ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל

1.במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים פסק בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ב. גילאור) פיצויים למשיבים בסך 1,503,725 ₪. בתאונה, נפטר המנוח חנא כרכבי ז"ל, בעלה של משיבה 2 ואביו של משיב 3. משיבה 2 נפצעה באורח קשה, ומשיב 3 נפצע באורח קל. המבקשת, חברת הביטוח, ערערה על פסק הדין, ובמסגרת הערעור מבקשת היא לעכב העברתם של 581,428 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מתוך הסכום שנפסק לחובתה. לחילופין, מבקשת היא להורות שהסכום יופקד בנאמנות בידי בא-כוח המשיבים או בחשבון בנק מיוחד שייפתח לכך.

2.אחד מראשי הנזק המרכזיים בתביעה, הוא עזרת צד ג' למשיבה 2, שנפצעה בתאונה. בגין ראש נזק זה נפסק סכום פיצויים של 850,000 ₪: מתוכם 100,000 ₪ עבור העבר ו- 750,000 עבור העתיד, על פי חישוב של 20 שעות עזרה בשבוע. חברת הביטוח טוענת בערעורה כי לא הובאו כל ראיות בדבר הוצאות העבר או הוצאות העתיד, וכי בית המשפט קמא לא נתן משקל לעובדה, כי עובר לתאונה, היתה למשיבה 2 נכות צמיתה בשעור 91%. טענה נוספת של חברת הביטוח הופנתה כנגד הפיצוי בסך 81,428 ₪ שנפסקו לעזבון עבור המשיב 3. על פי הטענה, משנפסק למשיבים פיצוי כתלויים, אשר הביא בחשבון את מלוא ההכנסה שיכול היה המנוח להשתכר, הרי שכל סכום שנפסק לעזבון בגין "השנים האבודות" יש לנכותו מהפיצוי שנפסק לתלויים, אחרת המבקשת מחוייבת בפיצוי העולה על 100%. כן נטען כי לא הוכחו זכויות הבן כיורש ולכן לא היה מקום לפסוק לו פיצוי. באשר למאזן הנוחות, טוענת חברת הביטוח, כי סיכויי גביית הסכום שבמחלוקת מן המשיבים, אם העברת הכסף לא תעוכב, נמוכים. זאת, שכן הגב' כרכבי אינה עובדת, ופרט לקיצבת ביטוח לאומי, אין לה כל הכנסה. כמו כן, יתרת סכום פסק הדין, מעבר למיליון ₪, מסיר כל חשש שהעיכוב החלקי של ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק.

3.המשיבים מצידם, מסרבים לבקשת עיכוב הביצוע. לטענתם, סיכויי הערעור קלושים, שכן הוא נסב על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, והם חולקים על טיעוניהם המשפטיים של המבקשים. אשר למאזן הנוחות, טיעוני המבקשת לגבי אי יכולת המשיבים להחזיר את הכסף ששולם להם באם יתקבל הערעור הינם כלליים, ומכאן שיש לדחות את הבקשה על הסף.

4.דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד-1984). רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק דין, וזאת, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי (ע"א 7516/02 ד"ר פישר נ' רו"ח צבי יוכמן , תק-על 2002(3), 2712, ע"א 949/06 ישראל אליאס נ' דוד עטיה, תק-על 2006(2), 651). על המבקש מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במאזן הנוחות בפסק דין כספי, שיקול מרכזי הוא, יכולתו של המשיב להחזיר מצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. לעניין זה, אין די בטענות כלליות הקשורות בזוכה אלא יש לפרט לפרטיהן את העובדות מהן ניתן להסיק על היעדר יכולתו הכלכלית הקונקרטית להשיב את הכסף, וככל האפשר נדרש לגבות עובדות אלה בתצהיר (עניין אליאס , לעיל, ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן, תק-על 2002(2), 1867). בענייננו, מלבד אזכור בעלמא של נכותה של המשיבה 2 והעובדה שהיא אינה עובדת, לא פורטה כל עובדה המלמדת על מצבה הכלכלי, וממילא לא צורף לבקשה תצהיר. בכך אין די. למעלה מן הצורך אוסיף, כי חלקו העיקרי של הערעור מבוסס על טענות עובדתיות, הנוגעות להוצאות המשיבה 2 על עזרת צד ג' בעבר ולעתיד. טענות אלו, כולן, נדונו על-ידי בית המשפט המחוזי ונקבעו לגביהם קביעות עובדתיות. בנסיבות אלה, סיכויי הערעור בכל הקשור לסכום העיקרי שעיכובו מבוקש, אינם גדולים. (ע"א 617/80 מכלוף גבאי נ' תע"ל , פד"י לו(3) 337, 346).

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך 6,000 ₪.