רע"א 1268/08 יפת לוי נ. קצין תגמולים

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא י' גריל וכבוד השופטים ר' חפרי-וינוגרדוב ו מ' פינקלשטיין ) בע"א 3530/06 במסגרת ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (להלן: ועדת הערר ) בע"נ 401/05.

1.

המבקש הגיש ערר לועדת הערר ובמסגרתו ביקש שייקבע כי פגיעה שנגרמה לשיניו עקב תאונת דרכים בשנת 1975 תוכר כפגיעה שנגרמה במהלך שירותו הצבאי וכי תיקבע לו דרגת נכות בגינה. יצויין כי בהליכים קודמים נקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 70% בגין קטיעת ידו השמאלית במסגרת אותה תאונה. ועדת הערר קבעה כי הערר מתייחס לנושאים שכבר נדונו בעבר מבלי שצורף כל חומר המהווה ראיה חדשה ובנסיבות אלה הערר נדחה.

2.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי אולם לא התייצב לדיון שנקבע ביום 5.6.2007. בנסיבות אלה הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור, וזאת בכפוף לתיקון טעות סופר בפסק הדין של ועדת הערר (שציינה בטעות כי דרגת הנכות של המבקש עומדת על 60%).

3.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי אי התייצבותו לדיון נבעה מטעות אנוש. לדבריו הוא רשם בטעות ביומנו כי הדיון יתקיים ב-6.6.2007 וביום זה התייצב בבית המשפט ונדהם לגלות כי ניתן פסק דין בתיק. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה משום שעל אף שנודע למבקש על מתן פסק הדין ביום 6.6.2007 הוא הגיש את הבקשה לביטול פסק דין למעלה מארבעה חודשים לאחר מכן, ב-14.10.2007, מבלי שנתן הסבר כלשהו לאיחור בהגשת הבקשה.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר אולם גם בקשה זו נדחתה משלא נמצא טעם המצדיק את ביטול ההחלטה הקודמת. בהחלטה זו צויין גם כי מן המסמכים שצורפו לבקשה עולה כי המבקש פנה לקבלת טיפול רפואי רק לאחר חלוף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לנסיבות האישיות והבריאותיות של המבקש אשר מנעו ממנו להגיש את הבקשה לביטול פסק דין במועד. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה בכך שנעל את שערי בית המשפט בפניו. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא לקח בחשבון את סיכוייו הטובים של הערעור להתקבל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, סבורני כי דינה להידחות, בלא צורך בקבלת תשובה. במחקו את הערעור עשה בית המשפט המחוזי שימוש בסמכותו על פי תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) אשר קובעת כי אם לא התייצב המערער לדיון רשאי בית המשפט, בין היתר, למחוק את הערעור. המבקש אינו מלין נגד החלטה זו. אשר להחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, זו ניתנה בהתאם לתקנה 451 לתקנות, אשר קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי תקנה 450 תוגש בתוך שלושים ימים. מאחר שמדובר ב"מועד שנקבע בחיקוק", ניתן להאריכו רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות).

הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הוא קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ [בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)]. כפי שעולה מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, תחילה לא נימק המבקש כלל מדוע לא הגיש את הבקשה לביטול פסק דין באיחור כה רב ולאחר דחיית בקשתו הראשונה טען, במסגרת בקשתו לעיון חוזר, כי האיחור נבע ממצבו הרפואי אולם לא צירף תיעוד רפואי התומך בטענה זו, שכן התיעוד הרפואי שהוגש (כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי) לא העיד על מצבו הרפואי של המבקש עובר למועד שבו היה עליו להגיש את הבקשה לביטול החלטה. משכך לא עמד המבקש בנטל שהיה מוטל עליו ליתן טעם מיוחד לאיחור הרב בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ובדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו [השוו: רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 28.4.2008)].

כל האמור לעיל הוא בבחינת למעלה מן הנדרש שכן הבקשה כלל אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

6.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.