פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7822/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה, מיום 11.10.2012, בע"פ 20699-06-12, שניתן על ידי כבוד
השופטים ר' שפירא; ע' גרשון; א' קיסרי
בשם המבקש:
עו"ד יוסי זילברברג
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על ידי כב' השופטים
ר' שפירא , ע' גרשון ו- א' קיסרי , בע"פ 20699-06-12, מיום 11.10.2012. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר הדין של בית-משפט השלום לנוער בחדרה, שניתן על-ידי כב' סגן הנשיא השופט א' גופמן
בת"א 56985-11-10, מיום 1.5.2012.
בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן כאמור ביום 11.10.2012. בהחלטתי מיום 29.10.2012 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להכרעה בבקשתו.
רקע והליכים קודמים
כתב האישום
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג רישא לחוק העונשין; איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
3.
מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 28.11.2010, סמוך לשעה 13:30, נמצא המבקש כשהוא נוהג באום אל פחם, באופנוע מסוג סוזוקי, אשר בבעלותו של אדם אחר, וזאת ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. שוטרים אשר הבחינו במבקש נוהג באופנוע ללא לוחיות זיהוי, הורו לו לעצור, אך המבקש נמלט. בשלב מסוים, נטש המבקש את האופנוע והחל במנוסה רגלית, עד אשר תפסוהו השוטרים. כאשר הודע למבקש כי הינו עצור, הוא תקף את אחד השוטרים בכך שדחף אותו בחזהו.
הדיון בבית-המשפט השלום
4.
ביום 27.2.2011, הרשיע בית משפט השלום לנוער בחדרה את המבקש בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, על יסוד הודאתו בבית המשפט בכל העובדות המפורטות בכתב האישום.
5.
בהתאם להחלטת בית משפט השלום, התקבל תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המבקש. מהתסקיר עולה כי המבקש עובד, כיום, באופן יציב כמוכר בחברת חומרי בניין ובן להורים תומכים, המשתדלים להרחיקו מחברה עבריינית. עוד עולה מהתסקיר כי המבקש עומד לדין זו הפעם השלישית, כאשר העבירות מושא בקשת רשות הערעור, בוצעו במהלך תקופת פיקוח מטעם שירות המבחן, בהמשך להליך קודם. נוסף על כך, בתסקיר צויין כי המבקש לוקה בחוסר הבנה למצבו ולצרכיו והוא מתקשה להבין את המשמעות הפלילית של חלק ממעשיו, דבר אשר מעורר חשש לביצוע עבירות דומות ואף חמורות יותר, בעתיד. משכך, ומשעולה הרושם כי המבקש אינו מפיק תועלת מהקשר הטיפולי עם שירות המבחן, נמנעה קצינת המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המבקש, והשאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.
6.
המבקש הופנה אל הממונה על עבודות השירות, וביום 26.3.2012, התקבלה חוות דעתו של הממונה, ממנה עולה כי המבקש בעל רקע פלילי ענף, אשר היה עצור מזה 5 פעמים. את העבירות ביצע בעת שהיה בפיקוח שירות המבחן וחרף קיומו של מאסר על תנאי. מחוות הדעת עולה עוד, כי עבירותיו של המבקש קשורות כולן באלימות, אך נוכח גילו הצעיר הסכים הממונה לשבצו לעבודות שירות, תוך התניה כי כל גילוי אלימות במקום העבודה, יביא להפסקת עבודות השירות.
7.
ביום 1.5.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המבקש, אשר נהג באופנוע גנוב, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ניסה לברוח משוטרים, שהורו לו לעצור, ואף תקף את אחד השוטרים. נוסף על כך, עמד בית המשפט השלום על עברו הפלילי של המבקש, הכולל שתי הרשעות קודמות משנת 2010 בעבירות של חבלה חמורה, בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון, תקיפת שוטר, איומים והפרת הוראה חוקית. יתרה מזאת, בעת שהורשע המבקש בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות ונהיגה ללא רישיון, הוא ניהל משפט נוסף בגין ביצוע עבירות של תקיפת שוטר ואיומים. גזר דינו שם, ניתן פרק זמן קצר לאחר ביצוע העבירות מושא בקשת רשות ערעור זו. בית המשפט ציין כי המבקש לא הפנים את חומרת התנהגותו והוא חוזר ומבצע עבירות, מבלי שהוא נרתע מאימת הדין. בנוסף, בית המשפט שקל לחומרה את העובדה שהעבירות מושא הדיון בוצעו במהלך תקופת פיקוח מטעם שירות המבחן וכי קיים חשש לביצוע עבירות דומות בעתיד. בהתייחסו לחוות הדעת מטעם הממונה על עבודות שירות, קבע בית משפט השלום כי המסקנה ההכרחית הינה שמדובר בחוות דעת שלילית, בכל מובן שהוא.
8.
יחד עם זאת, ציין בית משפט השלום את העובדה כי ביום ביצוע העבירה היה המבקש קטין כבן 17 וחצי. בית המשפט השלום אף נתן דעתו לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנו עולה כי הלה גדל במשפחה נורמטיבית וכיום הוא עובד באופן סדיר ומתואר כעובד חרוץ ובעל מוטיבציה.
9.
