בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ. מקסים חידיקל

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו - לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש, ביום 3.11.03, כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 20.11.03, הורה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כאבוב) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עתה משנסתיימו תשעה חודשים בהם המשיב נתון במעצר, ומשלא נסתיים המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לטענת באת-כוח המדינה, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות ברורה וקיים חשש ממשי לביטחון הציבור, נוכח טיב העבירות המיוחסות לו. כמו-כן, טוענת היא, כי משפטו של המשיב התעכב בשל חילופי סנגורים בתיק ובשל חזרתו של בא-כוח המשיב מן ההסכמות שהושגו בין הצדדים. לא זו אף זו, טוענת באת-כוח המדינה, אין לקבל את חזרתו של בא-כוח המשיב מהסכמתו להארכת המעצר, אם תידרש, עקב חילופי הסנגורים.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי ניתן להשיג את מטרת המעצר על-ידי שחרורו של המשיב למעצר בית מלא ובפיקוח. עוד טוען הוא, כי מדובר בבחור צעיר אשר אין בעברו עבירות מין או אלימות כלשהן. לטענתו, המשיב היה נתון תחת השפעת סם מסוג דבק מגע בעת ביצוע העבירה, אולם כיום הוא אינו משתמש בסם הזה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

השיקולים העיקריים שיש לשקול אותם בעניין הארכת מעצר של נאשם מעבר לתשעת החודשים בהם הוא נתון במעצר ומשפטו לא נסתיים בהכרעת הדין, הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא אופיה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא , תק-על 2003(1), 1969).

כאמור, משפטו של המשיב טרם הגיע לסיומו, אולם בית-המשפט המחוזי קבע שני מועדים לסיום שמיעת הראיות: 1.9.04 ו-14.9.04, ונראה כי סיומו של המשפט אינו רחוק ויש יסוד לתקווה שיסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. כמו כן, לאור טיבה של העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, מסוכנותו לציבור הינה גבוהה, ולאור העובדה כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, לא נותר לי אלא לקבוע כי במערך האיזונים בין מסוכנותו לציבור לבין זכותו למשפט מהיר, הכף מטה לעבר האינטרס הציבורי המתבטא בנטרול מסוכנותו של המשיב באמצעות המשך מעצרו.

כמו כן, ביום 11.5.04, הודיע בא-כוח המשיב לבית-המשפט המחוזי על החלפת הייצוג ובמקביל הודיע על הסכמתו להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, ככל שתידרש עקב אותה החלפה. בשלב מאוחר יותר, ניסה בא-כוח המשיב לחזור בו מהסכמתו, אולם בית-המשפט המחוזי קבע, כי הסכמתו זו הינה תקפה ואין כל דרך לבטלה או לחזור ממנה.

אין ספק, כי אכן נגרם שיהוי בהתנהלותו של המשפט עקב חילופי הסנגורים, ועל כן מנוע בא-כוח המשיב מלחזור בו מהסכמתו להארכת מעצרו של המשיב.

בנסיבות אלה אין מנוס מלהשתמש בסמכות הנתונה לבית משפט זה על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

אי לכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 3.8.04, או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ. 1175/03 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים על מנת לסיים את שמיעת התיק וליתן את הכרעת דינו תוך תקופת ההארכה הנזכרת לעיל.