ע"א 7490/17 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה ) מיום 5.9.2017 בפש"ר 1125-09, בגדרה אישר בית משפט של פשיטת רגל הסכם פשרה שגובש במסגרת הליך אזרחי שהמבקש (להלן: החייב ) הוא צד לו.

2.

החייב הוכרז פושט רגל. המשיב 2 הוא הנאמן בהליך פשיטת הרגל (להלן: הנאמן ); המשיבים 4-3 הם אחיו של החייב. החייב ואחיו הם צד להליך אזרחי שעניינו אכיפת הסכם חכירה ביחס לחלקת מקרקעין. במסגרת הליך זה גובש לאחרונה הסכם פשרה בין הצדדים, שיאפשר להם לנצל את זכויות הבנייה בחלקה. כל הצדדים נתנו את הסכמתם לפשרה המתגבשת, כולם – זולת החייב. החייב טען, כי הסכם הפשרה עומד בניגוד לשטר הקדש (אותו הגיש לבית המשפט), שניתן לפני שנים רבות ביחס למחצית מחלקת המקרקעין. מנגד טענו אחיו של החייב והנאמן, כי יש לדחות את טענותיו מכל וכל: ראשית , החייב מטעה ביודעין את בית המשפט, שכן שטר ההקדש בוטל זה מכבר בפסק דין של בית המשפט; שנית , החייב מושתק מלטעון לקיומו של הקדש, לנוכח כתב הגנה שהגיש בהליך אחר (העוסק אף הוא בחלקת המקרקעין), ובו לא נזכר כלל דבר קיומו של הקדש; שלישית , מבחינה מעשית, אף אם ישנו הקדש, אין בהסכם הפשרה כדי לפגוע בו. על יסוד טענות אלו דחה בית המשפט המחוזי את טענות החייב, קבע כי אין יסוד להתנגדותו ואישר את הסכם הפשרה ביחס לחייב.

3.

על החלטה זו הגיש החייב ערעור, אליו נכרכה הבקשה שלפנַי, במסגרתה מבוקש להתלות את פועלה של החלטת בית המשפט המחוזי, עד למתן פסק דין בערעור. לטענת החייב, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן ביצוע ההחלטה יגרור "תוצאות קשות ביותר עבור ההקדש" , מבלי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור.

4.

דין הבקשה להידחות. עיון באסמכתאות שהוגשו על-ידי הצדדים לבית המשפט המחוזי, מלמד כי ההקדש בוטל לכאורה זה מכבר, כפי טענת המשיבים, ואין יסוד להתנגדותו של החייב. משאלו הם פני הדברים, סיכויי הערעור להתקבל אינם מן המשופרים, לשון המעטה.

5.

הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.