ע"א 5529/15 פלוני נ. בנק מזרחי טפחות

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 11630-03-13, שניתן ביום 28.4.2015 על ידי השופט צ' ויצמן .

רקע

1.

בית המשפט המחוזי דחה תובענה למתן סעד הצהרתי שהגישה המבקשת 1 בשמה ובשם ילדיה, המבקשים 5-2 (להלן: המבקשים ).

2.

התובענה עסקה במשכנתא מדרגה שניה על סך שני מיליון ש"ח אשר נרשמה לטובת המשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), ביחס לבית מגורים של המבקשת 1 ובן זוגה – הוא המשיב 2. המשכנתא נועדה להבטיח חובות של חברת "גריפ עיצובים בע"מ" אשר הוקמה על ידי המשיב 2. המבקשים ביקשו מבית המשפט המחוזי הנכבד להצהיר כי משכנתא זו בטלה מעיקרה, מהסיבה שהבנק לא עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו עובר לרישומה, ומשום שהמבקשת 1 חתמה על הסכם המשכנתא תחת "כפייה ואילוץ". לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע כי סכום המשכנתא מוגבל לסך של מיליון ש"ח, ולחילופי חילופין כי עומדות למבקשים ההגנות הקבועות בחוק ביחס לבית המגורים לפי חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענה. נאמר כי הגם שהמבקשת 1 היא בגדר "ערב יחיד" ולכן חובות הגילוי של הבנק כלפיה הן מוגברות, הרי שהבנק עמד בהן. הוסבר כי המבקשת הייתה מעורה בפרטי המשכנתא והבינה את המשמעות במתן שעבוד להבטחת תשלום חובות חברת "גריפ עיצובים בע"מ". בנוסף, הוטעם כי המבקשת 1 היא עורכת דין בעלת ניסיון לא מבוטל בתחום עסקאות הנדל"ן, וכי היא הייתה פעילה ואקטיבית בכל הקשור ליצירת השעבוד הנדון. לצד זאת נקבע, כי לא הובאה ראיה לכך שהופעלו על המבקשת 1 לחצים כלשהם אשר הובילו אותה לחתימה תחת כפייה או אילוץ. גם טענותיהם החלופיות של המבקשים נדחו, כשבין היתר צוין כי היה ידוע שמשמעות חתימת המבקשת 1 על הסכם המשכנתא הינה וויתור על זכויותיהם בבית המגורים. לנוכח האמור דחה בית המשפט את התובענה. כן נפסק כי המבקשת תשלם את שכר טרחת הבנק בסך 20,000 ש"ח.

4.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ולצדו את בקשת עיכוב הביצוע דנא. בבקשה נטען כי " סיכויי הערעור מצויינים, שכן בית המשפט קמא שגה שגיאות בסיסיות ביותר, ופסק את פסק דינו על פי דיני החוזים ולא על פי דיני הבנקאות " – ודוק, המבקשים אינם מפרטים מעבר למשפט זה לעניין סיכויי הערעור; כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים כיוון שלבנק לא ייגרם כל נזק מהמתנה עם מימוש דירת המגורים עד להכרעה בערעור, ולעומת זאת למבקשים עלול להיגרם נזק משמעותי אילו המשכנתא תמומש והם יאולצו לעזוב את דירת מגוריהם.

5.

בתגובת הבנק לבקשה נאמר כי סיכויי הערעור קלושים, בעיקר משום שפסק הדין נשען על קביעות עובדתיות מובהקות ואינו מגלה כל פגם לגופו. עוד נאמר כי ממילא המבקשים לא הסבירו על מה הם מבססים את טענתם כי סיכויי הערעור גבוהים. לעניין מאזן הנוחות, הבנק כופר בטענה כי לא ייגרם לו נזק מעיכוב יכולתו לממש את

זכויותיו עד להכרעה בערעור, ומדגיש כי המבקשים הגישו את תובענתם לבית המחוזי לאחר שכבר נפתחו הליכי הוצאה לפועל בשלהי שנת 2012. הבנק מוסיף כי בנסיבות שבהן לא הוכחו סיכויי הערעור, ממילא אין מקום להיעתר לבקשה תוך בחינת מאזן הנוחות בלבד. הבנק מציין עוד כי המבקשת 1 משלמת מדי חודש תשלום בסך 8,000 ש"ח עבור משכנתא מדרגה ראשונה הרובצת על בית המגורים (יובהר כי משכנתא זו היא נפרדת מהמשכנתא העומדת במוקד הערעור דנן, ומשולמת לבנק דיסקונט). נאמר כי מכך ניתן ללמוד שבידי המבקשים יכולת כלכלית להשיג דיור חלופי, ככל שאכן המשכנתא העומדת במוקד הערעור תמומש.