לאחר ששקל את כלל השיקולים לקולא ולחומרה, השית בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר של 3 חודשים לריצוי בפועל; בנוסף, הפעיל בית-משפט השלום עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי בר-הפעלה, במצטבר למאסר שנגזר, כך שעל המבקש לרצות 9 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, נפסל המבקש מלנהוג או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים, כאשר תקופת הפסילה תחושב מתום תקופת מאסרו; על המבקש הושת עונש של 6 חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים, שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע, למעט עבירות של הפרעה לשוטר ונהיגה ללא ביטוח; המבקש נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לשנה אחת וזאת על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה; בנוסף, חוייב המבקש בקנס בשיעור של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסד תמורתו.
הדיון בבית-המשפט המחוזי
10.
המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען בערעורו כי היה קטין בעת ביצוע העבירות, ואף כיום הוא עודנו אדם צעיר. לטענתו, תקיפת השוטר הסתכמה בדחיפתו של השוטר, מבלי שהופעלה כלפיו אלימות של ממש. סנגורו של המבקש טען עוד, כי יש להביא בחשבון את התקופה הארוכה בה שהה המבקש בחלופת מעצר, וביקש כי המבקש ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות.
11.
ביום 11.10.2012, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש וקבע כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית משפט השלום. נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי בשים לב לאמור בתסקיר שירות המבחן ובהתחשב במכלול הנסיבות, התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט השלום הינה תוצאה ראויה, אשר אינה מחמירה עם המבקש, כל עיקר, ומשכך אין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד, כי המקרה מצדיק ענישה מרתיעה בדרך של מאסר לריצוי בפועל.
הבקשה
12.
בבקשת רשות ערעור, אשר הוגשה ביום 29.10.2012, נטען כי הותרת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו, באופן היוצר פער משמעותי לחומרה מרף הענישה המקובל במקרים כגון אלה, יוצרת עיוות דין מהותי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להליך שיקומו הארוך, ובכך נפגע, לא רק עניינו של המבקש עצמו, אלא גם האינטרס הציבורי. עוד נטען, כי זהו מאסרו הראשון של המבקש מאחורי סורג ובריח, דבר שיכול לפגוע בהתפתחותו התקינה ובהליך השיקומי, תוך פגיעה קשה ובלתי מידתית בו. לאור האמור, מבקש המבקש ליתן לו רשות ערעור, על מנת שיבוטל רכיב המאסר בפועל שהושת עליו.
דיון והכרעה
13.
למקרא האמור בבקשה, נחה דעתי כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור בעניין הנדון.
כלל ידוע בשיטת משפטנו הוא, כי לא על נקלה תתקבל בקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " , היות שזו שמורה למקרים מיוחדים המעלים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה, רע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.10.2012); רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012). רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2012); רע"פ 7709/12 סולטאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.11.2012)).
14.
לאחר עיון בטענות המבקש, סבור אני כי טענותיו אינן מעלות שאלות בעלות אופי ציבורי או משפטי רחב היקף. לפיכך, המקרה דנא אינו נופל בגדרם של אותם מקרים ייחודיים שבהם ייעתר בית-משפט זה, לדון בנושא ב" גלגול שלישי ", ולפיכך, אין מקום, מטעם זה בלבד, למתן רשות ערעור.
יחד עם זאת, בית-משפט זה קבע, כי ייתכנו מקרים מיוחדים וחריגים, אשר בהם לא מתעוררת כל סוגיה משפטית רחבת היקף, ולמרות זאת, יחליט בית-המשפט להיעתר לבקשת רשות הערעור משיקולי צדק (ראו, רע"פ 4954/90
לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.12.1990); רע"פ 6351/08
טורנהיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.2008); רע"פ 5066/09
אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2010) והפניות שם; רע"פ 2777/11 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.2012)).
בשים לב לכלל הנסיבות, הנני סבור כי אין מקום במקרה דנן, להעניק למבקש רשות ערעור, בין אם משיקולי צדק ובין אם מחשש לעיוות דין, אשר לטענתו נגרם לו.
15.
למעלה מן הצורך, אבקש לייחד מספר מילים גם לגופה של הבקשה. עיקר טיעוניו של המבקש נסובים סביב חומרת העונש, ובעיקר אמורים הדברים לעניין רכיב המאסר בפועל. הלכתו של בית-משפט זה קובעת, כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות, כשלעצמן, עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא במקרים בהם מדובר בסטייה ניכרת מרף הענישה המקובל והראוי, בנסיבותיו של אותו עניין (ראו, רע"פ 7291/12 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2012). רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2012)).
לאחר שעיינתי בפסקי הדין שניתנו על-ידי הערכאות הקודמות, מצאתי, כי בשים לב לאופי העבירות ולנסיבות ביצוען, אין מדובר כלל בסטייה מרף הענישה הראוי במקרה הנדון, ולפיכך, דין הבקשה להידחות, אף מטעם זה. בנוסף, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, העבירות כנגד השוטרים, אותן ביצע המבקש, הן עבירות שנקבע בגינן עונש מאסר חובה. זאת ועוד, העבירות המיוחסות למבקש, בוצעו בעת שהוא היה נתון תחת פיקוחו של שירות המבחן. עוד יוזכר, כי מלבד עברו הפלילי של המבקש, העבירות שבהן הורשע התבצעו כאשר עונש מאסר על תנאי היה תלוי ועומד כנגדו.
16.
סיכומם של דברים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 26.11.2012, עד לשעה 09:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, כ"א בחשון התשע"ג (6.11.2012).
ש ו פ ט