רע"פ 8192/12 מוסבח עכאשה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים ו' מרוז , א' מקובר , ו ע' גרוסקופף , בעפ"ג 16961-07-12, מיום 10.10.2012. בפסק דינו דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום ברחובות, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ל' צבר , בת"פ 2475/06, מיום 1.7.2012.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת עליו. ביום 12.11.2012, החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

2.

המבקש הורשע, בבית-משפט השלום, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיוע לניסיון סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), בקשר עם סעיפים 25 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א), בקשר עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

3.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 19.12.2005, בסביבות השעה 14:00, החזיק המבקש, ביחד עם אחר (להלן: הנאשם השני ), בעת שנסעו ברכבו של המבקש בעיר רחובות, בסמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין, שלא לצריכה עצמית. בסך הכל נתפסו ברכבו של המבקש, שמונה מנות סם מסוג הרואין, במשקל כולל של 5.74 גרמים נטו, ושמונה מנות סם מסוג קוקאין, במשקל כולל של 2.2 גרמים , אשר הונחו בתוך שקית בצמוד לידית ההילוכים של הרכב. בנוסף לכך, על גופו של הנאשם השני, נתפסו שתי מנות סם מסוג קוקאין, במשקל כולל של 1.32 גרמים

נטו, ועוד מנת סם מסוג קוקאין, במשקל כולל של 0.26 גרמים נטו.

עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי המבקש סייע לנאשם השני בניסיונו לסחור באותם סמים מסוכנים. זאת, על-ידי כך שהמבקש עצר את רכבו, ואיפשר לנאשם השני לקבל מאדם, אשר עמד בסמוך לרכב, סכום כסף מסוים, כאשר באותה העת החזיק הנאשם השני בשתי מנות סם מסוג הרואין, במשקל

כולל של 1.32 גרמים נטו, אותם או את חלקם התכוון למסור לאותו אדם.

בנסיבות המתוארות, נתפס אצל הנאשם השני סכום של 3,500 ₪, וברכב עצמו נתפס סכום של 250 ₪ במטבעות.

להשלמת התמונה יצוין, כי הנאשם השני הואשם בכתב האישום, גם בכך כי החזיק באותה העת ארבעה מכשירי טלפון סלולארי, שלא היה בידו להוכיח, כי רכש את ההחזקה בהם כדין.

ביום 6.7.2011, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של המבקש, שבמסגרתו הוסכם, כי עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, שיוחסה למבקש, תמחק מכתב האישום, ואילו העבירה של ניסיון סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין, תוּמר בעבירה של סיוע לניסיון לסחר בסם מסוכן.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי עונשו של המבקש יהיה תלוי תסקיר מבחן שיערך בעניינו. כך, במידה שתסקיר המבחן שיתקבל יהיה " חיובי ", יעתרו הצדדים, במשותף, לעונש של 6 חודשי מאסר, תוך בחינת האפשרות, כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף לכך, יעתרו הצדדים לעונש מאסר מותנה, ולקנס בסך של 3,000 ₪. כמו כן, הוסכם בין הצדדים, כי רכבו של המבקש ומכשירי הסלולאר שנתפסו יחולטו.

יחד עם זאת, הוסכם בין הצדדים, כי היה ותסקיר המבחן בעניינו של המבקש יהיה " שלילי ", ישובו הצדדים להידבר בשנית בעניין עונשו של המבקש.

יצוין, כי הצדדים לא הגדירו במסגרת ההסכם, אלו פרמטרים יקבעו האם תסקיר המבחן הוא " חיובי " או " שלילי ".

הדיון בבית-משפט השלום

4.

ביום 6.7.2011, הרשיע בית-משפט השלום ברחובות את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן, על-יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון.

בהסכמת הצדדים, התבקש שירות המבחן, לערוך תסקיר מבחן בעניינו של המבקש.

5.

ביום 17.5.2012, הוגש לבית-משפט השלום, תסקיר מבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר המבחן צוין, כי, לאורך השנים, התקשה המבקש להתמיד ולתפקד ביציבות במסגרת מערכת החינוך או במקומות תעסוקה. עוד קבע שירות המבחן, כי המבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו, וכי הוא נוטה להשליכה על אחרים. בנוסף לכך, ציין שירות המבחן, את הפערים, בין הגרסה שהציג המבקש, בעת שנערך לו תסקיר מעצר בשנת 2009, לפיה הוא נוהג להשתמש בסמים מסוכנים, לבין הגרסה שהציג בעת עריכת תסקיר המבחן הנוכחי, היינו, כי הוא מעולם לא השתמש בסמים מסוכנים.

