ע"א 9294/11 פלוני נ. בנק דיסקונט לישראל בע''מ

1.

הערעור שבכותרת נסב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

(כב' השופט ד"ר ע' בנימיני) מיום 25.9.2011, אשר דחה תביעה שהגיש המערער נגד המשיב בה טען המערער כי זה ביצע שורה של עוולות כלפיו במסגרת ניהול חשבונו הפרטי והעסקי.

בבקשה שבפניי עותר המשיב להוצאת עשרים ושלושה מוצגים מתיק המוצגים שהגיש המערער, אשר לטענתו לא הוצגו בבית המשפט קמא, ולמחיקת פסקאות מסיכומי המערער המתייחסות אליהם. המשיב חילק את המסמכים שהוצאתם מתבקשת לארבע קבוצות: (1) מסמכים שלא הוצגו כלל בבית המשפט קמא; (2) מסמכים שהוסתרו בתוך מוצגים "כשרים"; (3) מסמכים שהגשתם לא הותרה בערכאה הדיונית; (4) מסמכים שעל גביהם יש תוספות מאוחרות בכתב יד אשר לא הופיעו על המסמכים שהוגשו בבית המשפט קמא. כן עותר המשיב למחיקת פסקאות נוספות מסיכומי המערער, הכוללות לטענתו טענות אשר לא הועלו בהודעת הערעור, וחלקן אף לא נטענו בבית המשפט קמא.

2.

המערער מתנגד לבקשה. בתגובתו לא חולק המערער על כך שצירף לתיק מוצגיו מסמכים אשר לא הוצגו בבית המשפט קמא אלא שלטענתו קיימת הצדקה להציגם בבית משפט זה לצורך הגעה להכרעה צודקת, וכי "בירור הבקשה בנפרד מטענות מהותיות עלול להיות מאוד בלתי יעיל ואף לגרום חלילה לעיוות דין". המערער פירט בטבלה את ההצדקה העומדת לצירוף כל אחד מן המוצגים שבמחלוקת, ועיון בטבלה זו מלמד כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם המוצגים שצורפו הוצגו בפני בית המשפט קמא אך ביחס לארבעה מוצגים, אשר ביחס לשניים מהם (מוצג 4 ומוצג 17) טוען המערער כי "למיטב ידיעת[ו] וזכרונו" הוצגו בבית המשפט קמא, וביחס לשניים נוספים (מוצג 21 ומוצג 25) טוען הוא כי הוצגו שם.

אשר למסמכים הכוללים הערות בכתב יד כמו גם "ארבעה דפים שהשתרבבו בטעות לתיק המוצגים" טוען המערער כי מדובר בתקלה משרדית, והוא מבקש להתעלם מן ההערות שהתווספו ולהשמיט את הדפים שצורפו בטעות. כן טוען המערער כי יש לדחות את טענות המשיב בדבר הרחבת חזית.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להוצאת מוצגים מתיק מוצגי המערער ולמחיקת פסקאות מסיכומיו להתקבל ברובה, אם כי לא במלואה.

תקנה 437(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) קובעת כי בתיק המוצגים המוגש בהליך ערעור מותר לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות", ותקנה 457(א) לתקנות אלה מוסיפה וקובעת כי "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור" זולת אם בית המשפט התיר הבאתן בהתאם לאמור באותה תקנה. על בסיס הוראות אלו נקבע כי בכל הנוגע להוכחת עניין שבעובדה רשאי בעל דין לצרף לתיק המוצגים רק מסמכים שהתקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית או שניתנה בבית המשפט שלערעור החלטה המתירה הגשתם כראיה (וזאת בשונה ממסמכים המובאים על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית אשר הכלל האמור לא חל לגביהם, ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (2) 345, 348 (1986)). עוד יוזכר כי לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון כל עוד לא הוחלט להתיר הגשת ראיה "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים" (כן ראו ע"א 8320/09

אלחדד נ' שמיר (13.12.2010) (להלן: עניין אלחדד )).

