פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
7019/97 - ד'
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המערער
:
סופר
אליהו
נגד
המשיב
ה :
סופר שושנה
בקשה
לתיקון הודעת ערעור
בשם
המערער: עו"ד שלום פוריס
בשם
המשיבה: עו"ד שאול אהרון
החלטה
בפני בקשת המערער לתיקון הודעת הערעור שהוגשה על ידו, וכן הודעת המשיב כי בכוונתו להגיש ערעור שכנגד.
המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לפיו חויב בתשלום מזונות לבתם הקטינה של הצדדים, תוך שנקבע כי לבית המשפט קמא מסורה הסמכות לדון בשאלת המזונות.
בהודעת הערעור שהגיש, טוען המבקש הן כנגד סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בעניין המזונות והן כנגד גובה המזונות. לחילופין, ביקש המבקש לבטל את חיוביו ככל שהם מתייחסים לתשלום כפול עבור הוצאות טיפול שיניים של הבת.
ביום 5.5.98 הגיש המבקש בקשה לתיקון הודעת הערעור, בה ביקש להתיר לו הוספת פיסקה, הנוגעת לחיובו בתשלום עבור הוצאות טיפול השיניים של בתו.
לטענתו, יש בתיקון המבוקש כדי להבהיר את המחלוקת בין הצדדים, כך שהדבר יביא לקיצור זמן הדיון.
כמו כן, טוען המבקש כי הבקשה הוגשה לאחר דיון אצל המפשר, שהעלה את הצורך בהבהרת הטיעון.
עוד נטען כי התיקון מבוקש בשלב מקדמי, אין בו כדי להכביד על המשיבה ואין בו חריגה מהמסגרת העובדתית אשר נפרשה בפני בית המשפט קמא.
המשיבה אינה מתנגדת לתיקון המבוקש. עם זאת, בתגובתה לבקשת התיקון האמורה, מיום 14.12.98, טענה כי לאחר תיקון כתב הערעור של המבקש, קמה לה הזכות להגיש ערעור שכנגד וכי היא מודיעה על כוונתה לעשות כן. את זכותה מבססת המשיבה על תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.
בהחלטתי מיום 15.2.99, ביקשתי את תגובת המבקש לעניין זכותה של המשיבה להגיש ערעור שכנגד.
בתגובתו טוען המבקש, כי אין למשיבה זכות להגיש ערעור שכנגד.
ראשית, טוען המבקש, כי אין לראות בהודעת המשיבה מיום 14.12.98 משום הודעת ערעור שכנגד, וזאת בהעדר פירוט של נימוקי ההודעה. שנית, טוען המבקש כי המועד להגשת ערעור שכנגד חלף, שכן הודעת הערעור הומצאה למשיבה כבר בחודש נובמבר 1997, והיה עליה להגיש ערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום קבלת הודעת הערעור.
לחילופין, טוען המבקש, כי המשיבה רשאית להגיש ערעור שכנגד רק בגין אותן עילות אשר נוספו בבקשה המתוקנת.
אדון תחילה בבקשה לתיקון הודעת הערעור.
סמכות בית המשפט לתקן הודעת ערעור מעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וככל שמדובר בתיקון הנעשה לפני שהוחל בדיון בערעור, הגישה היא ליברלית (ב"ש 63/86, ע"א 354/85, אברהם ממן נ' בנימין קעטבי , פד"י מ(1) 194, 195; וראה גם: בש"א 275/88 אמגר נ' ק.י.מ.א.להשקעות בנין בע" מ, תקדין עליון 88(4) 145).
סמכות זו אינה מוגבלת לעניינים מסוימים והיא משתרעת על תיקון נימוק קיים, על הוספת נימוק, על תיקון או הוספת פריט סעד או כל תיקון דרוש אחר. עם זאת, יש תמיד לבחון אם התיקון המבוקש אינו חורג ממסגרת העניינים שנפרשה בבית משפט קמא ואם אין בו משום עינוי דין לצדדים או לעיכוב בתהליך הטיפול בערעור (ע"א 731/88 בוכמן נ' פקיד שומה , תקדין עליון 90(3) 499).
