ע"א 509/00 אילן לוי נ. ר.ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשייך) מיום 22/12/99, בתיק פש"ר 241/89 בבש"א 54453/99, ובבש"א 53977/99, לפיה קבע בית משפט קמא כי הנכס הידוע כגוש 15442, חלקה 21 ביבנאל, (להלן: "הנכס"), והנכלל במסגרת נכסי יצחק בילו בפשיטת רגל, יימכר על ידי הנאמן בפשיטת רגל של החייב יצחק בילו (להלן: "המשיב 1"), למשיב 2.

מהעובדות המונחות בפניי, עולה כי משנתברר למשיב 1 (הנאמן), כי אין התחייבות קודמת של החייב לגבי הנכס, פרסם הוא ביום 24.9.98, מודעה בעיתונים "מעריב" ו"גלובס", לקבלת הצעות רכישה מהציבור.

לנאמן הוגשו מספר הצעות, והצעת המבקשים הייתה ההצעה הגבוהה ביותר. ברם, הנאמן לא הסתפק בהצעות שהוגשו לו בכתב, וביום 9.11.98 ערך "התמחרות" בין המציעים. אולם אף במסגרת שלב זה היתה הצעת המבקשים הגבוהה ביותר.

מאחר וסכום ההצעה נפל משווי הערכת הנכס על פי חוות דעת שמאי, החליט הנאמן לערוך "התמחרות" נוספת, שנערכה ביום 14.1.99. גם במהלך התמחרות זו גברה הצעת המבקשים על ההצעות הנוספות.

על פי תוצאת ההתמחרות הוסכם, שהנכס יימכר למבקשים בסך של 210,000$, ובנוסף ישלמו המבקשים סך של 50,000$ עבור היטל השבחה.

ביום 10.6.99 נחתם ההסכם עם הנאמן. יחד עם זאת, ההסכם לא השתכלל, שכן עד אז לא אושר ההסכם על ידי בית המשפט, בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.

ביום 16.6.99, לאחר שנחתם החוזה בין הנאמן לבין המבקשים, ובטרם אושר על ידי בית המשפט, פנה המשיב 2 - יעקב גור - לנאמן והציע לו לרכוש את הנכס בתמורה של 225,000$, סך הגבוה בכ7%- מעל המחיר שהוצע על ידי המבקשים.

ביום 7.7.99 הגיש המשיב 2 בקשה לבית המשפט לאשר כי הצעתו היא ההצעה הזוכה. ביום 14.7.99 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה למתן הוראות לפיה התבקש בית המשפט לאשר את הסכם המכר עם המבקשים.

ביום 22.12.99 התקיים בפני בית משפט קמא דיון בשתי הבקשות, זו של הנאמן וזו של המשיב 2.

החלטת בית המשפט המחוזי

בית משפט קמא קבע כי ההסכם למכירת נכס בפשיטת רגל כפוף לאישורו של בית המשפט, וככזה, בית המשפט רשאי, בטרם אישורו, לבדקו, לבדוק את תהליך שהביא לכריתתו, לרבות את תנאי המחיר והתאמתו לחוות דעת השמאי.

בית המשפט אף קבע כי העקרון המנחה את בית המשפט בבואו לאשר את המכירה, במסגרת תיק פש"ר, הוא התמורה המתחלקת בין הנושים, "כך שעניינו של בית המשפט, בין היתר, בכך שלא יפגע בכיס הנושים שעה שניתן לשפר את מצבם". במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי אומנם הליכי ההתמחרות בפני הנאמן הסתיימו, אך בינתיים, באה הצעתו של המשיב 2 הגבוהה בכ10%- מהצעת המערערים, ונוכח זאת, קבע בית המשפט כי יש לו את הסמכות לערוך התמחרות נוספת בין שני המציעים.

במסגרת ההתמחרות שנערכה בבית המשפט, נמנעו המערערים מלהוסיף על הצעתם המקורית, שעמדה על סך 210,000$. לעומת זאת, שיפר המשיב 2 את הצעתו עד לסך של 230,000$. בית המשפט אישר את ההצעה הגבוהה ביותר, זו של המשיב 2, שקיבל עליו את תנאי הסכם המכירה עם כונס הנכסים.

יחד עם זאת, בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע אישור ההסכם לתקופה של 30 יום.

המבקשים ערערו על החלטת בית המשפט, ובמסגרת ערעורם הגישו בקשתם זו לעיכוב ביצוע.

דיון

המבקשים תומכים את בקשתם לעיכוב ביצוע בכך שמאז הכרזתם כזוכים במכרז, השקיעו סכומים גבוהים ומאמצים רבים בפעולות הקשורות לנכס, כגון פעולות מדידה, שינוי יעוד, קבלת אישורי וועדות תכנון ואישור רשות העתיקות; וכי במידה ובקשתם זו לא תתקבל, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, כי אז יאבדו את ההשקעות הרבות שהשקיעו, ירדו מאמציהם לטימיון ותיפגענה ציפיותיהם הלגיטימיות לרווחים בגין עמלם למן יום זכייתם במכרז, כך שכל פרי עמלם ייפול ללא כל הצדקה בידיו של המשיב 2.

המבקשים אף טוענים, כי נוכח הנסיבות בהן הגיח המשיב, ערב אישור ההסכם, לאחר שזה כבר נחתם איתם, ברור כי המשיב 2 פעל בחוסר תום לב ועל כן סיכוייהם לזכות בערעורם - רבים הם.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, הגעתי אל המסקנה שדין הבקשה לעיכוב ביצוע להדחות. אבהיר את מסקנתי:

בכדי להצליח בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אין זה די שהמבקשים יצביעו על הטעות הקיימת, לדעתם, בפסק הדין נשוא הערעור. אין בנזקים ובתוצאות הקשות, שעלול, כביכול, לגרום פסק הדין למבקשים, בכדי להוות שיקול רלוונטי לשאלת עיכוב הביצוע.

השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, היא האם כתוצאה מביצועו המיידי של פסק הדין ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במידה והערעור יתקבל.

עמד על כך כב' השופט זמיר בע"א 5931/97, פולן בע"מ נגד צנה בע"מ (טרם פורסם):

"עד שבית שהמשפט יאות לסטות מהוראות תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, המורה כי הגשת ערעור אינה מעכבת את עיכוב את ביצוע פסק הדין, נדרשת הוכחתו של נזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מאי ביצועו המיידי של פסק הדין."

במקרה העומד לפנינו נראה כי המבקשים לא הצליחו להצביע על קיום תנאיו של עיכוב הביצוע, טיעוני המבקשים התרכזו בטעויות שנפלו בפסק הדין, אולם אלה, יפים ככל שיהיו, מהווים נימוק לערעור ולא לעיכוב הביצוע.

אף בנזקים שהראו המבקשים, אין די בכדי לקבל את הבקשה. נזקים אלו בעיקרם נזקים כספיים שבמידה ותצלח דרכם של המבקשים וערעור יתקבל, יוכלו הם לפרעם מהמשיבים. בוודאי שאין נזקים אלו בבחינת "נזק בלתי הפיך", המצדיק היענות לבקשה.

באשר לסיכויי הערעור - לאחר שעיינתי במסקנותיה של הערכאה הראשונה וטיעוני הצדדים בכתב, נראה לי, לכאורה, שגם התנאי בדבר הסיכויים הטובים לזכות בערעור אינו מתקיים כאן.

אשר על כן דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת אני מורה למזכירות להחיש את מועד שמיעת הערעור.