בהקשר זה עמד שירות המבחן על עברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל שלוש הרשעות פליליות, שביניהן, הרשעה בעבירה של סחר בסמים, אשר בעטייה הוטל על המבקש עונש של 15 חודשי מאסר; עבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ועבירה של הכשלת שוטר, אשר בגינן הוטל על המבקש עונש מאסר, נוסף, של 15 חודשי מאסר; וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון.

בסיכום דבריו הבהיר שירות המבחן, כי לאור " עמדותיו הבעייתיות " של המבקש, ולנוכח סירובו לקבל אחריות על מעשיו וחוסר מודעותו לבעייתיות הנובעת מכך, הוא נמנע מלתת כל המלצה בעניינו של המבקש.

6.

ביום 11.6.2012, נערך בבית-משפט השלום דיון אשר נועד לטיעונים לעונש בעניינו של המבקש, אשר במסגרתו, טען בא-כוח המבקש, כי עמדתו של שירות המבחן שלא ליתן כל המלצה בעניינו של המבקש היא תמוהה. לפיכך, עתר לקבלת תסקיר משלים על-אודות המבקש, משני טעמים מרכזיים: ראשית, נטען, כי נדרש תסקיר משלים לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים מושא כתב האישום עד הגשת התסקיר. שנית, נטען, כי בתסקיר המבחן נפלו טעויות, שמקורן באי-הבנת דברי המבקש בעת עריכת תסקיר המבחן בעניינו.

בתגובה, טענה המאשימה, כי אין מקום לקבלת תסקיר משלים, וכי כל מטרתו של בא-כוח המבקש היא " ניסיון לשפר עמדות ", לנוכח תסקיר המבחן השלילי אשר הוגש בעניינו של המבקש. בנוסף, נטען, כי אין למבקש אלא להלין על עצמו, ככל שהדבר נוגע להתמשכות ההליכים, שהרי, הוא זה שהחליף מספר סנגורים במהלך השנים והוא זה שדחה ועיכב את הדיונים המשפטיים בעניינו.

בית-משפט השלום, קיבל את טענת המאשימה, וקבע, כי אין מקום להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המבקש.

7.

ביום 1.7.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש, תוך התייחסות מרחיבה לאמור בתסקיר המבחן. כך, בין השאר, ציין בית-המשפט, את עברו הפלילי של המבקש, תוך שהדגיש, כי העבירות שבהן הורשע המבקש, בוצעו לאחר הגשת כתב האישום דנן. בהמשך דבריו, הדגיש בית-המשפט את בחירתו של המבקש שלא לקבל אחריות על המעשים אשר יוחסו לו, ואת ניסיונו להפחית מחומרת העבירות שביצע.

בהתייחסו לעבירות מושא כתב האישום, קבע בית-משפט השלום, כי "[...] מדובר בעבירות חמורות וזאת בשים לב לסוגם של הסמים המסוכנים, לעובדה שהיו מחולקים למנות מוכנות למכירה, וכמובן למספר המנות. על פני הדברים יש למצות את הדין עם מי שעובר עבירות כאלה, שמהווה חלק משרשרת הסם [...] ".

אשר על כן, קבע בית-משפט השלום, כי לנוכח חומרת העבירות שבכתב האישום; לאור התמונה השלילית העולה מתסקיר המבחן בעניינו של המבקש; וחרף העובדה שחלף פרק זמן ארוך מאז שבוצעו העבירות, הרי שאין לקבל את עתירת בא-כוח המבקש כי המבקש ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות.

לפיכך, ולאחר שבית-משפט השלום, התחשב, כשיקולים לקולא, בהודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, ובפרק הזמן הרב שחלף מעת ביצוע המעשים ועד לגזירת עונשו, השית בית-משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 14 ימים שבהם שהה המבקש במעצר; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, אחת העבירות שבהן הורשע בעניין הנדון, או כל עבירה אחרת על פקודת הסמים המסוכנים, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירות אלו. כמו כן, הורה בית-המשפט על חילוטם של רכבו של המבקש ושל הטלפונים הסלולאריים אשר נתפסו ברכב.

