ע"א 3897/08 אהרן שרון נ. האפוטרופוס הכללי

1.

לפני בקשה מטעם משיב 5 להגדלת סכום העירבון, שנקבע לסך של 25,000 ₪. נטען בה כי סיכויי הערעור קלושים ואף פחות מכך. עוד נטען כי המערער נמנע באופן עקבי מלשלם הוצאות שבהן חויב לטובת משיב 5 ולטובת צדדים נוספים, באופן שחובו הולך ותופח. משיב 5 מציין כי בבית המשפט המחוזי חויב המערער בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאותיו של משיב 5 בלבד. נטען כי לאור היקפו של הערעור וריבוי המשיבים, יש להגדיל את הסכום בהתאם. המערער מתנגד לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת העירבון להידחות. סכום העירבון שנקבע משקף את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בערעורים אזרחיים מן הסוג הנדון וזאת בהתחשב בהיקפו של ההליך, במידת מורכבותו, במספר המשיבים שנטלו חלק בדיון בבית המשפט קמא, בהוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא ובשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל. עצם הטענה כי המבקש לא פרע את החיוב בהוצאות שנפסקו בהליכים קודמים אינה מצדיקה היעתרות לבקשה, שכן אין תכליתו של העירבון לשמש כלי לאכיפת חיובים שהושתו על יוזם ההליך בערכאות השונות. תכליתו היא להבטיח את גביית ההוצאות בדרך נוחה בהליך דנן בלבד. במצב דברים זה, לא מצאתי טעם המצדיק הגדלת סכום העירבון והעמדתו על סכום גבוה מן המקובל בהליכים מסוג זה. יוער כי נוכח היקפו השונה של הדיון בערכאת ערעור לעומת ההיקף בערכאה הדיונית, אין מקום לגזירה שווה לגבי סכום הערבון בשני ההליכים. אשר לטענה כי המערער, שהוא פושט רגל, אינו רשאי להגיש ערעור ללא אישור הנאמן על נכסיו (או בית המשפט העוסק בפשיטת רגל), בנסיבות העניין איני רואה מקום להיזקק לה במסגרת בקשה להגדלת סכום הערבון. למשיב 5 שמורה כמובן הזכות לטעון בעניין זה במסגרת סיכום טענותיו בערעור גופו.

הבקשה נדחית. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.