ע"א 4079/02 חלואני אורה נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה

1.המשיבה - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז חיפה - הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה נגד המערערת על דרך של המרצת פתיחה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (להלן – "הפקודה"), למסור למשיבה את החזקה בדירת מגורים שבחזקת המערערת ברח' אוחנה 33 חיפה המהווה חלק מחלקה 14 בגוש 10852. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד ס' הנשיא השופט ד' ביין), בפסק דינו מיום 24.3.02, הורה לפנות את המערערת מן הדירה ופסק לה פיצוי בסך 95,000$, בצירוף 15,000$ כהוצאות העברה. בהחלטתו מיום 5.6.02 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המערערת לעכב את ביצוע פסק הדין, אך עיכב את הביצוע למשך 15 ימים "על מנת לאפשר למבקשת לפנות בהליך מתאים לביהמ"ש העליון".

המערערת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמסגרת הערעור ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. המשיבה השיבה על הבקשה. המערערת הגיבה על תשובת המשיבה. בהחלטתי מיום 18.6.02 הוריתי לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בבקשה.

. המערערת טוענת, כי סיכויי ערעורה טובים. לטענתה, לא בחן בית המשפט המחוזי את האלטרנטיבות להפקעה ולא דן בזכותה לקבל "דיור חלוף הולם בפועל" כתנאי לפינויה. עוד טוענת היא, כי הליך של פינוי מבית מגורים הוא מטבעו בלתי הפיך ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדירה המיועדת להריסה. לטענתה, בהתחשב בכך שהיא בת 70 ושהיא מתגוררת בדירה 50 שנה, "הפינוי הינו צעד שאין ממנו חזרה".

כנגדה המשיבה המשיבה, כי הבקשה לעכב את הביצוע נגועה בחוסר תום לב מהותי שכן המערערת קיבלה את מלוא הפיצוי שנפסק לה. עוד המשיבה היא, כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. לטענתה, קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטת ביניים מיום 29.11.01, כי ההליך לפי סעיף 8 לפקודה שננקט כאן אינו ההליך המתאים לבחינת תוואי חלופי לדרך שלצרכה הופקעה הדירה וכי המקום לבחינה זאת היה במסגרת הגשת התנגדות לפני אישור התכנית. עוד נטען, כי טענתה האחרונה של המערערת נגועה בשיהוי. כמו כן דחתה המערערת לדיור חלוף. עוד נאמר, כי: "טענותיה של המבקשת הינן בעיקרן במישור הכספי ובמובן זה לא יגרם לה כל נזק --- מנגד, כל דחייה בהריסת המבנה ובביצוע הפרויקט עלולה לגרום לנזקים משמעותיים ---".

3.דין הבקשה לעיכוב הביצוע להתקבל.

מקובל עלינו, כי ניתן לעכב ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, בהתקיים מספר תנאים: למערער סיכויים טובים להצליח בערעור; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. על היחס בין שיקולים אלה אמרתי בפרשה אחרת, כי:

"שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע" (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163).

קשה להעריך את סיכויי ההצלחה של המערערת בערעורה בשלב זה. מרכז הכובד עובר, אפוא, ליחס בין הנזקים הצפויים לכל אחת מבעלות הדין אם יעוכב הביצוע, וכאן נראה כי הכף נוטה לזכותה של המערערת. מחד גיסא, מדובר בהליכים שבהם נקטה המשיבה לפני שנים, שטרם נסתיימו; מאידך גיסא, המערערת היא אשה בת 70 שנה, המתגוררת באותה דירה מזה 50 שנה. אם תפונה והדירה תיהרס, יהיה זה נזק שאינו ניתן לתיקון. לענין זה יפים הדברים:

"העילה העיקרית העלולה להניע את בית המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע – או קשה מאוד – להשיב את המצב לקדמותו. מטעם זה נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כדבר שבשיגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יוכל לחזור אליו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, התשמ"ה), בעמ' 859-860 והאסמכתאות הנזכרות שם).

4.לפיכך אני מורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה עד להחלטה בערעור.