בג"ץ 668/14 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

הנשיא א' גרוניס:

1.

העותר הוא מתדיין סדרתי, המגיש הליכים רבים מספור לבית המשפט העליון ולערכאות אחרות. אך לבית משפט זה הגיש העותר בשנים 2014-2013 כשבעים הליכים (לפי בדיקה במערכת "ניהול תיקים"). לא זו בלבד, אלא שהעותר מפגין התעלמות מוחלטת מעקרון סופיות הדיון, בכך שהוא מגיש באופן חוזר ונשנה בקשות סרק שונות בהליכים שהסתיימו – בקשות להבהרה, בקשות לביטול החלטות, בקשות לעיון חוזר ולחידוש דיונים וכדומה (ראו דוגמאות בלבד מהעת האחרונה: בשג"ץ 8760/12, החלטות מיום 7.7.2014 ו-8.7.2014; בג"ץ 1621/14, החלטה מיום 7.7.2014; בשג"ץ 2551/13, החלטה מיום 20.3.2014; בש"א 795/13, החלטה מיום 6.7.2014; בג"ץ 540/13, החלטות מיום 24.12.2013, 29.4.2014 ו- 1.7.2014; בשג"ץ 1447/14, החלטה מיום 13.4.2014; ע"א 1239/14, החלטה מיום 21.7.2014; בג"ץ 34/14, החלטה מיום 29.6.2014). ראוי להדגיש כי העותר, כפי שצוין לעיל, פותח הליכים רבים בבית משפט זה (ובערכאות נוספות), וברבים מהליכים אלה הוא ממשיך להגיש בקשות ודרישות אף לאחר סיום טיפולו של השופט או הרשם בתיק. כך יוצא, שסך כל ההליכים והבקשות מטעם העותר הוא חריג ויוצא דופן בכל קנה מידה.

2.

התנהלות זו של העותר אין לה בסיס בדין. היא עומדת כאמור בניגוד לעקרון סופיות הדיון, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. אין כל מקום לכך שבית המשפט ישחית זמן שיפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על-ידי העותר חדשות לבקרים, לרבות בהליכים שהסתיימו. יצוין, כי מעבר לבזבוז הזמן השיפוטי נדרשת גם המזכירות להשקיע משאבים לא מבוטלים בטיפול בבקשות האמורות, וזאת ללא כל הצדקה. בשל התנהלותו הדיונית ובפרט העובדה שהעותר שב ומטריד את בית המשפט בבקשות חסרות יסוד הגורמות לבזבוז זמן שיפוטי, חויב העותר לא אחת בהוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו למשל בג"ץ 4441/12, החלטה מיום 2.2.2014; בג"ץ 8307/12, החלטה מיום 31.7.2014; בג"ץ 728/14, החלטה מיום 22.7.2014; בג"ץ 6301/13, החלטה מיום 17.2.2014; עוד ראו בג"ץ 668/14, פסק-דין מיום 9.2.2014). כמו-כן, לא פעם קבעו רשמי בית משפט זה כי המזכירות תימנע מלקבל בקשות נוספות מטעם העותר בהליכים שהטיפול בהם הסתיים (ראו למשל בג"ץ 540/13, החלטה מיום 1.7.2014; בג"ץ 8308/12, החלטה מיום 26.6.2014; בג"ץ 6301/13, החלטה מיום 1.6.2014; בג"ץ 2788/13, החלטה מיום 29.4.2014). אלא שהעותר ממשיך להציף את בית המשפט בבקשות.

מעבר לכך, העותר מנסח את בקשותיו ואת "דרישותיו" בלשון בוטה, לעיתים אף תוך ניסיון להלך אימים על בית המשפט. התנהלות זו יש לראות בחומרה רבה. אין לאפשר מצב שבו פניותיו של העותר לבית המשפט מהוות פעם אחר פעם במה להשתלחויות ולאיומים כלפי בית המשפט, שופטיו ורשמיו.

3.

אתמול פנה העותר לבית משפט זה והגיש למעלה משלוש עשרה בקשות ודרישות בהליכים שונים שהטיפול בהם הסתיים (מדובר בשניים עשר התיקים שבכותרת. באחד מהתיקים – בג"ץ 668/14 – הוגשו שתי בקשות). בחלק מהבקשות מעלה העותר את דרישתו "לחקירה של שיבוש הליכי משפט" (ראו החלטתו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 6.7.2014 בבקשה דומה – במסגרת בש"א 795/13); בבקשות אחרות הוא דורש בין היתר "לשקול מחדש" פסקי-דין שניתנו בעניינו, להבהיר החלטות שניתנו ולפסוק לו הוצאות. יצוין, כי עיון במסמכים שהגיש העותר אתמול מלמד, כי גם הפעם לא בחל העותר בניסוחים שאינם ראויים בכתבי טענות המוגשים לבית משפט, והוא שב ומאיים כי ינקוט צעדים שונים – כגון פנייה לאו"ם והגשת תלונות ותביעות אישיות – אם בית המשפט לא ישעה לדרישותיו. בבקשה אחת, שהוגשה במסגרת הליך ערעור שבו ניתן פסק-דין עוד ביום 24.11.2013 (בשג"ץ 7431/13), דורש העותר "לשקול מחדש" את פסק-הדין ולערוך "חקירה ממצה", תוך שהוא מציין את השופט שנתן את פסק-הדין כמשיב. יצוין כי גם בהליך בבג"ץ 668/14, שבו ניתן פסק-דין על ידינו ביום 9.2.2014, הגיש העותר בקשה "לשיקול מחדש" שאין לה כל יסוד.

4.

עסקינן, אם כן, בבעל דין שהוא מתדיין סדרתי, המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין, גורם לבזבוז של זמן שיפוטי ומתנסח בדרך שאינה הולמת פנייה לערכאות. במצב דברים זה, אנו מורים בזאת כי המזכירות לא תקבל מכאן ואילך בקשות מטעם העותר בהליכים שהסתיימו . כמו-כן, בית המשפט לא ייזקק להליכים שיגיש העותר אשר ינוסחו בלשון בלתי ראויה, שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים.

בהתאם לכך, תחזיר המזכירות לידי העותר את אסופת הבקשות שהגיש ביום 13.8.2014. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח.