רע"א 1268/08 יפת לוי נ. קצין תגמולים

לפניי בקשה מטעם המשיב למחיקת ההליך מחמת איחור בהגשתו.

1.

הבקשה לרשות ערעור מופנית כגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.1.2008 שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר ולהארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. העיון החוזר התבקש בקשר להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2007, בה נדחתה בקשת המבקש (מיום 14.10.2007) לביטול פסק דין שניתן ביום 5.6.2007, מאחר שהבקשה לביטול פסק דין לא הוגשה בתוך 30 ימים. בפסק הדין האמור נמחק ערעורו של המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, בהעדר הופעה מטעמו. הבקשה לרשות ערעור הוגשה ביום 6.2.2008. על פי הפתיח לבקשה, היא מופנית נגד שלוש ההחלטות של בית המשפט המחוזי: פסק הדין, ההחלטה בבקשה לביטולו וההחלטה בבקשה לעיון חוזר.

2.

המשיבה מבקשת למחוק את ההליך מחמת איחור בהגשתו. לטענתה, מאחר שהחלטתו האחרונה של בית המשפט קמא (מיום 1.1.2008) היא החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר, הבקשה לעיון חוזר אינה יכולה לשמש בסיס לבקשת רשות ערעור. כן נטען כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה עוצרת את מרוץ המועדים להגשת הליך של ערעור על ההחלטה בגינה הוגשה הבקשה לעיון חוזר ואף אינה משמשת "טעם מיוחד" הנדרש לשם הארכת מועד הקבוע בחיקוק.

3.

המבקש בתגובה מדגיש כי הבקשה לעיון חוזר כללה בקשה נוספת שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. לעניין הארכת מועדים יש לו, על פי הנטען, זכות להגיש בקשה לרשות ערעור תוך 45 ימים וכך הוא עשה בבקשת רשות ערעור זו. על כן סבור המבקש כי אין למחוק את ההליך מן הרישום.

4.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. השגה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.1.2008 שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר ושלא להאריך מועד לבקש ביטול פסק הדין צריכה להתברר כבקשה לרשות ערעור. המשיבה מוכנה להניח לצורך בקשה זו כי המועד להגשת ההשגה הוא 45 ימים. החלטתי תתבסס גם היא על ההנחה הנזכרת. ההנחה היא איפוא כי הבקשה לרשות ערעור, ככל שהיא מתייחסת להחלטה מיום 1.1.2008 כשלעצמה, הוגשה במועד. יחד עם זאת, המבקש משיג גם על פסק הדין מיום 5.6.2007 ועל ההחלטה לדחות בקשה לביטולו מיום 28.10.2007. המבקש אינו רשאי לכלול השגות אלה במסגרת הבקשה לרשות ערעור. אמנם, בשל הבקשה (הראשונה) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחר, הוארך המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין, כאמור בתקנה 398א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עד למתן החלטה בבקשת הביטול. ממועד זה לכל המאוחר החל מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור. מרוץ המועדים אינו מתחיל במועד מתן ההחלטה בבקשה השנייה לביטול פסק הדין, בקשה עליה לא חלה עוד בנסיבות המקרה תקנה 398א(א) הנזכרת.

5.

גם העובדה שהתבקש עיון חוזר על ההחלטה מיום 28.10.2007 אינה יכולה לסייע למבקש. העובדה כי המבקש פנה בבקשה ל"עיון חוזר" אינה משנה את המועד בו מתחיל מניין הימים, שכן אין כוחה של בקשה לעיון חוזר להעניק ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר (ראו, רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' אלי תורג'מן (לא פורסם, 6.2.2006). ככלל, אם סבור בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, עליו להגיש הליך ערעורי במועד (השוו, בש"א 5012/01 יעקובוביץ נ' לרנר

(לא פורסם, 11.7.2001)). בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. מכל מקום, בעל דין אינו יכול להקנות לעצמו זכות ערעור על ידי כך שיגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה המקורית, ומשתינתן החלטה חדשה יביא למעשה להארכת מועד לערעור על ההחלטה המקורית (ראו, בש"א 1438/08 ניצול הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.2008)). אם לא הוגש ערעור על ההחלטה הראשונה, זו מיום 28.10.2007, אין מקום לפתיחת שערי הערעור בעקבות דחיית הבקשה לעיון חוזר כדי לאפשר השגה על אותה החלטה.

6.

נמצא, כי במועד בו נפתח ההליך המבקש לא היה רשאי להשיג על פסק הדין ועל ההחלטה בבקשה הראשונה לביטול פסק דין. עיון בבקשה לרשות ערעור מעלה כי חלקה הארי נסוב על הליכים אלה. הגשת הליך נגד החלטות אלה, מבלי לקבל תחילה ארכה, אינה כדין. במצב דברים זה, יש להורות על מחיקת ההליך מן הרישום. יחד עם זאת, מאחר שההליך, ככל שהוא נוגע להחלטה מיום 1.1.2008, הוגש לכאורה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לרשות ערעור, אני מאפשרת למבקש להגיש – בתוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו – בקשת רשות ערעור המופנית אך ורק נגד ההחלטה מיום 1.1.2008. מובהר בזאת, כי ככל שהבקשה לרשות ערעור תחרוג מהמסגרת הדיונית האמורה, היא לא תקובל לרישום על ידי מזכירות בית המשפט.