בג"ץ 4718/17 סידי קליין נ. ד"ר גלעד סממה עו"ד- מנהל אגף במשרד המשפטים

בבקשה לסיוע משפטי, וזאת חרף תזכורות רבות שנשלחו מטעם העותרת. בהקשר זה מציינת העותרת כי לצורך קבלת החלטה בפנייתה היא נתבקשה לספק לסיוע המשפטי מסמכים שונים, שלא עלה בידה להשיגם.

משאלה פני הדברים, הגישה העותרת עתירה זו שבמסגרתה ביקשה את התערבותו של בית משפט זה – הן בכך שטרם התקבלה החלטה בבקשה לסיוע משפטי, הן בהחלטות שיפוטיות שונות שהתקבלו במסגרת מספר הליכים שנפתחו על ידה. יודגש, כי העותרת סבורה שעתירתה נוגעת ל" זכות הגישה המהותית לערכאות " , ועל כן היא אף אוחזת בטענות כלליות נגד שרת המשפטים ומנהל בתי המשפט. בין ההליכים שאליהם מפנה העותרת נמנה עש"א 32185-06-16 שבמסגרתו תקפה העותרת את העובדה שלא התקבלה הכרעה בבקשה לסיוע משפטי (שצוינה לעיל), כשלצד העתירה ביקשה העותרת פטור מתשלום אגרת בית משפט. משבקשת העותרת לפטור מאגרה נדחתה ביום 9.11.2016 (כבוד השופטת (בשבתה כרשמת) ח' פלינר ), ומשהעותרת לא שילמה את האגרה הנדרשת – הורה בית המשפט ביום 4.1.2017 על מחיקת ההליך (כבוד השופטת נ' גרוסמן ). ערעור שהוגש על ההחלטה שלא לפטור את העותרת מאגרה, נדחה גם כן (כבוד השופטת ש' דותן , ע"ר 5490-12-16).

למען תהא התמונה שלמה, יצוין כי העותרת הגישה בקשה לתקן את עתירתה; וזו אמנם התקבלה, לאחר שהוגשה תגובת המשיבים לבקשה. בעתירה המתוקנת עדכנה העותרת על אודות התפתחויות שחלו בהליכים משפטיים שרלוונטיים לעתירה. עוד ציינה העותרת כי ביום 15.8.2017 היא קיבלה מסרון בלא נימוקים, שלפיו סורבה בקשתה לסיוע משפטי.

2.

במסגרת תגובת המשיבים לבקשת העותרת לתיקון כתב העתירה, נטען כי העתירה, הן במתכונתה המקורית והן בזו המתוקנת, אינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה. לשיטת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, ומאחר שאין מקום לדון בערעור על החלטות בתי המשפט המוסמכים במסגרת הליך של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

עוד הפנו המשיבים לעתירה נוספת שהגישה העותרת שנדחתה אף היא על הסף, שעניינה בעמדות שהוגשו מטעם היועץ המשפטי לממשלה בעניין סוגיית תשלום האגרה, במספר הליכים משפטיים שניהלה העותרת (בג"ץ 4720/17).

3.

דין העתירה להידחות על הסף. עסקינן בעתירה כוללנית, הפורשת מגוון רחב של טענות בחוסר בהירות וסדר ומבלי שהן נסמכות על מסד ראייתי ועובדתי כדבעי, ובמתכונתן זו לא ניתן להתייחס אליהן בצורה עניינית וממילא גם לא להורות על מתן איזה מהסעדים שנתבקשו ( בג"ץ 8979/17 עשת נ' ראש הממשלה , פסקה 3 (10.1.2018); בג"ץ 6373/08 שלמה נ' בית נשיא מדינת ישראל (20.7.2008)).

טעם נוסף לדחיית העתירה נעוץ בהלכה הפסוקה ולפיה בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט המוסמכים, אלא במקרים חריגים ביותר ולא זה המקרה (בג"ץ 834/18 תמרי נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (30.1.2018); בג"ץ 6465/17 פלוני נ' בית המשפט המחוזי

בירושלים , פסקה 4 (18.9.2017)). אף אין לאפשר לעותרת להשיג על החלטת הסיוע המשפטי במסגרת פנייה לבית משפט זה; וזאת מאחר שלפי סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 לעותרת עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט המחוזי שבתחום סמכותו מצויה הלשכה לסיוע משפטי שקיבלה את ההחלטה בעניינה (בג"ץ 2637/10 פלונית נ' שר המשפטים , פסקה 18 (19.7.2010) ). ויוזכר בהקשר זה, כי העותרת כבר הגישה בעבר עתירה בנוגע לכך שלא התקבלה החלטה בבקשה לסיוע משפטי וזו נמחקה בשל אי תשלום אגרה; תוך שערעור על אודות ההחלטה שלא לפטור את העותרת מאגרה נדחה אף הוא.

4.

בהינתן האמור, העתירה נדחית.

טרם נעילה, יוער כי שקלנו אם לחייב את העותרת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. כפי הנראה, העותרת עשתה לעצמה מנהג לפתוח בהליכים משפטיים; כשכל הליך גורר אחריו דיון בבקשות בנושאים נלווים, ובכללם בקשות לפטור מאגרה, ובמקרים מסוימים אף כולל הליכי ערעור – כשהליכים אלה, רובם ככולם, חסרים תשתית עובדתית או משנה משפטית סדורה למתן הסעדים המבוקשים. ויצוין אגב כך, כי רק לאחרונה העיר בית משפט זה לעותרת כי אם תמשיך לעשות שימוש לרעה בהליכי בית משפט יכול שיושתו עליה הוצאות (בג"ץ 8165/17 קליין נ' דותן , פסקה 4 (2.11.2017); וראו בהקשר זה גם – בג"ץ 8307/12 ואן קול נ' מדינת ישראל (6.6.2013)) . עם זאת ולא בלי התלבטות, משלא נתבקשה תגובת המדינה לעתירה וזו ניתנה רק בהתייחס לבקשה לתיקונה, אף זו הפעם לא יוטלו על העותרת הוצאות; אולם מן הראוי כי הערתינו תיפול על אוזניים כרויות.