ע"א 10650/08 שמואל אלישיוב נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשה להפחתת סכום הערבון שנקבע בערעור שבכותרת.

1.

עם הגשת הערעור שבכותרת קבעה המזכירה הראשית כי על המערערים להפקיד ערבון בסך 50,000 ₪. בבד עם ערעור זה הגישו המערערים, מחמת הזהירות, בקשה לרשות ערעור (רע"א 10651/08), בגינה הם חויבו להפקיד ערבון בסך 30,000 ₪. מדובר בהחלטה בקשר לפרויקט בנייה בבית שמש, בעניין אישור הסכם התקשרות בין משיב 4 – כונס נכסים של חברות מקבוצת חפציבה – לבין משיבה 10, להשלמת פרויקט הבנייה ורכישתו על ידה.

2.

בבקשה לפניי נטען כי שני ההליכים מופנים כנגד אותה החלטה ואין המדובר בשני הליכים נפרדים, בהם נדונה חזית מחלוקת שונה, המצדיקה הפקדת ערבון בנפרד. בנוסף נטען כי ההליכים קשורים קשר הדוק לשני הליכים קודמים שיזמו המערערים – רע"א 3980/08 וע"א 4409/08 – בגינם הופקד ערבון בסך 25,000 ₪ ובסך 40,000 ₪, בהתאמה. לטענת המערערים, יש להעמיד את הערבון בשני ההליכים על סך כולל של 50,000 ₪. על סכום דומה יש להעמיד את הערבון בהליכים האחרים, כך שהסכום הכולל יהיה 100,000 ₪.

3.

משיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו, המערערים מטריחים את המשיבים טרחה רבה בערעורים בהם הם נוקטים ואין כל הצדקה להפחית את סכום הערבון באיזה מן ההליכים הנזכרים. לטענתו, מערער הבוחר לנקוט בשני הליכים ערעוריים על אותה החלטה צריך לשאת במחיר של נקיטה בדרך זו. משיבים 3 ו-4 הצטרפו לעמדת המשיב 1. משיב 2 הודיע גם הוא על התנגדותו לבקשה ואף ביקש לשקול הגדלה של סכום הערבון. בהמשך הגיש גם משיב 4 בקשה להגדלת סכום הערבון, בהדגישו את הנזק שנגרם לצדדים כתוצאה מעיכוב ביצוע הפרוייקט. משיבים 10 ו-7 הביעו גם הם התנגדות להפחתת סכום הערבון.

4.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כידוע, תכלית הערבון המופקד בגדרי הליך ערעורי בבית משפט זה היא להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות של יוזם ההליך לטובת המשיב בו. במקרה שלפניי, הערבון שנקבע בהליך שבכותרת עומד על 50,000 ₪. בגין הליכים נוספים אותם יזמו המערערים הם הפקידו סך כולל של 95,000 ₪. כעולה מהחלטת בית המשפט (כב' השופטים א' פרוקצ'יה, ע' ארבל וח' מלצר) מיום 19.2.2009, קיים קשר ענייני הדוק בין ארבעת ההליכים. באותה החלטה בית המשפט אף קיבל את טענת המערערים כי יש מקום לאחד את הדיון ולדון בכל התיקים כמכלול, לאור ההקרנה ההדדית הקיימת ביניהם. על רקע האמור, עולה השאלה האם פסיקת ההוצאות הצפויה בגין ארבעת ההליכים עשויה להגיע כדי 145,000 ₪, באם תידחה עמדת המערערים. כידוע, קביעת שיעורו של ערבון היא עניין של הערכה ואומדן של פסיקת הוצאות אפשרית, המבוססת על ניסיון העבר בתיקים דומים. כבר צוין לא אחת כי אין מ דובר במדע מדויק. במקרה דנן, נראה כי לא צפויה פסיקת הוצאות בשיעור של 145,000 ₪ וכי תוספת ההתדיינות הנובעת מהגשתו של ההליך שבכותרת בבד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, אינה גדולה. נוכח האמור, אך גם בשים לב למספר המשיבים ולהיקפם הכספי של ההליכים, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להסתפק בערבון בסך 30,000 ₪ בגין הערעור שבכותרת. הערבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה במועד יידחה הערעור, ללא צורך במתן הודעה נוספת.