דנ"א 46246-01-25 דנ"א 46246-01-25

בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 7125/20 מיום 2.1.2025 (כב' ממלא מקום הנשיא (בדימ') ע' פוגלמן והשופטים ד' מינץ וח' כבוב).

1.הרקע הדרוש לענייננו פורט בהרחבה בפסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף, ומשכך אעמוד אך על עיקרי הדברים הנדרשים לצורך הכרעה בבקשה שלפניי. בשנת 2018 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור) ובגדרה טענו, בעיקרם של דברים, כי בין השנים 2005 ל-2011, המשיבים נטלו חלק בפרשה הידועה כ"מניפולציית הליבור" ושבמסגרתה ערכו מספר בנקים זרים תיאומים שונים אשר גרמו להטיית ריבית ה-LIBOR (להלן: ליבור) באופן שהשפיע על שוויים של נכסים פיננסים שונים בצורה ניכרת. זאת, על פי הנטען, תוך שאותם בנקים זרים עוברים על האיסור לערוך הסדר כובל. עוד נטען בבקשת האישור כי בעקבות חשיפת "מניפולציית הליבור" נקטו רשויות אכיפה במדינות מסוימות בהליכים שונים אשר במסגרתם נערכו הסדרי טיעון עם חלק מהמשיבים, וכן נוהלו נגדם הליכים אזרחיים. נוכח האמור, המבקשים הגישו את בקשת האישור בשם מדינת ישראל, בנק ישראל ומוסדות פיננסיים אשר החזיקו במכשירים פיננסיים מבוססי ליבור (להלן: הגופים המוסדיים), וכן בשם חוסכים שהשקיעו את כספם באמצעות גופים מוסדיים ושלפי הנטען סבלו חיסרון כיס מכך שהגופים הפיננסיים גלגלו אליהם חלק מהנזק שנגרם כתוצאה מ"מניפולציית הליבור" (להלן: החוסכים).

2.בשנת 2020 בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) דחה את בקשת האישור על הסף וקבע, בתמצית, כי בשים לב למערכת היחסים שבין החוסכים לבין הגופים המוסדיים – לא קיימת יריבות ישירה בין קבוצת החוסכים לבין המשיבים. כמו כן, נקבע כי אין מקום להכיר בחוסכים כניזוקים עקיפים שעומדת להם עילת תביעה לפי דיני התחרות. באשר לבקשת האישור שהוגשה בשם הגופיים המוסדיים, נקבע כי המבקשת 1 לא פעלה כנדרש לפי סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) בכך שלא פעלה לאתר תובע ייצוגי בעל עילת תביעה אישית וכן לא ביססה את טענתה לקושי בהגשת הבקשה לאישור על ידי תובע כאמור.

3.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וביום 2.1.2025 ניתן פסק הדין של בית משפט זה (השופטים ד' מינץ וח' כבוב נגד דעתו החולקת של ממלא מקום הנשיא (בדימ') ע' פוגלמן). השופט כבוב, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, סבר שיש לדחות את הערעור. בפתח הדברים, השופט כבוב תיאר את תכליות דיני התחרות וכן את הוראות הדין שעניינן באיסור על עריכת הסדר כובל. בתוך כך, השופט כבוב קבע כי אף שיש להכיר באופן עקרוני בעילת התביעה של ניזוק עקיף מכוח דיני התחרות, בנסיבות שבהן מדובר "בעילת החוסכים נגד צד שלישי שערך קרטל שהסב נזק לנכסי הגוף המוסדי – ככלל, יש מקום ליתן עדיפות לכך שהתובענה הייצוגית תוגש על ידי הגוף המוסדי; וכך יש לאשר תובענה ייצוגית המוגשת על ידי חוסך, רק במקרים חריגים ומיוחדים" (פסקה 184 לפסק הדין של השופט כבוב).

4.על כן, השופט כבוב הוסיף כי יש לעמדתו מקום לקבוע כי בטרם תוגש בקשה לאישור על ידי חוסך כנגד מי שהסב נזק לנכסיו של גוף מוסדי כתוצאה מעריכת הסדר כובל, על התובע המייצג להקדים ולפנות לגוף המוסדי בדרישה שימצה בעצמו את עילת התביעה. בהמשך לאמור, השופט כבוב קבע כי אף שבנסיבות העניין המבקשים פנו לגופים המוסדיים בפנייה מוקדמת – פנייה זו נעשתה "כדי לצאת ידי חובת הדין" (שם, בפסקה 208) ובאופן שגרע מהתשתית העובדתית שצורפה לבקשת האישור, בפרט בנוגע לטענת החוסכים כי נגרם להם נזק. בשים לב לקשיים אלו, נקבע כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האישור על הסף. באשר לדחיית בקשת האישור שהוגשה בשם הגופים המוסדיים, השופט כבוב עמד על הוראות סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, שקובע באילו תנאים "ארגון" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, וקבע כי בנסיבות אלו תנאים אלו אינם מתקיימים. זאת, מכיוון שהמבקשת 1 לא פעלה בשקידה סבירה לאתר תובע מייצג בעל עילה אישית אשר נמנה עם קבוצת הגופים המוסדיים; ומכיוון שלא הוכח קושי באיתור תובע מייצג כאמור.

5.השופט מינץ הצטרף למסקנת השופט כבוב שיש לדחות את הערעור. תחילה, צוין בנוגע לבקשת האישור שהוגשה בשם הגופים המוסדיים, כי בנסיבות העניין אין מקום להניח שקיים קושי באיתור תובע מייצג בעל עילה אישית לצורך ניהול ההליך הייצוגי, כך שלא היה מקום לאשר את תביעתם כייצוגית. כמו כן, השופט מינץ הסכים עם מסקנת השופט כבוב "כי אין להעמיד מחסום בדמות היעדר עילה בפני משקיע בגוף מוסדי, לגבי תביעה נגד צד שלישי שערך הסכם כובל" שגרם נזק לאותו משקיע (פסקה 7 לפסק הדין של השופט מינץ). עם זאת, נקבע כי בשים לב לכך ש"בקשת האישור אינה נבחנת על פי אמות המידה הרגילות הנוהגות לעניין סילוק תובענה על הסף" (שם, בפסקה 13), בנסיבות העניין המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מינימלית בעניין הנזק שלטענתם נגרם לחוסכים. עוד קבע השופט מינץ כי טענות המבקשים לגבי עצם קיומו של נזק כאמור התבססו על אומדנים והשערות, באופן שמצדיק כשלעצמו דחיית בקשת האישור. בהמשך לכך, צוין כי במקרה דנן, אין צורך לקבוע מסמרות באשר לדרישה לפנייה מוקדמת כפי שסבר השופט כבוב, וכי ממילא "הדגש הוא במקרה זה על עמידה בנטל להוכחת התקיימות התנאים המקדמיים לאישור תובענה כייצוגית" (שם, בפסקה 21).

6.ממלא מקום הנשיא (בדימ') פוגלמן הסכים עם מסקנות השופטים מינץ וכבוב בנוגע לקבוצת הגופים המוסדיים אך סבר, בדעת מיעוט, כי יש מקום לקבל את הערעור בעניין קבוצת החוסכים. בפתח דבריו, צוין כי אין מניעה לסלק על הסף את בקשת האישור שהוגשה בשם הגופים המוסדיים, משהיא לא עומדת בהוראות סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות. באשר לבקשת האישור שהוגשה בשם קבוצת החוסכים, הסכים ממלא מקום הנשיא (בדימ') פוגלמן כי ראוי להכיר בעילת התביעה של ניזוקים עקיפים כאמור בפסק הדין של השופט כבוב. לצד האמור, מ"מ הנשיא (בדימ') סבר כי אין מקום לקבוע חובת פנייה לגופים המוסדיים; וכן חלק על הקביעה שלא הוכחה אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תוכרע לטובת קבוצת החוסכים, ועל כן, לא היה מקום לשיטתו לסילוק בקשת האישור על הסף. בהקשר זה נקבע כי "סילוק על הסף שמור למקרים חריגים, שבהם ברור כי מדובר בבקשת סרק, או שנמצא טעם אשר שומט את הקרקע מתחת לבקשת האישור כולה", ואילו בנסיבות העניין, "אין מקום להכריע בשאלות הנוגעות לאישור הבקשה לגופה, וזאת בפרט בכל הנוגע להוכחת קיומו של נזק לכאורי", שההכרעה בה דורשת בירור עובדתי שטרם נערך בפני הערכאה הדיונית (פסקה 13 לפסק הדין של ממלא מקום הנשיא (בדימ') פוגלמן). על כן, נקבע כי ראוי היה להחזיר את הדיון בבקשת האישור שהוגשה בשם החוסכים לבית המשפט המחוזי.

7.מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים, בעיקרם של דברים, כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה, אשר סותרת הלכות קודמות, בעניין אמות המידה לבחינת התשתית הראייתית של בקשה לאישור תובענה כייצוגית במסגרת דיון בבקשה לסלקה על הסף. כנטען, משנקבע בפסק הדין כי יש להכיר בעילת תביעה של ניזוק עקיף, לא היה מקום לסלק את הבקשה לאישור על הסף. בהקשר זה טוענים המבקשים כי השופטים מינץ וכבוב בחנו את בקשת האישור בענייננו לפי אמות מידה מחמירות מדי ביחס לשלב המקדמי שבו נמצא ההליך נושא הבקשה שלפניי; וכי בשים לב למורכבות שבהוכחת הנזק שנגרם, כנטען, לקבוצת החוסכים כתוצאה מ"מניפולצית הליבור" – הטענות בדבר קיומו של נזק בוססו כנדרש. עוד טוענים המבקשים כי ההלכה החדשה שנקבעה, לטענתם, בפסק הדין, סותרת הלכות קודמות של בית משפט זה בעניין השלב הדיוני הראוי לבחינת עילת התביעה האישית של מבקשי אישור תובענה כייצוגית. כן נטען, כי מכיוון שבדרך כלל קיימים פערי מידע בין ניזוק עקיף ובין קרטל בינלאומי, הרף הראייתי שלאורו נבחנה בקשת האישור הוא מחמיר מדי ועלול להוביל לדחייה על הסף של בקשות שראויות להתברר.

8.בנוסף, המבקשים סבורים כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה גם במסגרת הדיון באשר לקבוצת הגופים המוסדיים. בהקשר זה נטען כי פסק הדין אינו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת של בית משפט זה בנוגע לפרשנות סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר מורה כי אם בית המשפט מצא שהתנאים לאישור תובענה כייצוגית מתקיימים למעט התנאים שעניינם, בין היתר, בעילת התביעה האישית של התובע המייצג – יש לאשר את התובענה כייצוגית ולהורות על החלפת מבקש האישור. לשיטת המבקשים, בנסיבות המקרה דנן היה על בית המשפט לאשר את בקשת האישור ולהורות על החלפת המבקשת 1 בגוף מוסדי אחר. לבסוף, המבקשים מעלים השגות שונות כלפי הקביעות בפסק הדין ובכלל זה, נטען כי קביעות דעת הרוב שיש לסלק את בקשת האישור כולה על הסף שגויות; וכי בפסק הדין נפלו "מספר טעויות שאינן עילה לדיון נוסף" (סעיף 57 לבקשה).

9.לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי צורך בתשובה. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג השמור למקרים שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים לגביה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 8908/23 הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין נ' קונפינו, פסקה 8 (13.3.2024); דנ"א 5012/23 פלונית נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 6 (23.10.2023)). כמו כן, ככלל, על פסק הדין לקבוע הלכה גלויה, ברורה ומפורשת על פני הפסק (דנ"א 4178/24 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (14.7.2024); דנ"א 4770/23 פלונית נ' רשות הספנות והנמלים, פסקה 5 (19.7.2023)). איני סבור כי המקרה דנן בא בקהלם של אותם מקרים נדירים וחריגים.

10.אכן, בפסק הדין מושא הבקשה שלפניי נקבע לראשונה כי יש להכיר בעילת תביעה של ניזוקים עקיפים כאשר הועבר אליהם נזק שנגרם כתוצאה מקיומו של הסדר כובל. עם זאת, כפי שאף נפסק לא אחת בעבר, עצם העובדה כי בפסק הדין נקבעה הלכה אינה מצדיקה, כשלעצמה, קיום דיון נוסף בו, שכן ככלל, "ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני של בית משפט זה [...] בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה" (דנ"פ 6519/05 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.9.2005); ראו: דנ"א 473/24 מדינת ישראל – רשות הפיתוח נ' יורשי המנוחה סליבא ז"ל, פסקה 13 (28.8.2024); דנ"א 4786/23 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (31.8.2023)). בענייננו, החידוש שבהלכה אינו מקים כשלעצמו עילה לדיון נוסף בשאלת עילת התביעה של ניזוק עקיף כאמור, ולמעשה אף המבקשים עצמם אינם טוענים כך.

