ע"א 4768/15 אילן בן דב נ. עו"ד קרן רייכבך סגל ככונסת הנכסים של נכסי טאו

1.המערער עותר לתיקון הודעת הערעור, כך שהערעור יופנה גם כלפי פסיקתה מיום 6.12.2015 וכלפי החלטה מאותו היום המנמקת את החתימה עליה.

המדובר אמנם בבקשה מוסכמת, אך חרף זאת סבורני כי אין מקום להיעתר לה.

המערער עמד בבקשתו המנומקת על ההלכה החלה בעניין זה, ולפיה דרך ההשגה על פסיקתה מבהירה או מתקנת נגזרת מדרך ההשגה על ההחלטה נשוא הפסיקתה, ואילו על פסיקתה משקפת יש להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור, שכן בכל מקרה מדובר ב"החלטה אחרת" (ראו ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקאות 10-11 (10.8.2010)).

לא אחת השאלה האם עניין לנו בפסיקתה מתקנת או משקפת אינה קלה להכרעה ומעוררת מחלוקת, ונראה כי מחלוקת כזו קיימת בין הצדדים גם במקרה דנן (כפי שעולה מן התגובות שהוגשו בבית המשפט המחוזי לבקשה לחתימה על הפסיקתה). אולם נראה כי בענייננו ניתן להסתייע לשם סיווג הפסיקתה לצורך קביעת דרך ההשגה עליה בהחלטה הנוספת שניתנה בבית המשפט קמא באותו המועד בו נחתמה הפסיקתה, בה נקבע כי "טענות בן דב בהתנגדותו לחתימה על הפסיקתה אינן עניין לחתימתה, שהרי אין בפסיקתה אלא תמציתה של ההחלטה " [ההדגשה הוספה].

דהיינו, בית המשפט המחוזי העיד על עצמו כי כוונתו היתה ליתן פסיקתה משקפת שהיא "תמציתה של ההחלטה" (והשוו ע"א 533/11

אהובי נ' חבס - ח.צ השקעות בע"מ

(17.3.2011)). המערער חולק על קביעה זו ולטענתו הפסיקתה אינה משקפת את פסק הדין והיא חורגת ומשנה ממנו (וכך טען גם בתגובתו לבקשה לחתימה על הפסיקתה, בה התנגד לחתימה עליה). ואולם העובדה שמנקודת מבטו של המערער הפסיקתה שינתה מפסק הדין, למרות שבית המשפט לא כיוון בהחלטתו לכך, אינה מובילה לשינוי סיווגה של הפסיקתה, שהרי אין מקום להכריע בשאלה זאת על פי משקפיו של בעל הדין המבקש להשיג על הפסיקתה, תוך הנחת המבוקש (ראו ע"א 3417/12 תמיר נ' ארנה (8.7.2012). כן השוו: ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון - נאמנת להסדר הנושים , פסקה 5 (4.8.2013); ע"א 7008/13 דגן נ' יניב אינסל, עו"ד , פסקה 4 (20.1.2014)).

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי דרך ההשגה על הפסיקתה היא הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לטענות המערער לפיהן בפועל יש בפסיקתה כדי לשנות מפסק הדין (טענות אותן יוכל להעלות בהליך ערעורי שיוגש על ידו). גם ההחלטה הנוספת שניתנה ביום 6.12.2015, בה נומקה החתימה על הפסיקתה, היא "החלטה אחרת" עליה ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור. על כן, אין מקום להתיר כריכה של השגה על אותן החלטות במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין.

2.לצד בקשת המערער לתיקון הודעת הערעור הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על הפסיקתה וההחלטה מיום 6.12.2015.

המשיבים נתנו הסכמתם לבקשה, ובהתחשב בכך כמו גם בעובדה שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי וכן בקושי שהתעורר לעניין סיווג הפסיקתה, הבקשה מתקבלת.

המערער יגיש בקשת רשות ערעור בתוך עשרה ימים מעת המצאת ההחלטה. הארכה תצוין בפתח ההליך שיוגש והחלטתי תצורף כנספח.