטיה מכלל זה. איננו רואים מקום למתן ערובה בנקאית שאמנם ניתנת למימוש מיידי בלא צורך בהליכים מאוחרים, אך דוחה ללא הצדקה את התשלום המס [כך] [למשיב] במועדים הקבועים בחוק. אנו דוחים את הבקשה".

הבקשה וטענות הצדדים

3.בעקבות זאת הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה. המערערת ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין ופסקי הדין בעררים הקשורים לו עד למתן פסק דין בערעור שהגישה לבית משפט זה, ולחילופין, ביקשה להתיר לה להפקיד בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור, ערבות בנקאית בגובה חיוב מס רכישה הנגזר משווי רכישה של 8.9 מליון ש"ח. לטענתה זהו שווי הרכישה שנקבע בפסק הדין (המשיב מתנגד לטענה זו והנושא שנוי במחלוקת במסגרת הערעור שהוגש). כן נתבקש בית המשפט להורות על ביטול העיקולים שהטיל המשיב על נכסי החברה, לרבות כספים, רכבים ונכסי מקרקעין, במסגרת הליכי הגביה שנקט נגד המערערת.

במישור סיכויי הערעור חזרה המערערת על טענתה, כי לא ביצעה "עסקה במקרקעין" אלא רק נתנה שירותי בניה למשתכנים, ועל כן אין לחייבה במס כלל. המערערת טענה בבקשה כי החיוב במס הנטען, שעה שהערעור תלוי ועומד, יסב לה נזקים כבדים, "יערים קשיים גדולים מאוד על פעילותה השוטפת של החברה, וכן ימנע מן החברה את האפשרות להיכנס לפרויקטים חדשים ולהשקעות מתוכננות" (סעיף 7 לבקשה). כן נטען, שלא בפירוט, כי "עסקינן בהוצאות בלתי-צפויות ה'מחסלות' את רווחיות הפרויקט, ואשר יש בהן כדי לזעזע קשות את מצבה הכלכלי של החברה ולהציבה בבעיות תקציביות קשות שכלל לא נלקח [כך] על ידה בחשבון, עת נכנסה לפרויקט זה... [ולגרום] לקשיים של ממש בביצוע תשלומים לספקים וקבלני משנה עמם היא עובדת באופן שוטף" (סעיף 8 לבקשה).

4.המשיב הגיב לבקשה. המשיב הסכים לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על מלוא סכום השומה, אך התנגד לחלופת המוצעת על ידי המערערת, בדבר הפקדת ערבות בנקאית בגובה חיוב מס רכישה הנגזר משווי רכישה של 8.9 מליון ש"ח. לטענת המשיב הערר שנדחה כלל לא התייחס לנושא שווי הרכישה אלא לעצם קיומן של נסיבות מכירת זכויות במקרקעין, ולכן אין להיזקק לנושא שווי הרכישה בשלב זה. לגוף השיקולים ביחס לעיכוב ביצוע טען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן וועדת הערר דחתה את הערר על הודעת השומה בהתבסס על קביעות עובדתיות. מטעם זה, אין גם הצדקה להתערבות בגובה חיוב מס הרכישה כאמור בהודעת השומה. במישור מאזן הנוחות נטען, כי ההכבדה על המערערת איננה, כשלעצמה, עילה לעיכוב ביצוע פסק דין. לטענתו "אם יזכה המבקש בערעור, המדינה תמיד תוכל להחזיר לו הסכום ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית" (סעיף 4 לתגובה). על כן, בכפוף להסכמה בעניין הערבות הבנקאית על מלוא סכום השומה, ביקש המשיב לדחות את הבקשה.

5.המערערת הגיבה לתגובה. לטענתה קביעת וועדת הערר בדבר "שווי רכישה" של 8.9 מליון ש"ח לכאורה היא קביעה עובדתית המחייבת את המשיב.

דיון

6.מהודעת הערר שהגישה המערערת, שצורפה לתגובה לתגובה, עולה כי ההבדל בין העמדות בשאלת שווי הרכישה נעוץ, בין היתר, בשאלה האם יסוד התחשיב הוא בכמות המגרשים המצויים באתר ההרחבה (כעמדת המשיב) או בכמות המגרשים ששווקו בפועל (כעמדת המערערת, וראו סעיפים 5.19-5.22 להודעת הערר). לצורך הבקשה שלפני אינני נזקקת לנושא זה. ממילא אינני מוצאת מקום להתחקות, בשלב זה, אחר יסוד התחשיב בקביעת שווי הרכישה, לכאורה, בפסק דינה של וועדת הערר ואינני נוקטת עמדה במחלוקת שבין הצדדים בעניין זה.

7.לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. הערר שהגישה המערערת לוועדת הערר נסוב, בעיקרו, על מלוא סכום המס שנדרש על פי שומת מס הרכישה שהונפקה למערערת (ראו סעיף 2 להודעת הערר). עיקר המחלוקת בין הצדדים היה בשאלה העקרונית, האם היתה למושב "זכות במקרקעין" והאם בוצעה בפועל "מכירה של זכויות במקרקעין" (ראו סעיף 3 להודעת הערר). בהתבסס על הכרעה בשאלה העקרונית, דחתה הוועדה את הערר על מלוא סכום המס. דהיינו, שומת מס הרכישה שהונפקה למערערת, ושעליה הוגשה ההשגה והערר (יחד עם העררים הקשורים לו), נותרה בפסק הדין על כנה. נטל השכנוע לקיום הטעמים לעיכוב ביצוע פסק הדין מוטל על מבקש העיכוב (רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו (החלטה מיום 29.3.2006)). המערערת לא עמדה בנטל זה. בעניין זה מקובלים עלי נימוקי הוועדה בהחלטתה מיום 8.6.2006 לדחיית הבקשה. אכן, בענייננו אין חשש לקשיים בגביית הסכום מהמשיב. חזקה על המדינה כי אם תזכה המערערת בערעורה תשיב המדינה למערערת את כספה והדבר אף עולה במפורש מתגובת המשיב (וראו, למשל, בש"א 4630/94 ברקוביץ' נ' פקיד השומה עפולה (החלטה מיום 8.9.1994)).

8.זאת ועוד: הבקשה נסמכת בעיקר על הטענה כי אם לא יעוכב פסק הדין, יביא הדבר ל"התמוטטות כלכלית" של המערערת. ככלל, מצבו הכלכלי של המערער על חיוב כספי איננו עילה לעיכוב ביצוע פסק דין, בכפוף לחריגים (ראו בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403). בענייננו לא שוכנעתי מהאמור בבקשה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע בשל מצבה הכלכלי של המערערת. הטענות הכלליות שהועלו בבקשה אינן מבססות כנדרש את טענת התמוטטות החברה. המערערת לא הציגה תשתית עובדתית מספקת ומפורטת לטענות בדבר הנזקים שייגרמו לה כתוצאה ממימוש פסק הדין בקרוב (ראו עניין חנני הנזכר לעיל, וכן ע"א 321/04 גודמאן מתכות בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים (החלטה מיום 21.1.2004); ע"א 5702/03 כלל אינווסטמנט האוס בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ (החלטה מיום 12.1.2004)).

9.לסיכום : הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. בהסכמת המשיב, רשאית המערערת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על מלוא סכום השומה, כנגד עיכוב ביצוע פסקי הדין אשר ניתנו כנגד המערערת עד להכרעה בערעור.