ע"א 11829/05 גד כימיקלים בע"מ נ. BIP Chemicals Ltd

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ( הנשיאה ב' גילאור ) ביום 22.11.05 בבש"א 17013/04, 5153/05, 12025/05.

ההליכים בתובענה זו החלו עוד בשנת 1983, כשמר מחבוביאן, איש עסקים איראני, הגיש תביעה כנגד המבקשת והמשיבה לתשלום ריבית על הפרמיה שהעביר להם לפי הסכם להקמת מיזם גז משותף באיראן שנכרת ביניהם. התביעה הועברה להכרעה בבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית (ה- I.C.C ), וביום 29.7.1986 ניתן בציריך פסק בוררות (להלן: פסק בוררות הריבית ), שחייב את המשיבה ואת המבקשת, ביחד ולחוד, בתשלום סכומים שונים למר מחבוביאן. המשיבה והמבקשת עתרו כל אחת לבית המשפט המוסמך בציריך לביטול פסקי הדין, אך תביעותיהן נדחו. בשנת 1987 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי, בעקבות סירובה של המבקשת להשתתף עמה בתשלומים לפי פסק בוררות הפרמיה. הצדדים ביקשו לברר את הסכסוך במסגרת הליכי בוררות, וחתמו לשם כך על הסכם דיוני שמסדיר את אופן ניהולה של הבוררות (להלן: ההסכם הדיוני ). הליכי הבוררות (בפני הבורר א' אולמרט ) נמשכו תשע שנים, ובמסגרתם הביאו הצדדים את ראיותיהם והעידו את עדיהם.

בד בבד, הגיש מר מחבוביאן תביעה נוספת נגד המשיבה בפני מוסד הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית להשבת הפרמיה ששולמה על ידו למשיבה ולמבקשת. המבקשת לא נתבעה באותו הליך, אך הייתה מודעת לקיומו. ביום 20.1.1994 ניתן בציריך פסק הבוררות שחייב את המשיבה בתשלום סכומים נוספים למר מחבוביאן (להלן: פסק בוררות הפרמיה ). בעקבות כך, דרשה המשיבה מן המבקשת, כי זו תשתתף עמה בתשלומים לפי פסק בוררות הפרמיה, בעוד שהמבקשת סברה כי היא אינה חייבת בשיפוי המשיבה. ביום 27.12.1994, התיר בית המשפט המחוזי למשיבה לתקן את כתב תביעתה נגד המבקשת ולהוסיף אליו בקשה לסעד לפי פסק בוררות הפרמיה. הצדדים הסכימו כי הבוררות תחול על שני פסקי הבוררות הזרים, וזאת בלא אישורם בבית משפט ישראלי.

ביום 10.2.1995 קיבל הבורר החלטה, לפיה פסקי הבוררות הזרים יתקבלו לצורך קיומה של הבוררות, וביום 12.1.1996 הוסיף וקבע כי פסקי הבוררות הזרים הם "תקפים ומחייבים". ביום 4.8.2003, נתן הבורר את פסק הבוררות, בו קבע כי המשיבה שילמה למר מחבוביאן את מלוא הסכומים שנפסקו לטובתו בפסקי הבוררות הזרים, וחייב את המבקשת בשיעור השתתפות של 50% בתשלומים, בתוספת ריבית שנתית מצטברת מעת ביצוע כל תשלום על-ידי המשיבה ועד למועד התשלום בפועל על-ידי המבקשת. בעקבות כך, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה ( השופטת ב' בר-זיו ) בבקשה לבטל את פסק הבוררות בגין עילות ביטול שונות. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה, וקבע כי לבורר לא הייתה סמכות לאשר את פסקי הבוררות הזרים, משום שסמכות זו מוקנית לבתי משפט בלבד. משכך, הוא קבע, כי פסק הבוררות מבוטל.

לאחר ביטולו של פסק הבוררות, פנתה המשיבה, בנובמבר 2004, לבית המשפט קמא בבקשה לחדש את ההליכים שנפסקו בתביעתה המקורית נגד המבקשת, שהדיון בה הועבר להכרעת הבורר, וליתן פסק דין בהתאם לסעיף 8 להסכם הדיוני בין הצדדים.