כעולה מן האמור המערער למעשה אינו חולק על כך שחלק לא מבוטל מן המוצגים שצירף לתיק מוצגיו לא הוצגו בבית המשפט קמא ובפיו טענות שונות המצדיקות לטענתו להתיר הבאתן בשלב זה חרף עובדה זו. ואולם כל טענותיו אלו של המערער מקומן במסגרת בקשה להוספת ראיות אותה הוא רשאי להגיש, ואין הן יכולות להצדיק צירופם של מוצגים כאמור מבלי שניתנה לו רשות לעשות כן מבית משפט זה. יובהר כי דברים אלו יפים גם ביחס להחלטות שיפוטיות אשר ניתנו בהליכים אחרים אותן צירף המערער לשם הוכחת עניין שבעובדה (מוצג 8ב, מוצג 18, מוצג 25 ומוצג 39, ראו עע"ם 2399/07 הוועדה המקומית לתכנון ובניה - כפר סבא נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקה 4(ג) (23.6.2008) (להלן: עניין הוועדה המקומית )).

4.

נוכח האמור ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים אשר הוצאתם התבקשה מצאתי להורות כדלקמן:

(א)

מוצגים אשר מטענות המערער עולה כי אין חולק שלא הוצגו בבית המשפט קמא יוצאו מתיק המוצגים: מוצג 5, מוצג 6, מוצג 7, מוצג 8ב, מוצג 15, מוצג 18, מוצג 32 (המערער רשאי לצרף רק את העמודים אשר הוצגו בבית המשפט קמא מתוך חוזר הנהלים שצורף), מוצג 38 ו-מוצג 39.

(ב)

מסמכים שלא הוצגו בבית המשפט קמא אותם כרך המערער ביחד עם ראיות שהוצגו יוצאו מתיק המוצגים, קרי מסמכים שנכללו במוצג 2, מוצג 3 ומוצג 22 (המערער לא התייחס מפורשות לטענה כי כרך במוצג זה מסמכים שלא הוגשו, אך לא הכחיש זאת).

(ג)

אשר למוצגים שלגביהם חלוקים הצדדים בשאלה האם הוצגו בבית המשפט קמא. לעניין שניים מן המוצגים טוען המערער כאמור כי "למיטב ידיעת[ו] וזכרונו" הוצגו הם בבית המשפט קמא (מוצגים 4 ו-17), ולגבי שני מוצגים נוספים טוען הוא כי הוצגו בבית המשפט קמא (מוצגים 21 ו-25) אך לא צירף אסמכתא לכך. לא ניתן לקבל את טענות המערער במתכונתן זו ומבלי שהובאה אסמכתא התומכת בהן, ועל כן יש להוציא מוצגים אלו מתיק המוצגים. ואולם, בנסיבות העניין ניתנת למערער הזדמנות נוספת לבדוק את החומר המצוי בידו, וככל שעד ליום 12.6.2013 יגיש הודעה אליה יצרף תיעוד לטענתו כי איזה ממוצגים אלו הוצג כראיה בבית המשפט קמא, תינתן על ידי החלטה משלימה. היה ולא יעשה המערער כן, תעמוד בעינה החלטתי בדבר הוצאת מוצגים אלו מתיק המוצגים יחד עם המוצגים הנוספים אשר הוריתי על הוצאתם כאמור (השוו עניין אלחדד , פסקה 3).

(ד)

לעניין ראיות אשר הוגשו בבית המשפט קמא אך לטענת המשיב נקבע לגביהן כי המדובר בראיות בלתי קבילות, לא מצאתי להורות על הוצאתן מתיק בית המשפט.

אכן, בהתאם להלכה הנזכרת ניתן להציג בבית משפט שלערעור אך ורק מסמכים אשר התקבלו כראיה כדין, ועיון בפסיקה מלמד כי המבחן המנחה בהקשר דנן הינו האם ניתנה החלטה פוזיטיבית על אי קבילותה של ראיה ועל הוצאתה מתיק בית המשפט - אז אין בעל הדין רשאי להציגה בבית המשפט שלערעור מבלי שניתנה לו רשות לכך (ראו: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אברמוביץ' , פסקה 6 (6.8.2006); ע"א 3955/05 הרב נחמן צוקר נ' עיריית פתח תקווה (9.2.2006)), אך במקרה בו לא ניתנה הכרעה מפורשת בטענה שהועלתה בעניין קבילות הראיה רשאים בעלי הדין להציג את הראיה בבית המשפט שלערעור (ראו: ע"א 6530/11 מוסדות תורה ושלום נ' עיריית ראש העין (14.11.2012); ע"א 7505/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סואעד , פסקה ג' (26.11.2001); ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת , פסקה 3 (7.4.2010)).

