ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ. מדינת ישראל

א.זו בקשה לעיכוב ביצועו בגדרי ערעור, של עונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט זלוצ'ובר) ביום 27.3.2005, ובו הוטלו על המבקש – בין השאר – שלוש שנות מאסר בפועל.

ב.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, נסע המבקש באחד מרחובות באר שבע, וכאשר סימן לו שוטר לעצור, ביצע פניית פרסה ונמלט. במרדף שהתפתח בין המבקש לבין ניידת המשטרה, נהג המבקש בצורה מסוכנת, תוך שהוא גורם לנהגים במכוניות אחרות לסטות מהכביש על מנת להימנע מהתנגשות. בהמשך המרדף, סטה המבקש לדרך עפר, והנוסע שהיה איתו קפץ מהרכב, תוך כדי נסיעה, ונמלט. המבקש שניסה לעשות כמעשה הנוסע, נפגע בפלג גופו התחתון מהניידת שדלקה אחריו וחולץ מתחת לגלגליה, זאת על אף מאמצי השוטרים להימנע מפגיעה בו.

ג.על המבקש נגזרו 3 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רשיון נהיגה למשך 6 שנים וקנס בסך 5,000 ₪. בקשתו לעיכוב ביצוע גזר דינו נדחתה, בבית המשפט קמא.

ד.(1) על חומרת העונש הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ובצידו בקשה זו לעיכוב ביצועו של גזר הדין עד למועד ההחלטה בערעור.

(2) לטענת המבקש, התעלם בית המשפט המחוזי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, והמורה, לטענתו, כי אם ירצה עונש מאסר בפועל ייגרם לו נזק בלתי הפיך, וכן התעלם מגילו הצעיר ומנסיבותיו האישיות. לטענת המבקש, יש מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע אף שערעורו מכוון כנגד חומרת העונש בלבד, שכן אם ירצה חלק ממאסרו עד לשמיעת ערעורו, ייגרם לו, הנזק האמור. בנוסף נטען, כי אין חשש להימלטות המבקש אם יעוכב ביצועו של גזר הדין, שכן עובדה היא שבמשך כשנה, בטרם גזר הדין, היה המבקש משוחרר בערובה, ולא הפר את תנאי שחרורו.

ה.(1) בדיון בעל פה טען בא כוח המבקש, כי המדובר במקרה חריג, שכן בית המשפט בגזרו את דינו של המבקש נדרש אך לריבוי העבירות של נהיגה מסוכנת בכבישי הנגב, ולא לנסיבותיו האישיות, בעוד שיש להקדיש תשומת לב לשיקולי שיקום, במיוחד לאדם שהיה בן 18 וחצי בעת ביצוע העבירה, והראוי להזדמנות. הרתעת הרבים הקריבה כאן, לשיטת המבקש, את שיקולי השיקום, שאליהם התייחס התסקיר. זאת, מה גם שהסעיף בו הורשע המבקש - סעיף 332 (2) לחוק העונשין - משמש רק את התביעה בדרום. לפיכך יש מקום לדעתו לעכב את הביצוע, שמא יצליח לשכנע את בית המשפט להטיל על שולחו עבודות שירות בלבד.

(2). בא כוח התביעה סבר, כי נתקיימו במבקש אמות המידה של הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י , פ"ד נד (2) 241). לדבריו, אכן, במחוז הדרום משתמשת התביעה בסעיף 332(2) לחוק העונשין, בשל ריבוי התופעות. במקרה דנן גם מתקיימים המרכיבים הקלאסיים של סעיף זה, שכן המבקש אך השליך ברזל מן הרכב כדי לפגוע בשוטרים.

(3) כשלעצמי איני רואה דופי בשימוש בסעיף 332 (2) לחוק העונשין במקרים כגון דא. אכן, לא היה זה השימוש ה"רגיל" בסעיף זה בתקופות שונות, שבהן הופעל בקשר ליידוי חפצים מסכני חיי אדם, במיוחד - לא רק - בסכסוך עם הפלסטינאים. ואולם, החלופה (2), קרי, "מטפל בנתיב תחבורה, או כלי תחבורה, או בכל דבר שעליהם או בקרבתם בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב תחבורה או כלי תחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים", אין סיבה שלא תשמש לתביעה ככל שתוכל להוכיח במקרה פלוני את התקיימות יסודותיה. אכן, המדובר בעבירה המצויה על פי סולם הענישה במדרג הגבוה של העבירות (עשרים שנות מאסר), ולא אומר שאין קושי כלשהו ב"מידתיות"; אך הדבר שימש – כאמור – גם בעבר, בסיטואציות שונות, וחשוב שיישקלו המקרים הנכונים. כנמסר פרקליטות מחוז הדרום היא העושה בכך שימוש עתה, ואכן ראו בש"פ 7046/04 אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 1243/04 אחמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן) – כולם בעבירה זו, ממחוז הדרום; כאמור, אין בכך דופי, והדעת נותנת כי ככל הנחוץ ישנה או תהא התייחסות גם למדיניות תביעה במישור הארצי. בית משפט זה בהרכבו בפרשת ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (טרם פורסם) (מפי השופט לוי) ציין את הנהיגה הפרועה שיש בה זלזול בחוק ואפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים, תוך סיכון משתמשים אחרים בדרך: "חברה מתוקנת אינה יכול להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה האמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא".

(4). המבקש נדון לשלוש שנות מאסר. על פי החומר שבתיק, יש צורך באופטימיות יתרה כדי שהמאסר בין כותלי הכלא יהפוך בגדרי הערעור למאסר בעבודות שירות. אף אם נניח לטובת המבקש, כי יופחת מעונשו – ואיני קובע כמובן עמדה בנושא זה, המסור להרכב הדן בערעור – ספק רב אם הדבר יביא למהפך לכיוון של עבודות שירות. בנסיבות אלה, השיקולים השונים - חומרת העבירה, אורך תקופת המאסר, הסיכויים והעובדה שהמדובר בערעור על חומרת העונש (ראו פרשת שוורץ הנזכרת, עמ' 282-277, השופטת ביניש) - מטים את הכף לעבר אי עיכובו של הביצוע.