רע"פ 9019/12 עבד אלחלים חטיב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שניתן על-ידי כב' השופטים א' טל -סג"נ, צ' דותן ו- ה' עובדיה בעפ"ג 25681-06-12, מיום 13.11.2012. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, שניתן על-ידי כב' השופטת ד' מרשק-מרום , ביום 3.6.2012.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; החזקת אבזר לנשק, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; ומעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

3.

בכתב האישום נטען כי המבקש, ונאשם נוסף (להלן: הנאשם 2 ), נסעו ברכב הנהוג על-ידי המבקש, ביום 27.9.2009, בשעה 01:30 לערך, כשברשותם אקדח מסוג ברטה, ומחסנית שבה 14 כדורים בקוטר 9 מ"מ (להלן: האקדח ). המבקש נסע בשביל המחבר בין היישובים טייבה וקלנסוואה, ונכנס לתוך היישוב קלנסוואה במהירות גבוהה, שעה שכל אותה העת נסעה אחרי הרכב ניידת משטרה, אשר הופעלו בה מערכות ההבהוב והכריזה. המבקש לא שעה להוראות השוטרים, לא עצר את הרכב והמשיך בנהיגה מהירה ברחובות היישוב. לבסוף, עצר המבקש את הרכב בסמוך לביתו, והנאשם 2 השליך מהחלון הימני הקדמי את האקדח.

4.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, על בסיס הודאתו בעובדות, במסגרת הסדר טיעון.

בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על השיקולים הרלבנטיים לעניינו של המבקש. מחד גיסא, חומרת העבירות אשר ביצע המבקש; נהיגתו הפרועה ברכב תוך סיכון שלום; העובדה כי החזיק אקדח ללא רשות; והעובדה כי לחובתו של המבקש הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין (משנת 2007) ושיבוש מהלכי משפט ואיומים (משנת 2002). ומאידך גיסא, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש; העובדה כי שיתף פעולה עם שירות המבחן; העובדה כי שירות המבחן המליץ להעמידו למבחן למשך שנה ולשקול לאפשר לו לרצות מאסר בדרך של עבודות שירות; והעובדה כי הביע חרטה והודה בעובדות כתב האישום.

לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות נשק; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות; וכן קנס בסך 7,500 ₪.

5.

ביום 14.6.2012, ערער המבקש על גזר דינו לבית המשפט המחוזי מרכז, וטען, כי בית משפט השלום שגה כאשר גזר עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל, מבלי שהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהמלצות שירות המבחן בעניינו. לטענת המבקש, בית משפט השלום לא איזן כראוי בין האינטרסים הנוגדים, בשים לב לכך כי המבקש לקח אחריות מלאה על מעשיו; מנהל חיים נורמטיביים; אינו בעל דפוסים עבריינים; מדובר במאסרו הראשון; וכאשר שירות המבחן העריך כי המבקש זקוק למסגרת תמיכתית. לאור האמור, התבקש בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המבקש.

6.

ביום 13.11.2012, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים. בית המשפט ציין, כי הוא רואה עין בעין עם בית משפט השלום את חומרת מעשיו של המבקש וקבע, כי " מן הראוי להטיל על הנאשם [המבקש] עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח כהולם את חומרת התנהגותו ומתוך תקווה לשרש את העבירות הקשורות בנשק, שהן 'מכת האזור' ". בית המשפט קבע, כי העונש אשר הוטל על המבקש הולם הן את העבירות בהן הורשע והן את נסיבותיו האישיות של המבקש, אותן בית משפט השלום לקח בחשבון בעת גזירת דינו.

הבקשה

7.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, חזר בא כוחו, אחת לאחת, על טענותיו בהודעת הערעור לבית המשפט המחוזי (אותה לא טרח לצרף לבקשה), וציין כי בית המשפט שגה כאשר גזר עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל, וזאת מבלי שהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהמלצות שירות המבחן בעניינו. לאור האמור, התבקשתי להעניק למבקש רשות ערעור, לדון בבקשה כערעור ולהעמיד את עונשו של המבקש על 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, חלף העונש שהשית עליו בית משפט השלום.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות על אתר.

כלל ידוע הוא, כי על המבקש מבית משפט זה לדון בעניינו ב" גלגול שלישי " להצביע על קיומה של שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, או על מקרה חריג של אי צדק (ראו, לעניין זה, רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2012); רע"פ 8407/12 ניסנוב נ' מדינת ישראל (לא פרסום, 16.12.2012)). כך גם, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, מצדיקות מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, רק בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, לעניין זה, רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.2012); רע"פ 8914/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2012)).

סבורני, כי נסיבותיו של המקרה הנדון אינן מצדיקות לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף. זאת, משהבקשה אינה מגלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לה, וכאשר לא נדרש להיעתר לה משיקולי צדק.

9.

יתר על כן, בבקשה שלפניי אף לא נטען כי המקרה דנן עומד בקריטריונים הנהוגים למתן רשות ערעור, ואף לא נעשה כל ניסיון לשוות לעניינו של המבקש אופי עקרוני. לא יעלה על הדעת, כי בקשת רשות ערעור תהא כר ל" מקצה שיפורים " לבעל דין שאינו שבע רצון מהתוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור, תתעלם מהקריטריונים הנהוגים בשיטת משפטנו למתן רשות ערעור, ותהווה, הלכה למעשה, ערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט המחוזי.

מטעמים אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

10.

בבחינת למעלה מן הדרוש, אעיר כי לא מצאתי כי העונש אשר הוטל על המבקש סוטה, במידה כלשהי, ממדיניות הענישה המקובלת. טענותיו של המבקש, נדונו בשתי הערכאות הקודמות, אשר ראו עין בעין, וקבעו כי בהתחשב בחומרת העבירות אותן ביצע; בעברו הפלילי; ובשים לב לנסיבותיו האישיות, יש להשית עליו עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. סבורני, כי עונש זה, עולה בקנה אחד הן עם נסיבות המקרה והן נסיבותיו האישיות של המבקש.

לפיכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום 30.12.2012, עד השעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז.