בש"א 3675/11 צבי תום צבעוני נ. עו'ד אילן שמעוני ,כונס נכסים

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (רע"א 2083/11) מיום 6.4.2011 לפיה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ונקבע כי האגרה תעמוד על סכום של 300 ש"ח והעירבון יהיה בסך 3,000 ש"ח.

במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגש לבית משפט זה על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פר"ק 2233-06, כבוד השופטת ו' אלשיך ), הוגשה על ידי המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. כאמור, הרשם דחה את בקשתו זו בקובעו כי אין בעל דין רשאי לפטור את עצמו מהגשת תשתית ראייתית המבססת את טענותיו לגבי מצוקתו הכלכלית. נקבע כי המבקש נמנע מלעשות כן, ולפיכך לא ניתן להיעתר לבקשת הפטור. בנוסף לכך הפנה הרשם להחלטה אחרת בעניינו של המערער ( רע"א 2085/11. וכן ראו החלטתי בבש"א 3351/11 מיום 8.5.2011) ממנה עולה כי הובהר למערער כי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון אינה יכולה להתבסס רק על הצהרות לגבי דלות כלכלית. נקבע כי בקשה כזו יש לתמוך במסמכים, ונראה כי המערער לא עושה כן. בסיכומו של דבר, נקבע כי בהליך נשוא הבקשה דנן האגרה תעמוד על סכום של 300 ש"ח והעירבון יהיה בסך 3,000 ש"ח.

המערער טוען כי כבוד הרשם שגה בהחלטתו זו ויש לבטלה. לטענתו ההחלטה חורגת לחלוטין ממתחם הסבירות ומחייבת אותו להגיש מסמכים שאין בידו. עוד נטען כי הרשם כלל לא התייחס לגופם של דברים ולסוגיה אשר לשמה הוגשה בקשת רשות הערעור. בנוסף הוא טוען כי על פי תקדימים שהוצגו על ידו אין הוא מחויב להציג את המסמכים להם הוא נדרש על ידי הרשם, ויתרה מכך הוא אף אינו יכול להמציאם בפועל, ועל כן יש להסתפק באמור בתצהירו. בסיכומם של דברים טוען המערער כי החלטתו של הרשם מפרה את האיזון בין הצדדים ומרוקנת מתוכן את הדין בעניין בקשות פטור.

לאחר שעיינתי בבקשה לפטור ובהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטתו של כבוד הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין. חשוב להדגיש כי מי אשר מבקש שהציבור יממן באופן מלא את ההליך המשפטי בו הוא רוצה לנקוט או מי אשר רוצה לחושף את בעל הדין שכנגד לסיכון כי יתקשה לגבות הוצאות, עליו נטל ההוכחה לקיומן של התנאים הקבועים בתקנות למתן פטור. המבקש שהקופה הציבורית תישא לבדה בהליכי משפטו צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות (ראו ברע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (טרם פורסם, 21.9.2010). ראו גם בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (טרם פורסם, 11.5.2011)) בדומה מי אשר רוצה לחשוף את בעל הדין שמנגד לסיכונים עליו לפרט באופן מלא את אפשרויותיו הכלכליות באמצעות תיעוד ומסמכים. כאמור במקרה דנן המערער לא עמד בנטל זה, ולא העמיד תשתית ראייתית מלאה ומפורטת על ידי ראיות אובייקטיביות בדבר מצבו הכלכלי הנטען בתצהירו. התצהיר הינו תנאי הכרחי, אך לא מספיק במקרה דנן. כמו כן, נראה כי חרף טענות המערער סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים. מכאן, שאין כל בסיס להתערב בהחלטתו של הרשם.

עוד אדגיש כי טענתו של המערער כי יש ללמוד למקרה דנן מן ההחלטה שניתנה בע"א 11141/08 יונה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.5.2009)) אינה מדויקת. ישנן הבחנות רבות בין הליך בקשת רשות הערעור במקרה דנן לבין ההליך הייחודי בהתאם לסעיף 78 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שנדון ב פרשת יונה . יתרה מכך, בכל הנוגע לפטור מאגרה נקבע באותה פרשה כי בהתאם לתקנות הוכח כי מתקיימים התנאים לפטור מאגרה, וכאמור תנאים אלו אינם מתקיים במקרה דנן.

על המערער לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון, כפי שנקבע בהחלטתו של הרשם, וזאת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך או יידחה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת. נ

סוף דבר, הערעור נדחה, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.