דיון והכרעה

6.

ראשית אציין כי על פניו נדמה שהבקשה הוגשה שלא במתכונת הנכונה שהרי כלל הוא שלא ניתן לעכב את ביצועו של פסק דין הצהרתי, מקום בו לא נכללת בפסק הדין הוראה אופרטיבית כלשהי [ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)]. בתוך כך נזכיר שבענייננו פסק הדין דחה את התובענה. מכאן עולה שהבקשה דנא אינה בקשה לעיכוב ביצוע כי אם למעשה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, לפיו לא יבוצעו הליכי מימוש למשכנתא עד למתן הכרעה בו.

7.

לגופו של עניין; אודה שנטיית ליבי הראשונית – באופן כמעט מובהק – הייתה שלא להיעתר לבקשה. כפי שטען הבנק, ובצדק רב, לא הוכח כי סיכויי הערעור נחזים להיות גבוהים. על פניו, פסק הדין מנומק ומבוסס, הוא מתפרש על 40 עמודים ובוחן את טענות המבקשים לעומקן. קביעות רבות המופיעות בו הן קביעות עובדתיות – הן בסוגיית עמידת הבנק בחובות הגילוי; והן בסוגיית המניע לחתימת המבקשת 1 על הסכם המשכנתא. ניכר שפסק הדין מבוסס גם על ראיות ועדויות רבות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי. ניתן היה לתלות את דחיית הבקשה גם בכך שהמבקשים לא הסבירו, נימקו או פירטו, מדוע לדידם סיכויי הערעור הם "מצוינים" כטענתם. טענות המבקשים לעניין זה התמצו במשפט כללי ויחיד, הבולט בחולשתו למול פסק דין כה ארוך ומנומק. למותר לציין כי לא די בכך שהבקשה הוגשה לצד נימוקי הערעור כדי למלא את החסר. עוד ייאמר כי יש טעם ממשי בטענת הבנק לפיה בנסיבות אלה, בפרט כאשר הבנק ממתין משנת 2012 למימוש המשכנתא, קיים קושי להיעתר לבקשה על יסוד "מאזן הנוחות" בלבד.

8.

חרף כך החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי . הסיבה היא שעסקינן בדירת מגורים ו הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי " אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד " [ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי , פסקה 6 (29.1.2007)]. במקרים כגון דא, אף שסיכויי הערעור הלכאוריים אינם עומדים לטובת המבקשים, קיים חשש שבהיעדר מתן הסעד הזמני ואם בכל זאת יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו. בנסיבות אלה, ככלל, אינטרסים כלכליים העומדים מנגד נסוגים לאחור. אשר על כן ראיתי לנכון לעכב את האפשרות למימוש המשכנתא עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף להתקיימות התנאים הבאים:

א.

ראשית – תנאי לעיכוב מימוש המשכנתא מדרגה שניה נושא הערעור הוא שהמבקשים ימשיכו לשלם את המשכנתא מדרגה ראשונה על דירת המגורים לבנק דיסקונט, וזאת באופן רציף עד להכרעה בערעור (לעניין זה ראו: פסקה 79 לפסק הדין; פסקה 10 לבקשה; פסקה 48 לתגובת הבנק).

ב.

שנית – מתגובת הבנק עולה כי המבקשים טרם שילמו את הוצאות שכר הטרחה אשר נפסקו לחובתם במסגרת פסק הדין. משכך, כניסתו של הסעד הזמני לתוקף מותנית בהעברת תשלום זה לבנק, עד ליום 20.10.2015.

ג.

שלישית – המבקשים יפקידו בקופת בית משפט זה בטוחה במזומן או בערבות בנקאית בסך 20,000 ש"ח, לצורך הבטחת נזקי הבנק ממתן הסעד הזמני, וזאת עד ליום 20.10.2015.

9.

בכפוף להתקיימות כל התנאים האמורים, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. למותר לציין כי אי קיומם של מי מהתנאים יביא לפקיעתו המיידית של צו עיכוב מימוש המשכנתא.