בענייננו, איני רואה כל מניעה לתיקון הודעת הערעור.
התיקון המבוקש נועד להבהיר בפני בית המשפט נימוק המפורש בכתב הערעור, ואשר לפיו טעה בית המשפט בחישוב הוצאות טיפול השיניים אשר על המבקש לשאת בהם, ואין בו משום הרחבת היריעה או חריגה ממסגרת העניינים שנפרשה בפני בית משפט קמא. המשיבה אף לא הביעה התנגדות לתיקון המבוקש.
לפיכך, אני מתירה למבקש לתקן את הודעת הערעור כמפורט בבקשה.
אעבור לדון כעת בשאלת זכותה של המשיבה להגיש ערעור שכנגד.
הזכות להגשת ערעור שכנגד קבועה בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל-פיה רשאי המשיב להגיש ערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום שהומצא לו כתב הערעור או ניתן פטור מחובת הפקדת ערבון.
במקרה שלפנינו, הודעת הערעור הומצאה למשיבה ביום 23.12.97, ולכן המועד להגשת הערעור שכנגד חלף ביום 22.1.98.
השאלה היא האם קמה למשיבה זכות להגיש ערעור שכנגד בעקבות החלטתי המתירה את תיקון הודעת הערעור.
כאמור, המשיבה מבססת את זכותה זו על תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כדלקמן:
"הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן, בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר..."
איני מקבלת את טענת המשיבה, כי תקנה 94 הנ"ל מקימה לה זכות להגיש ערעור שכנגד בעקבות תיקון הודעת הערעור.
תקנה 94 ממוקמת בסימן ב' לפרק ז' בתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינו תיקון כתבי טענות שהוגשו בערכאה הראשונה, ואין היא חלה מקום בו מדובר בתיקון הודעת ערעור.
הגשת ערעור מוסדרת בחלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, ולגביו נקבעו סדרי דין שונים מאלו הקבועים לעניין כתבי טענות המוגשים בערכאה הראשונה.
בשונה מהליכים בדרגה הראשונה, עצם הרשות לתקן הודעת ערעור, אינה מצמיחה לצד שכנגד זכות להגיש ערעור שכנגד (ראה: ע"א 731/88 בוכמן נ' פקיד השומה , תקדין עליון 90(3) 499; בש"א 6265/97 זרדוק נ' צור שמיר , תקדין עליון 98(1) 344).
אשר על כן, העובדה שהמבקש הורשה לתקן את הודעת הערעור אינה מקנה למשיבה זכות להגיש ערעור שכנגד, ומניין המועדים להגשת ערעור שכנגד נמנה מיום המצאת הודעת הערעור המקורית למשיב, כאמור בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי. בעניינינו, מועד זה חלף לפני זמן רב.
המשיבה לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, ומכל מקום אני סבורה כי לא קיים צידוק ענייני להאריך לה את המועד להגשת ערעור שכנגד.
תיקון הודעת הערעור אין בו כדי להעלות נימוק חדש שלא צוין בהודעת הערעור המקורית, אלא רק להבהיר טיעון שהועלה בהודעת הערעור.
אין המדובר במצב שבו בעקבות תיקון הודעת הערעור, התעורר על ידי המשיבה צורך להגיש ערעור שכנגד (והשווה: ע"א 731/88 הנ"ל), והמשיבה אף לא העלתה בפני כל נימוק שיש בו כדי להסביר את האיחור הממושך.
סיכומו של דבר: אני מתירה למבקש לתקן את הודעת הערעור כמפורט בבקשה, וקובעת כי לא קמה למשיבה זכות להגשת ערעור שכנגד בעקבות תיקון הודעת הערעור.
המבקש יגיש הודעת ערעור מתוקנת תוך שבעה ימים מיום קבלת החלטה זו.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בחשון תש"ס (17.10.99).
מיכל
אגמון, שופטת
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97070190.
P07