11.בנוסף, לא מצאתי כי טענות המבקשים שלפיהן נקבעה בפסק הדין הלכה חדשה בעניין אמות המידה לסילוק בקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף מצדיקה לקיים דיון נוסף. כידוע, סילוק בקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף הוא החלטה שמסורה לשיקול דעת בית המשפט "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001)). עיון בפסק הדין מעלה כי שופטי ההרכב כלל לא ביקשו לקבוע הלכה חדשה בעניין זה, אלא יישמו את אמות המידה הנהוגות לבחינת בקשה לסילוק על הסף כאמור. בתוך כך, השופטים מינץ וכבוב הסכימו כי בקשת האישור בשם קבוצת החוסכים הוגשה מבלי ש"הונחה תשתית מינימלית מספקת" לעניין השאלה "אם בכלל נגרם נזק" לאותם חוסכים (פסקה 16 לפסק דינו של השופט מינץ), ובאופן שיש בו כדי לסלק את בקשת האישור על הסף. אם כן, הכרעת בית המשפט בשאלת סילוק בקשת האישור על הסף התבססה, בעיקרם של דברים, על אופן עריכתה של בקשת האישור והנסיבות הייחודיות של פרשת "מניפולציית הליבור". משאלה הם פני הדברים, הכרעה זו אינה עולה לכדי הלכה חדשה, לא כל שכן כזו שיש בה להצדיק דיון נוסף (דנ"א 67560-08-24 קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ נ' אדלטק אחזקות 2006 בע"מ, פסקה 12 (26.11.2024); דנ"א 5689/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (5.11.2023)). כן יצוין כי אין בעצם העובדה שממלא מקום הנשיא (בדימ') פוגלמן סבר, בדעת מיעוט, שבנסיבות העניין אין מקום לסלק את בקשת האישור, כדי להצדיק קיום דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 8555/23 עיריית באר שבע נ' נווה גד בנין ופיתוח בע"מ, פסקה 12 (21.4.2024); דנ"א 1523/17 גליק נ' משטרת ישראל, פסקה 11 (27.5.2017)).

12.בדומה לכך, גם טענת המבקשים המכוונת כלפי קביעת בית המשפט, פה אחד, שראוי היה לסלק על הסף את בקשת האישור שהוגשה בשם הגופים המוסדיים – אינה מצדיקה קיום דיון נוסף. כאמור, שופטי ההרכב מצאו כי בנסיבות העניין "מאפייניהם של הגופים המוסדיים שוללים כשלעצמם קיומו של 'קושי' אשר מצדיק את ייצוגם באמצעות ארגון", באופן שמצדיק סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן את סילוקה על הסף של בקשת האישור שהוגשה בשם אותם גופים (פסקה 5 לפסק הדין של ממלא מקום הנשיא (בדימ') פוגלמן). משכך, ובשים לב לכך שבית המשפט החיל את ההלכה הפסוקה בנוגע לסעיפים 4(א)(3) ו-8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות על נסיבות עניינה הפרטני של המבקשת 1, לא מצאתי כי יש בפסק הדין כל הלכה חדשה בנושא זה (דנ"א 1812/21 פלוני נ' מדינת ישראל – המרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל, פסקה 9 (1.6.2021); דנ"א 9107/11 נויברג נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 5 (16.2.2012)). לבסוף יוער כי יתר טענות המבקשים, ובכלל זה השגותיהם על שגיאות נוספות שנפלו לשיטתם בפסק הדין, הן טענות "ערעוריות" שאינן מצדיקות דיון נוסף (דנ"א 5535/23 המשבב אייץ. טי. אס. בע"מ נ' בוכריס, פסקה 15 (26.12.2023); דנ"א 6448/23 חברת גג בית הדר בע"מ נ' אחוזת חלקה 180/8 בגוש 6940 בע"מ, פסקה 12 (10.10.2023)).

13.אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.