2.סעיף 8 להסכם הדיוני קובע כדלקמן:

8. סיום הבוררות

מוסכם כי פסק הבוררות, לכשיינתן, יהיה כפוף לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וכי השיפוט בעניין זה יהיה נתון לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוחזר פסק הבוררות לבורר, תימשך הבוררות ועם סיומה יחולו הוראות סעיף זה. בוטל פסק הבוררות, יחודשו ההליכים בין [המשיבה] ל[מבקשת], ... ולא תתקיים כל בוררות נוספת. הצדדים מסכימים כי במקרה כזה בית המשפט יהיה רשאי להכריע בתובענה כנגד [המבקשת] על יסוד הראיות ... והסיכומים שהיו בפני הבורר, בלא שיהיה צורף לשמוע את העדויות ואת סיכוי בא-כוח הצדדים מחדש; על אף האמור, במידה ובוטל פסק הבוררות מתוקף הוראות סעיף 24(4) לחוק הבוררות, יהיה הצד שלבקשתו בוטל הפסק רשאי לעתור לבית המשפט בבקשה להשלים ל עדות או טיעון שבית המשפט, בהחלטתו המבטלת את פסק הבוררות, קבע, כי הזכות להשמיעם נשללה ממנו.

המחלוקת העיקרית שעמדה בפני בית המשפט המחוזי נסבה סביב שאלת פרשנותו של סעיף 8 ואישור פסקי הבוררות הזרים. המבקשת טענה כי עם ביטול פסק הבוררות, הסתיים ההליך המשפטי בין הצדדים, ולא ניתן עוד להחיותו באמצעות ההסדר הדיוני. לדבריה, לא ניתן לפרש את סעיף 8 הנ"ל באופן שיסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על סמך הראיות והסיכומים שנשמעו בפני הבורר. המשיבה טענה מנגד, כי בבסיס טענותיה של המבקשת הונח ניסיונה להתחמק מפירעון חובה למשיבה, וכי מובנו הלשוני של סעיף 8 אינו יכול לשאת את פרשנותה של המבקשת. בית המשפט המחוזי קבע כי תכליתו של ההסכם הדיוני שנכרת בין הצדדים הייתה להכריע במהירות בסכסוך ביניהם באמצעות מוסד הבוררות. לדברי בית המשפט קמא, הפרשנות שתשתלב עם תכליות אלה, היא כדלקמן:

פרשנותו הראויה של סעיף 8 הינה כי ההליכים בין הצדדים בתיק דנן יחודשו ויתמצו בפסק דין זה באופן שבכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים, תהיה הכרעת הסכסוך בין [המשיבה] ל[מבקשת] על ידי מתן תוקף לפסק הבוררות שניתן ע"י הבורר אולמרט ב- 4.8.2003, ... מבלי שבית המשפט יידרש להכריע לגופו של הסכסוך בין [המשיבה] ל[מבקשת] כפי שמוצא את ביטויו בכתב התביעה המתוקן ובכתב ההגנה המתוקן.

...

פרשנות זו מגשימה את תכליותיו של ההסדר הדיוני. היא מאפשרת את סיום ההתדיינות בין הצדדים, שכן אין חולק כי פסק הבורר הכריע בסכסוך. פרשנות זו מאפשרת גם להגשים את התכלית של השגת הכרעה סופית בסכסוך באמצעות מוסד הבוררות, ומתן תוקף על ידי הצדדים לפסק הבורר (בכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים).

...

בקשת הנתבעים [ובכללם המבקשת] להעברת הסכסוך לבוררות נעשתה על אף שפסקי הבוררות הזרים לא אושרו קודם לכן ע"י בית משפט ישראלי. הדבר לא היווה מבחינתם מניעה כלשהי לבירור הסכסוך דנן במסגרת בוררות. יתרה מזו, הנתבעים ביקשו לטעון את טענותיהם כנגד פסקי הבוררות הזרים דווקא במסגרת הליכי הבוררות.

בעקבות קביעות אלה, פנה בית המשפט המחוזי לדיון בשאלת אישור פסקי הבוררות הזרים, בהתאם לבקשתה של המשיבה. בית המשפט מצא כי תביעתה של המשיבה נגד המבקשת הייתה "תביעת השתתפות", ועל כן היה על המשיבה להצביע על מקור חיוב שמכוחו נאלצה לפרוע את החוב למבקשת. "כאשר מקור החיוב הינו פסק בוררות זר, הרי שתנאי להסתמכות בשיטת המשפט הישראלית על פסק בוררות זר ... הינו אישור של פסק הבוררות הזר על ידי בית המשפט הישראלי. ... הכרה בפסק בוררות זר במסגרת תביעת השתתפות, על אף שהנתבע לא היה צד לו, אינה פוגעת בזכויותיו של הנתבע". כמו כן, קבע בית המשפט, כי המבקשת ידעה על פתיחת הליכי הבוררות בעניין הפרמיה, וכי המשיבה אף הציעה למבקשת להשתתף ולתאם עמה את קו ההגנה. לפי בית המשפט קמא, עצם העובדה כי המבקשת לא הייתה צד להליך הבוררות "אין בה כשלעצמה כדי להביא לאי הכרה בפסק בוררות הפרמיה". משכך, הכריע בית המשפט כי יש לאשר את פסקי הבוררות הזרים. עם אישורם, ניתן תוקף אף להסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 8 להסכם הדיוני ואושר מחדש פסק הבוררות.

3.על פסק דין זה מלינה המבקשת ותובעת את עיכוב ביצועו. לטענתה, סיכויי הערעור שלה על פסק הדין גבוהים במיוחד, בשל כך שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות. לדברי המבקשת, מדובר במקרה חריג וקיצוני, בו בית המשפט המחוזי ביטל פסק דין שניתן על ידי אותו בית משפט עצמו, ונתן למשיבה סעד שכלל לא נדרש על ידה. עוד היא טוענת, כי המשיבה היא חברה זרה, שנמצאת בהקפאת הליכים וקיים חשש כבד כי אם יתקבל ערעורה של המבקשת היא תתקשה בפירעון חובה מן המשיבה. המבקשת מוסיפה, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין, וכי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, הדבר יביא לסיכול וריקון מתוכן של הערעור כולו.

המשיבה טוענת מנגד, כי הבקשה לעיכוב ביצוע לא הייתה מלווה בתצהיר ויש לדחותה כבר מסיבה זו. עוד היא טוענת כי עיכוב ביצוע של פסק דין כספי יעשה במקרים חריגים בלבד, וכי לא הוכח כי ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע. לדברי המשיבה, היא אינה חדלת פירעון, וכי היותה חברה זרה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבה טוענת עוד כי גם סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים, משום שפסק הדין מבוסס על ההסדר הדיוני המיוחד שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטת בית משפט. לגישתה, החלטתו של בית המשפט המחוזי כלל לא עסקה בדיני בוררות, אלא בפרשנות הראויה של ההסדר הדיוני בין הצדדים.

4.דין הבקשה להתקבל. נוכח מצבה הכלכלי הלא-מוגדר של המשיבה, המעידה על עצמה כי היא מצויה בהליכי Administration

– שמהותם במינוי "אדמיניסטרטורים" במקום דירקטורים לחברת-האם שלה – יש להעניק הגנה למבקשת אם יתקבל ערעורה. כמו כן, לא שוכנעתי כי ייגרם למשיבה נזק אם ביצועו של פסק הדין יידחה. גם בלי ליתן את הדעת לסיכויי ערעורה של המבקשת, ברי כי פסק דינו של בית המשפט קמא מעורר שאלות משפטיות מהותיות, שדורשות דיון לגופם של הדברים. בנסיבות אלה, ראוי להמתין למתן ההכרעה בערעור בטרם תיעשה דיספוזיציה בחוב שנפסק לטובת המשיבה בבית המשפט קמא.

ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט קמא יידחה עד להכרעה בערעור או עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.