במקרה שבפנינו הפנה המשיב לקביעות בית המשפט קמא ביחס למוצגים 14 ו-20 במסגרת פסק הדין. כך, לעניין מוצג 20, חוות דעת של המומחה עמר מטעם המערער אליה צורפו מסמכים אשר כונו "צרופות ההפקדה", קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי "צודק הבנק בהתנגדותו לקבילות צרופות ההפקדה" וכי "לא ניתן לסמוך על צרופות הפקדה כלשהן של [המערער], שלא הוגשו כראיה קבילה" (פסקאות 79-80 לפסק הדין). לעניין מוצג 14 אשר הינו חוות דעת רפואית שצורפה כנספח לחוות הדעת של הפסיכיאטר המומחה מטעם המערער, קבע בית המשפט בפסק דינו כי "יש להתעלם מחוות דעת אחרות שצורפו או הוגשו מבלי שעורכיהן נחקרו עליהן" (פסקה 22 לפסק הדין). עיינתי בחומר שבפניי וסבורני כי מדובר במקרה גבולי שכן קביעות בית המשפט הנ"ל - עליהן מבקש המערער להשיג - נקבעו ביחס ל נספחים לחוות דעת שהוצגו בבית המשפט קמא ואשר עורכיהן נחקרו בפניו. לאחר ששקלתי בדבר החלטתי שלא להורות על הוצאתם של מוצגים אלו מתיק המוצגים, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לקבילותם כראיות עצמאיות או ביחס למשקלם, וכל טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.

(ה)

לעניין המסמכים אשר המערער הוסיף עליהם הערות מאוחרות בכתב יד, ואשר הוא מבקש כי בית המשפט יתעלם מהן, סבורני כי למען הסדר הטוב ראוי להורות למערער לכלול בתיק המוצגים המתוקן שיגיש מסמכים הזהים לאלו שהוצגו בבית המשפט קמא ואשר לא הוספו עליהם הערות מאוחרות בכתב יד, ועל כן יצרף העתקים "נקיים" של מוצג 8ג, מוצג 19, חלק מוצג 22 אשר הוגש בבית המשפט קמא, מוצג 27, מוצג 28 ומוצג 29 (ראו והשוו עניין הוועדה המקומית , פסקה 4(ב)).

5.

אשר לבקשה למחיקת פסקאות מסיכומי המערער. אכן ובהתאם להנחיות הנשיאה ולהלכה עליה עמדתי לעיל יש להורות על מחיקתן של כל אותן פסקאות בסיכומי המערער בהן יש התייחסות למוצגים אשר לא הוצגו בבית המשפט קמא, קרי למוצגים המפורטים בסעיף (א) וככל שלא יוכח על ידי המערער אחרת, גם למוצגים המפורטים בסעיף (ג) לעיל.

בשונה מכך איני מוצאת להורות על מחיקת פסקאות אשר לטענת המשיב יש בהן משום הרחבת חזית (בין אם ביחס להודעת הערעור ובין אם ביחס לטענות שהועלו בבית המשפט קמא). לא אחת נקבע כי בכפוף למקרים חריגים וקיצוניים, אין להתערב התערבות מקדמית בתוכנם של כתבי טענות המוגשים לבית-המשפט, וכי הקביעה אם מדובר בטענות חדשות, כמו גם ההחלטה אם להתיר את העלאתן, מסורה ככלל לשיקול דעתו של ההרכב שידון בהליך. לא ראיתי לסטות ממדיניות זו במקרה הנוכחי, ולמותר לציין כי טענות המשיב שמורות לו והוא יוכל להעלותן במסגרת הסיכומים בכתב והשלמת הטיעון בעל-פה.

6.

נוכח מסקנותיי כאמור תשיב מזכירות בית המשפט למערער את סיכומיו ואת תיק מוצגיו, והוא יגיש עד ליום 16.6.2013 סיכומים ותיק מוצגים מתוקנים. בתוך אותו מועד יהיה המערער רשאי, ככל שיחפוץ בכך, להגיש בקשה להוספת ראיות, ובהקשר זה מופנית תשומת ליבו של המערער לסעיף 7(ב) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון אשר על פיו אין לצרף לבקשה את הראיות אשר צירופן מבוקש אלא יש לציין את "עיקר מהותה של הראיה" בלבד.

המשיב יגיש סיכומיו עד ליום 10.7.2013, וסיכומי תשובה יוגשו (אם המערער מעוניין בהגשתם) עד ליום 21.7.2013.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ש"ח.

החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי , באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיקי השופטים.