פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
6516/13 - ג'
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
המערערת:
רחל שחר
נ ג ד
המשיבים:
1. איתנית מוצרי בניה בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. מדינת ישראל
בקשה לתיקון הודעת הערעור
החלטה
המערערת עותרת לתיקון הודעת הערעור ולהגדלת היקף הסיכומים, כך שערעורה יופנה גם כלפי החלטה המאוחרת לפסק הדין שניתנה ביום 16.12.2013 בבקשה לשומת הוצאות שהגישו המשיבות 1-2 נוכח חיובה של המערערת בהוצאותיהן במסגרת פסק הדין (שכר-טרחת המומחים מטעם המשיבות 1-2).
לטענת המערערת ההחלטה הנזכרת משלימה את פסק-הדין ועל כן נתונה לה זכות ערעור עליו, ואילו המשיבות סבורות כי מדובר ב"החלטה אחרת" עליה היתה רשאית היא להשיג בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור בלבד.
לאחר ששקלתי בדבר סבורני כי הצדק עם המשיבות וכי נכון לראות בהחלטה האמורה "החלטה אחרת". זאת שכן החלטה בבקשה לשומת הוצאות לפי סעיף 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המצויה גם בסמכות רשם בית המשפט, הינה החלטה המאוחרת לפסק-דין שמהותה ותכנה טפלים לנושא המחלוקת גופה (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 135 (2012)). ודוקו: החלטה בדבר פסיקת הוצאות , בה קובע השופט היושב בדין על מי מהצדדים מוטל לשאת בהוצאות או את סכומן בהמשך לפסק הדין העיקרי שניתן על ידו - בין אם מדובר ב"דחיה מכוונת" משום שמצא לאפשר לצדדים להגיש טיעונים נפרדים בעניין ובין אם מדובר ב"השמטה מקרית" - מהווה פסק דין משלים או "נבלעת" בפסק הדין העיקרי (ראו בש"א 1653/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' כתר פלסטיק בע"מ (20.4.2006); רע"א 6822/12 משרקי נ' אייזנבך (29.11.2012)). לעומת זאת עת בית המשפט קובע מי מבעלי הדין ישא בהוצאות מבלי לפרש סכומן, ומעיד על עצמו בהחלטתו כי קם מכסאו וסיים מלאכתו ובהמשך לכך מוגשת בקשה לשומת ההוצאות שנפסקו בפסק הדין, דומני כי אין מקום לראות גם בהחלטה הניתנת בבקשת השומה כחלק מפסק הדין גופו (ראו והשוו ע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח , פסקה 3 (23.11.2006) (להלן: עניין אזולאי )). מסקנה זו נתמכת בעובדה שאין חולק בין הצדדים כי לו הבקשה שהגישה המערערת בבית המשפט קמא לשומת הוצאות היתה מוכרעת בידי רשם בית המשפט החלטתו היתה מסווגת כ"החלטה אחרת" (וראו עניין אזולאי )), ודומני כי בעצם זהותו של נותן ההחלטה בדבר שומת הוצאות (השופט שנתן את פסק-הדין או רשם בית המשפט) אין, כשלעצמה, כדי לשנות את סיווגה.
במקרה דנן הורה בית המשפט בפסק הדין מיום 28.8.2013 כי המערערת תישא "בהוצאות אגרה ושכ"ט המומחים", ונראה כי לא כיוון הוא להוסיף ולהדרש לעניין זה, ועשה כן רק בעקבות בקשה מאוחרת שהגישו המשיבות 1-2 ביום 9.10.2013 לשומת הוצאות.
בעניין אחר ובנסיבות דומות אכן נדחתה בקשה לתיקון הודעת ערעור, ונקבע כי החלטה בדבר שומת הוצאות היא "החלטה אחרת" וכי "לא ניתן לכלול במסגרת הערעור שבכותרת - שהינו ערעור בזכות - השגה על שומת הוצאות, שכן יהיה בכך כדי ליתן למערערים זכות ערעור בסוגיה לגביה אין הם רשאים לערער ללא נטילת רשות" (ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס , פסקה 5 (19.7.2012)).
הנה כי כן, למערערת לא עומדת זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2013 ומשכך אין מקום לכלול השגה עליה במסגרת הודעת הערעור שהוגשה בהליך שבכותרת. עם זאת בהעדר התנגדות מצד המשיבות רשאית המערערת להגיש הודעת ערעור מתוקנת בה תציין את דבר מתן ההחלטה בדבר שומת ההוצאות (מבלי להשיג עליה בגדרה).
הודעת הערעור המתוקנת תוגש עד ליום 13.4.2014, ובד בבד עימה תגיש המערערת סיכומים מטעמה (ונוכח מסקנתי האמורה דומה כי הבקשה להורות על הגדלת היקף הסיכומים מתייתרת).
סיכומי המשיבות יוגשו עד ליום 15.6.2014, וסיכומי תשובת המערערת יוגשו עד ליום 14.7.2014.
לבסוף, המשיבות לא התייחסו בתגובות שהגישו לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 16.12.2013. משכך מתבקשת עמדתן בעניין זה, בה יודיעו האם בשים לב לכך שהבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ניתנת הסכמתן למתן ארכה להגשתה. תגובת המשיבות תוגש עד ליום 31.3.2014.
ניתנה היום, י"ז באדר ב' תשע"ד (19.3.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת