ע"א 3428/16 עוז קרמיקה בע"מ נ. מיכאל אלקוקין

נוספת של אותו בית משפט. בתשובת המשיב 2 (להלן: הנאמן או עו"ד דסברג ) לבקשה זו, העלה הוא טענות דיוניות מסוימות אשר בגינן יש להורות, כך לשיטתו, על מחיקת הערעור על הסף. עוז קרמיקה וכונס הנכסים הרשמי הגישו תשובותיהם לטענות הסף האמורות, ומשכך אפנה להכריע בהן.

2.

הרקע העובדתי הצריך לעניין הוא כדלקמן: בחודש פברואר 2013 הגיש המשיב 1 (להלן: החייב ) ל בית המשפט של פשיטת רגל הליך לאישור הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-198 0 (להלן: הפקודה ).

במסגרת הליך זה מינה בית המשפט את עו"ד דסברג ואת

עו"ד זאב הורוביץ כנאמנים במשותף. ביום 7.4.2014 אישר בית המשפט הסדר נושים אשר לפיו ישלם החייב חמישים אחוזים מסך תביעות החוב שיאושרו בעניינו וזאת במהלך תקופה של שנתיים (להלן: ההחלטה הראשונה ).

ביום 28.5.2014 הגיש עו"ד הורוביץ בקשה לשחררו מתפקידו כנאמן, וזאת מחמת עומס עבודה ומן הטעם שההליך אינו מחייב שני בעלי תפקיד וניתן להסתפק בנאמן אחד בלבד. בו ביום נעתר בית המשפט לבקשה (להלן: ההחלטה השנייה ), ומשכך נותר עו"ד דסברג נאמן יחיד בהליך.

3.

ביום 3.2.2016 הגיש הנאמן לבית המשפט של פשיטת רגל דו"ח מסכם על אודות פעולותיו ובגדרו עתר, בין היתר, להורות על חלוקת דיבידנדים לנושים ועל מתן הפטר לחייב בגין עמידתו בתנאי ההסדר. בית המשפט קיבל את בקשת הנאמן ביום 4.2.2016 (להלן: החלטת ההפטר ). יצוין כי החלטת ההפטר תוקנה ביום 16.2.2016 במסגרת פסיקתא אשר ניתנה על ידי בית המשפט.

4.

ביום 24.2.2016 הגיש הנאמן לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה למתן הוראות (להלן: הבקשה למתן הוראות ). בבקשתו עדכן הנאמן את בית המשפט כי ביום 10.2.2016 הגישה עוז קרמיקה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בעניינו של החייב (להלן: בקשת הארכה ), ואף צירפה לבקשה את תביעת החוב עצמה. מן האמור בבקשה למתן הוראות עולה כי עוז קרמיקה טענה, בין היתר, שלא הייתה מודעת לכך שהיה עליה להגיש את תביעת החוב. הנאמן מצדו ציין כי אינו רואה סיבה מוצדקת לכך שתביעת החוב מוגשת בשלב כה מאוחר של ההליך. בין היתר ביקש הנאמן מבית המשפט להורות לו "האם [...] להכריע בבקשה להארכת מועד ובתביעת החוב שהגישה חברת עוז [המערערת - ג'ל'] - חרף העובדה שאלה הוגשו לו לאחר החלטת ההפטר" (סעיף 14.1 לבקשה למתן הוראות). למען שלמות התמונה אציין כי הבקשה למתן הוראות התייחסה גם לנושה פוטנציאלית נוספת, אולם הדבר אינו רלוונטי לענייננו.

ביום 1.3.2016 השיבה עוז קרמיקה לבקשה למתן הוראות. בתשובתה טענה כי על הנאמן "[...] להכריע תחילה בתביעת החוב ובבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב שהוגשו מטעמה [...]", וזאת חרף מתן החלטת ההפטר (סעיף 4 להודעה ובקשה מטעם עוז קרמיקה. ההדגשה במקור). ביום 10.3.2017 הגיש הנאמן תגובה לתשובת עוז קרמיקה (התגובה הוכתרה כ"בקשה למתן הוראות"). בתגובתו ציין הנאמן, בין היתר, כי "[...] אין בתגובת המשיב 2 [עוז קרמיקה - ג'ל'] כל הצדקה למחדלו באי-הגשת תביעת החוב במועד " (סעיף 3.10 לתגובה). על רקע דברים אלה ביקש הנאמן שבית המשפט יקבע, בין היתר, "[...] כי בנסיבות המקרה - אין לאפשר הגשת תביעת חוב של הנושה בהליך זה" (סעיף 3.11 לתגובה). לאחר מכן הגישה עוז קרמיקה התייחסות נוספת מטעמה, במסגרתה טענה כי משהנאמן מודה שאין בנמצא אישור מסירה לגבי שליחת הודעה על אודות ההסדר, הרי ש"[...] די בכך אף בכדי לקבל את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב כמות שהיא ולבדוק את תביעת החוב של הנושה לגופה [...] כאילו הייתה מוגשת במועד [...] " (סעיף 2 להתייחסות. ההדגשה במקור).

5.

ביום 21.3.2016 ערך בית המשפט של פשיטת רגל דיון בטענותיה של עוז קרמיקה (ושל הנושה הנוספת אליה התייחסה הבקשה למתן הוראות), ובו ביום נתן החלטה הדוחה אותן. בפתח ההחלטה צוין כי "לאחר שבית המשפט שמע את עמדות הצדדים, בית המשפט בדעה כי יש מקום לאשר את ההסדר ויש לדחות את טענות הנושים". לגופם של דברים קבע בית המשפט כי אין מחלוקת על כך שעוז קרמיקה ידעה על הליך ההסדר בעניינו של החייב, ולעניין זה פסק כי:

"כאשר נושה יודע בפועל אודות הליך כינוס, בין משום שנשלחה לו הודעה על כך על ידי הנאמן או המפרק או בין מכל מקור אחר, יהיה על הנושה להביא טעם מיוחד המצדיק את אי הגשת תביעת החוב במועד.

לא שמעתי טעם מיוחד אשר לפיו לא הגיש הנושה [עוז קרמיקה - ג'ל'] את תביעת החוב במועד."

נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט כי הוא דוחה את תביעת החוב של עוז קרמיקה והורה לנאמן לפעול על פי ההסדר ולחלק את הדיבידנדים לנושים (החלטה זו תכונה להלן: ההחלטה השלישית ).

6.

הערעור דנן, אשר הוגש ביום 21.4.2016, מופנה כנגד ההחלטה הראשונה (מיום 7.4.2014), ההחלטה השנייה (מיום 28.5.2014) וההחלטה השלישית (מיום 21.3.2016). כאמור, הנאמן סבור כי יש להורות על מחיקת הערעור על הסף. לטענתו, הערעור הוגש באיחור ניכר וממשי, ככל שהוא נוגע להחלטה הראשונה ולהחלטה השנייה; ואילו ביחס להחלטה השלישית כלל לא עומדת לעוז קרמיקה זכות ערעור אלא דרושה לה רשות לערער עליה. הכונס הרשמי תומך בטענות הנאמן, ואילו עוז קרמיקה מתנגדת להן. לטענתה, ההחלטה השלישית מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות; ואילו ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה מהוות החלטות ביניים ה"נבלעות" בהחלטה השלישית, ועל כן אין מניעה לערער עליהן במסגרת הערעור על ההחלטה השלישית.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענותיו של הנאמן וכי דינו של הערעור להימחק על הסף.

8.

כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים רגילים. סעיף 182 לפקודה קובע כי החלטות בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור הרגילים, לאמור - זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2008) (להלן: עניין פאן אל ); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל 40-38 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס )). עוד יש להוסיף, כי החלטות הניתנות על ידי בית המשפט של פשיטת רגל נחשבות לא אחת כ"פסק דין" לצורך ערעור אף שאינן מסיימות את הליכי פשיטת הרגל בכללותם. כך, מן הטעם שהן חותמות "יחידה דיונית" מוגדרת ומתוחמת העומדת בפני עצמה (למשל, ע"א 3907/14 בנאי נ' איתן ארז נאמן לנכסי החייב אלי רייפמן (9.7.2014); ע"א 178/16 כהן נ' עו"ד מיכה צמיר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים , פיסקה 4 (23.1.2017) (להלן: עניין כהן )).

9.

ומה בענייננו? נתייחס תחילה דווקא לסיווגה של ההחלטה השלישית, זו מיום 21.3.2016.

כזכור, ההחלטה ניתנה בעקבות בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי הנאמן ואשר במסגרתה עתר לכך שבית המשפט יורה לו האם

להכריע בבקשת הארכה מטעם עוז קרמיקה ובתביעת החוב אשר צורפה לה. ואולם הדברים התגלגלו לכדי כך שבמסגרת כתבי בי הדין אשר הוגשו לבית המשפט של פשיטת רגל, הנאמן כבר הביע באופן ברור וחד משמעי את עמדתו לפיה אין מקום להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, כלומר - מבחינה מהותית הנאמן כבר הכריע בבקשת הארכה ודחה אותה . ואכן, דומה כי גם עוז קרמיקה סברה כך, שכן בכתב בי הדין אותו הגישה לבית המשפט של פשיטת רגל ביום 1.3.2017 ציינה כי "[...] הלכה למעשה, דומה מלשון הבקשה [הבקשה למתן הוראות -ג'ל'] כי זו [בקשת הארכה להגשת תביעת החוב ותביעת החוב עצמה - ג'ל'] כבר הוכרעה מראש ועוד בטרם נבדקה ע"י הנאמן לגופו של עניין [...]" (סעיף 4 להודעה ובקשה מטעם עוז קרמיקה. ההדגשה במקור).

יוצא אפוא, כי במסגרת ההחלטה השלישית דן בית המשפט של פשיטת רגל במעין ערעור מטעם עוז קרמיקה על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת חוב מטעמה, ודחה אותו. הדברים עולים בבירור מתוכן ההחלטה ומקביעתו של בית המשפט לפיה "לא שמעתי טעם מיוחד אשר לפיו לא הגיש הנושה [עוז קרמיקה - ג'ל'] את תביעת החוב במועד".

10.

כידוע, על פי ההלכה אשר נקבעה בעניין פאן-אל , החלטת בית המשפט של פשיטת רגל בערעור על החלטה של נאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב - מהווה החלטה בעלת אופי דיוני, ואינה מהווה "צו בפשיטת רגל" ( שם , פיסקה 10). החלטה כאמור אף אינה מהווה "פסק דין" לפי דיני הערעור הרגילים , ומסווגת כ"החלטה אחרת". זאת, על בסיס ההלכה הכללית הקובעת שהחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך מהווה "החלטה אחרת" הניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ( שם , פיסקאות 16-13). משכך, צודק הנאמן בטענתו לפיה עוז קרמיקה לא הייתה רשאית להגיש ערעור בזכות על ההחלטה השלישית .

11.

אוסיף ואציין כי גם אם אראה את ההחלטה השלישית כהחלטה המכריעה לראשונה בבקשת עוז קרמיקה להארכת מועד להגשת תביעת חוב (להבדיל מהחלטה הדוחה ערעור על החלטת הנאמן בעניין זה) - לא יהיה בכך כדי לשנות. גם במקרה זה תיחשב ההחלטה כהחלטה בעלת אופי דיוני שאינה מהווה "צו בפשיטת רגל"; ותסווג כ"החלטה אחרת", להבדיל מ"פסק דין". ואכן, לא בכדי הקדישה עוז קרמיקה חלק בלתי מבוטל מתגובתה לטענות התוקפות את ההלכה שלפיה החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך מהווה "החלטה אחרת" (סעיפים 74-57 לתגובה). אלא שמדובר בהלכה מושרשת ומחייבת של בית המשפט העליון ואין מקום כי רשם בית משפט זה יהרהר אחריה.

12.

זאת ועוד: העובדה שבסיפא של ההחלטה השלישית ציין בית המשפט כי הוא דוחה את תביעת החוב של עוז קרמיקה - אינה יכולה לסייע לה . לא יכול להיות חולק כי בית המשפט לא הכריע בתביעת החוב לגופה, אלא

דן אך ורק בהיבט של האיחור בהגשתה. כלומר - דחיית תביעת החוב נעשתה

אך ורק מחמת האיחור בהגשתה . ודוק: הכלל שלפיו הכרעה בסוגית הארכת המועד נחשבת כ"החלטה אחרת" הוחל אף על מקרים מעין אלה, בהם בית המשפט מסלק על הסף - מחמת איחור בהגשתו - הליך אשר הוגש בפועל ( רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (3.1.2017). ראו והשוו גם, רע"א 6557/14 שחם נ' רו"ח יואב כפיר, נאמן לחברת אשבל (30.4.2015). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן ביום 8.7.2015 במסגרת בש"א 3575/15).

גם האמירה ברישא של ההחלטה לפיה "[...] יש מקום לאשר את ההסדר ויש לדחות את טענות הנושים " אינה מסייעת לעוז קרמיקה. כך, שהרי הסדר הנושים אושר על ידי בית המשפט עוד בגדר ההחלטה הראשונה, ובית המשפט אף העניק לחייב הפטר (במסגרת החלטת ההפטר). לכל היותר ניתן אולי לומר, כי לפנינו בקשה לעיון חוזר מטעם עוז קרמיקה בהחלטת האישור (ובהחלטת ההפטר). והרי החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", וזאת גם אם ההחלטה המקורית אשר בה מבקשים לעיין נחשבת כצו כאמור ; והיא מסווגת, לפי דיני הערעור הרגילים, כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין" (למשל, ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייבת , פיסקה 6 (12.1.2017); ע"א 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012)).

13.

הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי ההחלטה השלישית אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", וכי מבחינת דיני הערעור הרגילים יש לסווגה כ"החלטה אחרת". משכך, עוז קרמיקה לא הייתה רשאית להגיש ערעור בזכות על החלטה זו כפי שעשתה, אלא היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור. כידוע, לא ניתן להפוך ערעור בזכות לבקשת רשות ערעור ועל כן אין מנוס ממחיקתו של הערעור דנן, ככל שהוא נוגע להחלטה השלישית

(למשל, ע"א 2833/15

רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פיסקה 13 (24.2.2016)).

14.

ומה לגבי ההחלטות הראשונה והשנייה? כזכור, עסקינן בהחלטות אשר ניתנו בשנת 2014, זמן רב ביותר לפני הגשת הערעור. לטענת עוז קרמיקה, זכותה להשיג על החלטות אלה במסגרת הערעור דנן מבוססת על כך שמדובר בהחלטות ביניים ה"נבלעות" בהחלטה השלישית, אשר מהווה לטענתה "פסק דין". כפי שיובהר מיד, בטענה זו אין ממש.

15.

אכן, במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בהליך רשאי בעל דין לערער גם על החלטות ביניים ("החלטות אחרות") אשר ניתנו בגדרו (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראו למשל, רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר , פ"ד נח(1) 854 (2003); רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , פיסקה 17 (29.12.2014). עוד ראו, ג' שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני') - דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006)).

הכלל האמור הוחל אף ביחס להליכי חדלות פירעון באופן שבמסגרת הערעור על "פסק דין" המכריע ביחידה דיונית מסוימת בהליך, ניתן לערער גם על החלטות הביניים אשר ניתנו באותה יחידה דיונית (עניין

כהן , פיסקה 6).

ואולם כפי שכבר קבעתי, ההחלטה השלישית כלל אינה מהווה "פסק דין" אלא "החלטה אחרת", וממילא אין לומר כי החלטות קודמות אשר ניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל "נבלעות" בה. אכן, קשה לומר כי ההחלטה הראשונה, אשר אישרה את הסדר הנושים (והמהווה בכלל "צו בפשיטת רגל": רע"א 6304/06 פרץ נ' מצגר (10.1.2007); לוין וגרוניס , עמ' 167); וההחלטה השנייה, אשר אישרה לנאמן הנוסף לסיים את תפקידו - ניתנו במסגרת אותה יחידה דיונית שבה הוכרעה סוגית הארכת המועד להגשת תביעת חוב מטעם עוז קרמיקה.

16.

משדחיתי את טענת עוז קרמיקה לפיה ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה "נבלעות" בהחלטה השלישית, דומה כי גם לשיטתה לא ניתן להימלט מן המסקנה כי הערעור ביחס להחלטות אלה הוגש באיחור (וזאת מבלי להכריע האם אופן ההשגה הנכון על ההחלטה השנייה הוא בזכות או ברשות).

לא נעלמה מעיניי טענת עוז קרמיקה כי נודע לה על אודות ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה זמן רב לאחר נתינתן, עם הגשת הדו"ח המסכם מטעם הנאמן ביום 3.2.2016. טענה זו לא נתמכה בתצהיר ולמעשה די בכך על מנת לדחותה. ואולם אפילו אניח לטובת עוז קרמיקה כי כך אכן היה, ואמנה את המועד להגשת הערעור על החלטות אלה ממועד הידיעה כאמור - גם אז יהיה מקום לקבוע כי הערעור, אשר הוגש כחודשיים וחצי לאחר מכן (ביום 21.4.2016), הוגש באיחור. ודוק: לטענת עוז קרמיקה, "נוכח פעילותה המהירה בניסיון להביא להסדרה של העניין בתוך זמן קצר, סברה [...] כי לא יהא נכון לערער על ההחלטות הנ"ל מיד עם העיון בדו"ח, אלא, להמתין להכרעת בית המשפט בעניינה, ובמקרה הצורך, להגיש ערעור מאוחד הנוגע אף להחלטות הנ"ל" (סעיף 19 לתגובה). ואולם ברי כי רצונה של עוז קרמיקה למצות את עניין תביעת החוב אינו מקים, יש מאין, ארכה סטטוטורית להגשת ערעור על החלטות קודמות אשר ניתנו בהליך.

17.

המסקנה העולה מכלל האמור לעיל היא שלא עומדת לעוז קרמיקה זכות ערעור על ההחלטה השלישית (אלא נדרשת רשות ערעור); ושהערעור ביחס להחלטה הראשונה וההחלטה השנייה הוגש באיחור. אין אפוא מנוס ממחיקת הערעור על הסף. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשתה של עוז קרמיקה להפנות את הערעור גם כנגד החלטה נוספת אשר ניתנה בהליך .

לא נעלמה מעיניי בקשתה החלופית של עוז קרמיקה להימנע ממחיקת הערעור ולאפשר לה להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד. ואולם משהגעתי למסקנה כי לגבי ההחלטה השלישית (וככל הנראה העיקרית, מבחינתה של עוז קרמיקה) כלל לא עומדת זכות ערעור, ומשלא ניתן כאמור להפוך ערעור בזכות לבקשת רשות ערעור - לא ראיתי בכך כל טעם. עוז קרמיקה רשאית כמובן לפעול כהבנתה, ובין היתר להגיש בקשה להארכת מועד. בקשה כאמור, ככל שתוגש, תטופל כמקובל (ואיני מביע כל עמדה בעניין).

18.

הערעור נמחק. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.