הדיון בבית-המשפט המחוזי

8.

ביום 9.7.2012, ערער המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי מרכז. את ערעורו תלה המבקש במספר טעמים עיקריים: ראשית, נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משלא נתנה משקל ראוי לעובדה, כי העבירה מושא כתב האישום בוצעה בשנת 2005, בעת שהמבקש היה כבן 23 שנים, ונעדר כל עבר פלילי. שנית, טען בא-כוח המבקש, כי שגתה הערכאה הדיונית משייחסה חומרה יתרה לעברו הפלילי של המבקש, בהינתן העובדה כי הרשעותיו הפליליות מאוחרות למועד הגשת כתב האישום הנדון. בנוסף, טען בא-כוח המבקש, כי קיים חוסר איזון בין העונש אשר הושת על המבקש, לבין עונשו של הנאשם השני.

בהמשך לדברים אלה, נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משלא ייחסה חשיבות מספקת לחלקו הזניח של המבקש בביצוע העבירות מושא כתב האישום. בנוסף לכך, טען בא-כוח המבקש, כי שגתה הערכאה הדיונית משלא ייחסה כל משקל לעובדה, כי

במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עם הנאשם השני, נמחקה בעניינו העבירה של ניסיון לסחר בסם מסוכן. כך עולה, כי המבקש הורשע בעבירה של סיוע לנאשם השני בניסיון לסחר בסם מסוכן, בעוד, שהנאשם השני, כלל לא הואשם באותה עבירה.

על דברים אלה הוסיף בא-כוח המבקש וטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משלא ייחסה משקל מספיק לנסיבות חייו הקשות של המבקש, ולשינוי אשר ערך באורחות חייו. בהמשך, נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משייחסה חשיבות יתירה לתסקיר מבחן בודד, אשר, לגישת בא כוח המבקש, מבוסס ברובו על אינפורמציה אשר התקבלה על-אודות המבקש במסגרת אישום פלילי אחר, תוך התרשמות לא מדויקת מדברי המבקש בעת עריכת התסקיר. לסיום, נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משהשיתה על המבקש עונש החורג מרף הענישה המקובל והראוי בנסיבות העניין, ולפיכך, מדובר בעונש אשר אינו מתיישב עם עקרון אחידות הענישה.

9.

ביום 10.10.2012 דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, וקבע, כי אין מקום להתערבות בגזר דינה של הערכאה הדיונית.

בית-המשפט המחוזי חזר בפסק דינו, על עיקרי תסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, תוך שהדגיש את אי-נטילת האחריות מצד המבקש, ואת ניסיונו להפחית מחומרת העבירות שבהן הורשע. בהמשך, הפנה בית-המשפט המחוזי לעברו הפלילי של המבקש והדגיש, כי שְלל העבירות שבהן הורשע המבקש בוצעו, כולן, לאחר הגשת כתב האישום דנן.

בהמשך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור הפרטים המהותיים שמסר המבקש לשירות המבחן, בעת עריכת תסקיר המבחן, ולאחר ששמע את המבקש בבית-המשפט, הרי שאין לקבל את טענת בא-כוח המבקש, כי בתסקיר המבחן נפלו טעויות שמקורן בפערי שפה בין עורכת תסקיר המבחן לבין המבקש. לפיכך, דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת בא-כוח המבקש לעריכת תסקיר מבחן משלים בעניינו של המבקש.

לנוכח הדברים האלה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי תסקיר המבחן בעניינו של המבקש, נערך באופן ראוי, וכי התמונה אשר עולה ממנו על-אודות המבקש היא שלילית. לפיכך, משהערכאה הדיונית פעלה בהתאם להסדר הטיעון, הרי שהעונש אשר הושת על המבקש הינו ראוי ומידתי.

הבקשה

10.

בבקשת רשות הערעור, אשר הוגשה ביום 12.11.2012, נטען כי המקרה דנן מעלה שלוש שאלות משפטיות המצדיקות מתן רשות לערער. ראשית, טוען בא-כוח המבקש, כי המקרה דנן מעורר את שאלת כוחה של המלצה שלילית, להבדיל מהמלצה חיובית, של שירות המבחן, לעניין העונש אשר מוטל על נאשם. שנית, לגישת בא-כוח המבקש, המקרה דנן מעורר גם את שאלת המשקל הראוי אשר יש ליתן לעובדה, כי בין ביצוע העבירה לבין קביעת עונשו של הנאשם, חלף זמן רב. ושלישית, לגישת בא כוח המבקש, נשאלת השאלה האם עצם שיקומו של נאשם, הנותן את הדין בעבירות סמים, הימנעותו משימוש בסמים והיותו בעל משפחה, אינם מובילים למסקנה כי ראוי להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל.

לחילופין, טען בא-כוח המבקש, כי על בית-משפט זה לקבל את בקשת רשות הערעור משיקולי צדק ובשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש. כך, בין השאר, ציין בא כוח המבקש את רקעו האישי, " יוצא הדופן ", של המבקש, את היותו אב לשלשה ילדים, את היותו " נקי מסמים ", ואת את חלקו השולי של המבקש בביצוע העבירות, מושא כתב האישום.

לסיום דבריו, טען בא-כוח המבקש, כי שגה בית משפט קמא משבחר להסתמך על המלצת שירות המבחן במלואה, זאת, לטענתו, בניגוד להלכות אשר נקבעו על-ידי בית משפט זה. בהקשר זה, שב בא-כוח המבקש וטען, כי תסקיר המבחן בעניינו של המבקש לא נערך כראוי, ולכן, ראוי להורות על הכנת תסקיר מבחן עדכני, אשר ייערך על-ידי קצין מבחן דובר ערבית.

דיון והכרעה

11.

למקרא האמור בבקשה נחה דעתי, כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור בעניין הנדון.

כלל ידוע הוא, כי לא על נקלה תתקבל בקשת רשות ערעור " בגלגול שלישי ", היות שזו שמורה אך לאותם מקרים מיוחדים המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו, רע"פ 7822/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2012); רע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.10.2012); רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012)).

דומה, כי בא-כוח המבקש מנסה לשוות למקרה דנן אופי עקרוני, המעלה שלל סוגיות משפטיות רחבות היקף. ואולם, לאחר זיקוק טענותיו, ולאחר בחינה מדוקדקת של הבקשה, דומני, כי עיקרן של הטענות נוגע לעניינו הפרטי של המבקש - הא ותו לא. ומשכך, אין מדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים המצדיקים דיון " בגלגול שלישי ", בבית-משפט זה.

12.

יחד עם זאת, בית-משפט זה קבע, כי ייתכנו מקרים מיוחדים וחריגים, אשר, חרף העובדה שהם אינם מעוררים כל סוגיה משפטית רחבת היקף, ייעתר בית-המשפט לבקשת רשות ערעור, משיקולי צדק (ראו, רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2012); רע"פ 4954/90 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.12.1990); רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.2008); רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2010) והפניות שם; רע"פ 2777/11 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.2012)).

הנני סבור, כי המקרה הנדון אינו נמנה על אחד מאותם מקרים מיוחדים, אשר בהם ראוי, מטעמים של צדק, להעניק רשות ערעור, על-מנת לדון בעניינו של המבקש ב" גלגול שלישי". ולפיכך, דין הבקשה להידחות, אף מטעם זה.

13.

למעלה מן הצורך אבקש לייחד מספר מילים גם לגופה של הבקשה. עיקר טיעוניו של המבקש נסבים סביב חומרת העונש אשר נגזר עליו, ובעיקר אמורים הדברים ביחס לרכיב המאסר בפועל.

הלכה אשר יצאה מלפני בית-משפט זה קבעה, כי טענות בעניין חומרת העונש אינן מקימות, כשלעצמן, עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא באותם מקרים שבהם בתי-המשפט דלמטה סטו באופן ניכר מרף הענישה המקובל והראוי, בנסיבות אותו עניין (ראו, רע"פ 7822/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2012); רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.05.2012); רע"פ 7291/12 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2012)).

לאחר שעיינתי בגזר דינה של הערכאה הדיונית ובפסק דינה של ערכאת הערעור, נחה דעתי, כי בשים לב לנסיבות המקרה דנא, ולאופי העבירות שבהן הורשע המבקש, אין מדובר בסטייה כלשהי מרף הענישה הראוי במקרה הנדון. אשר על כן, דין הבקשה להידחות, אף מטעם זה.

14.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

15.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אשר הושת על המבקש.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 11.12.2012, עד לשעה 09:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי מרכז.