פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6183/04
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשים:
1. אליהו
לינדאור
2. יעקב רינגל
3. ד"ר יהודה שנהב
4. שנהב תעשיות בע"מ
5. בריסביין סחר והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
פארק ליין אינטרנשיונל בינוי ופיתוח בע"מ
בקשה לאיחוד דיון
בשם המבקש מס' 1: עו"ד גיא קינן
בשם המבקש מס' 2: עו"ד שי שנהר
בשם המבקשים מס' 3 ו-4: עו"ד אנדי אגרט
בשם המבקשת מס' 5: עו"ד שושנה
קוגלר
החלטה
לפניי בקשה מוסכמת לאיחוד דיון בשלוש תובענות – שתיים מהן מתנהלות בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ותביעה שלישית מתבררת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
שלושת ההליכים עניינם הסכם משנת 1996 למכירת מניות. התביעה האחת הוגשה ב-1996 (בסדר דין מקוצר) לבית המשפט המחוזי, לאכיפת התשלום השני על פי ההסכם. הדיון המקדמי בתיק התארך מאוד ורק לאחרונה, במרץ 2004, ניתנה בהסכמה רשות להתגונן. התביעה השנייה הוגשה לבית משפט השלום, לאכיפת התשלום השלישי על-פי ההסכם. בירור התביעה מצוי בשלב ראשוני ביותר. התביעה השלישית היא תביעה לפסק דין הצהרתי בענין זכות שיפוי על כל סכום שייפסק נגד הנתבע בהליכים האחרים.
בעלי הדין פנו תחילה לנשיאת בתי משפט השלום, לבקש איחוד הדיון. הבקשה נדחתה בהעדר סמכות לטפל בעניין. אזי הגישו בעלי הדין בקשה לבית המשפט המחוזי, להעברת ההליך המתנהל שם אל בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (השופט ע' אזר) דחה את הבקשה, בקובעו כי אין סמכות להעברה, שכן ביום ההגשה היה התיק בסמכות בית המשפט המחוזי. השופט אזר ציין כי ניתן למחוק את התיק בהסכמה ולהגישו מחדש בבית משפט השלום.
הבקשה לפניי היא לאחד את הדיון מכוח סמכותו הטבועה של נשיא בית המשפט העליון, באופן שכל התיקים ידונו בבית משפט השלום. נטען כי קיום תביעות שונות בפני מספר בתי משפט ומותבים מעלה את החשש להיווצרותן של פסיקות סותרות באותו עניין. הם מוסיפים כי נכון להיום כל שלוש התביעות מצויות בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.
דין הבקשה להידחות. אין בדין כל הסדר חקיקתי המאפשר איחוד דיון בתביעות בין ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה. כך, תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת איחוד תביעות המתנהלות בבית משפט אחד; תקנה 7 מסמיכה את נשיא בית המשפט העליון לאחד תביעות בין "בתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות"; סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 מסמיך את הנשיא להעביר עניין מבית משפט השלום או בית משפט מחוזי "לבית משפט של אותה דרגה במקום אחר". המבקשים מבססים את בקשתם על "סמכות טבועה" של נשיא בית המשפט העליון. אך אותה "סמכות טבועה" שהמבקשים נסמכים עליה, יש להגבילה לעניינים שבדיון (השוו, רע"א 6339/97 רוקר ואח' נ' סלומון ואח' , פד נה(1) 199, 285). אין בה כדי לאפשר העברת הליך לערכאה הנעדרת סמכות עניינית לדון באותו הליך. אותה "סמכות טבועה" שבית המשפט שואף מקרבו, אין בה כדי לשנות את הסמכות העניינית של הערכאות השונות, ולהקנות סמכות לערכאה הנעדרת סמכות על-פי דין. אמנם, קיום ההליכים הנפרדים בנסיבות כאלה, כאשר קיימת השקה בין התביעות, עלול לגרום לסרבול ולטרדה לבעלי הדין. אך בהעדר הסדר חקיקתי מפורש להעברת הדיון, לא ניתן להושיט את הסעד המבוקש. הפתרון עשוי להימצא בהסדרים דיוניים שונים, כדוגמת עיכוב הליכים עד לסיום ההליכים בערכאה האחרת.
אי לכך, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשס"ד
(13.7.2004).
ה
נ ש י א