ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ. מרדכי שמיר

לפניי בקשת המערערים להשיב לידיהם את מלוא סכום העירבון שהפקידו בהליך שבכותרת, ובקשה נגדית מטעם המשיבים לחילוט כספים מהעירבון.

1.

ביום 29.3.2011 ניתן פסק-דינו של בית-משפט זה בהליך שבכותרת (כב' המישנה-לנשיאה ריבלין והשופטים דנציגר והנדל). בהתאם לפסק-הדין, הערעור נדחה ונקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טירחת עורכי-דינו. לפסק-הדין האמור קדמו שתי החלטות במסגרתם נקבע חיוב בהוצאות: ההחלטה האחת הינה החלטת כב' הרשם מרזל מיום 2.2.2010, במסגרתה נקבע כי המשיב יחויב בשכר-טירחת עו"ד המערערים בסך 2,500 ש"ח. ההחלטה השנייה היא החלטתי מיום 13.12.2010 במסגרתה קבעתי כי המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח. אין חולק כי אף אחד מהצדדים לא שילם עד כה את ההוצאות בהם חויב במסגרת ההחלטות שניתנו בערעור שבכותרת.

2.

כעת מונחת לפניי בקשת המערערים להשיב לידיהם את העירבון בסך 25,000 ש"ח שהופקד בערעור. לטענת המערערים, יש לקזז מההוצאות שנפסקו לטובתם בסך 2,500 ש"ח, את ההוצאות בהם חוייבו לטובת המשיבים בסך 1,500 ש"ח. בהתאם לכך, לטענת המערערים נותרת לטובתם יתרת זכות באופן שיש להשיב לידיהם את מלוא סכום העירבון שהפקידו בהליך שבכותרת.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לפי הטענה, המערערים טרם שילמו להם את ההוצאות בסך 15,000 ש"ח שנפסקו לטובתם בהליך שהתקיים בבית-המשפט קמא. לטענת המשיבים, יש להוסיף לסכום זה, את ההוצאות בסך 1,500 ש"ח שנפסקו לטובת המשיבים בהליך שבכותרת, ולקזז מכך את ההוצאות בסך 2,500 ש"ח שנפסקו לטובת המערערים. בהתחשב בכך, לטענת המשיבים יש לחלט לטובתם מתוך העירבון סכום של 16,062 ש"ח. עוד נטען כי המערערים חבים למשיבים חובות פסוקים גם בתיקים ובעניינים אחרים, וכי גם מטעם זה לא עומדת למערערים זכות קיזוז. בתשובתם מיום 13.4.2011 השיבו המערערים כי המשיבים הם אשר חבים להם סכומי כסף שונים.

4.

עיינתי בטענות הצדדים. כל אחד מהם אוחז בהחלטות שיפוטיות חלוטות במסגרתן חוייב הצד שכנגד בהוצאות לטובתו אשר טרם שולמו. כל אחד מהצדדים מעלה טענות קיזוז בשל אותם סכומים ובשל חובות נטענים נוספים, והכל במסגרת הבקשה להשבת העירבון והבקשה הנגדית לחילוטו בהליך שבכותרת.

נקודת-המוצא להכרעה בטענות הצדדים שלפניי היא כי העירבון בהליך ערעורי נועד להבטיח את הוצאות הצד שכנגד, על-מנת לאפשר מימוש מהיר, נוח ויעיל של ההוצאות ככל שנפסקו לטובת המשיב בערעור. ככלל, הוצאותיו של יוזם ההליך הערעורי בעצמו אינם מובטחים באמצעות הפקדת עירבון, שכן ההנחה היא כי הצד שכנגד מחזיק בהחלטה שיפוטית לטובתו. עוד ראוי להזכיר את אשר נקבע פעמים רבות בפסיקתו של בית-משפט זה, כי תכליתו של העירבון אינו לשמש כלי להוצאה-לפועל של חיובים מן הערכאות הקודמות. תכלית הפקדת העירבון בבית-משפט זה היא להבטיח את ההוצאות הנפסקות בערכאה זו. (ראו למשל: רע"א 3121/08 נדב נ' בלבול , פס' 20 (לא פורסם, 25.8.2008); וראו גם: רע"א 10942/04 זקס נ' סעדיה (לא פורסם, 22.2.2005); ע"א 2038/03 שפירו נ' FEIN & CO. LTD , פס' 6 (לא פורסם, 28.11.2004); ע"א 3897/08 שרון נ' האפוטרופוס הכללי , פס' 2 (לא פורסם, 1.12.2008)).

5.

במקרה דנן, מבקשים המערערים לקזז מן ההוצאות שנפסקו לחובתם בהליך שבכותרת, את ההוצאות בהם חוייבו המשיבים. דא עקא, מטיעוני המשיבים עולה כי המערערים טרם שילמו להם את הוצאותיהם בבית-המשפט קמא. המשיבים מוסיפים וטוענים לחובות נוספים שטרם שולמו להם על-ידי המערערים. מנגד, טוענים המערערים לסכומי-כסף המגיעים להם מהמשיבים. בנסיבות העניין, אינני סבורה כי ההליך שלפניי מתאים לבירור פרטני של התחשבנויות הקיזוזים בין הצדדים (ראו והשוו: ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (לא פורסם, 19.12.2010); עוד השוו: ע"א 8232/01 פרמינגר נ' אבני בועז בע"מ (לא פורסם, 23.11.2003)). ראוי, אפוא, להיצמד לעקרונות עליהם עמדתי בפיסקה 3 לעיל. מסקנה זו מקבלת מישנה-תוקף בהתחשב בכך שבסיום כתיבת החלטתי זו נתקבלה ביום 14.4.2011 הודעה מטעם המשיבים, לפיה ביום 13.4.2011 הוצא לבקשתם צו עיקול על כספי העירבון.

אשר על כן, ונוכח הטעמים שפורטו, אני רואה להימנע מלהורות על קיזוז סכומים בין הצדדים, ומחליטה כי מתוך העירבון יחולטו לטובת המשיבים ההוצאות שנפסקו לטובתם בהחלטתי מיום 13.12.2010 בהליך שבכותרת בסך 1,500 ₪. יתרת העירבון תיוותר בקופת בית-המשפט בהתאם לצו העיקול מיום 13.4.2011. אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמערערים לגבות את ההוצאות שנפסקו לטובתם בערעור שבכותרת, באמצעות הדרכים הקבועות לכך בדין.