ע"א 5529/15 פלוני נ. בנק מזרחי טפחות

העירבון בהליך זה הועמד על ידי המזכירה הראשית על סך של 35,000 ש"ח, ובבקשה שבפניי עותרת המערערת 1 לפטור מהפקדתו.

המערערת 1 עמדה בבקשה על חובותיה, וציינה כי כל נכסיה משועבדים ו/או מעוקלים, ולטענתה אין באפשרותה לגייס סכום כספי כעירבון. המשיב 1 מתנגד לבקשה, ולאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי אכן אין מקום להיעתר לבקשה במלואה.

ראשית, הצדק עם המשיב כי קיים חסר בבקשה שכן המערערת לא ציינה מה שווים של כל אחד מנכסי המקרקעין שבבעלותה (עליהם צוין כי מוטלת משכנתה) אל מול יתרת ההלוואות. כן טוענת המערערת 1 כי הוצאותיה עולים על הכנסותיה, וכי היא מסתייעת באופן שוטף בבני משפחה, אך כי אין באפשרותם של אלו לסייע לה בגיוס סכום כספי. אולם טענה זו לא הוכחה כדבעי, שכן למשל אחיה של המערערת 1 הצהיר כי הוא עובד לפרנסתו ומתגורר בבית הוריו אך לא ציין מה גובה שכרו וכן לא צוין מדוע לא ניתן ליטול הלוואה כנגד דירת המגורים הנזכרת (ויצוין כי בתצהירי הוריה של המערערת 1 לא הובהר אילו נכסים בבעלותם). יוזכר בהקשר זה כי "לא די בהעלאת הטענה כי קרוב משפחה מדרגה ראשונה אינו יכול לעזור למבקש פטור מעירבון. יש לגבות זאת בנתונים ובמסמכים המאמתים את היעדר יכולתו או היעדר מוכנותו" ( ראו בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה 3 (17.12.2009)).

שנית, על פני הדברים, ובזהירות המתבקשת, סיכויי ההליך אינם מצדיקים אף הם פטור מלא מהפקדת עירבון (וראו בעניין זה סעיף 7 להחלטת כב' השופט י' דנציגר מיום 9.9.2015).

יחד עם זאת יש ליתן משקל למצב הכלכלי הנטען, לכך שהעירבון יועמד להבטחת הוצאות המשיב 1 בלבד (המשיב 2 לא הגיש תגובה מטעמו) ולפערי הכוחות בין הצדדים, וכן סבורני כי בהתחשב בסכום ההוצאות בו חויבה המערערת 1 בהליך קמא ובמהות ההליך הועמד העירבון לכתחילה על הצד הגבוה. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין מזה ומזה יופחת סכום העירבון ויועמד על סך של 8,000 ש"ח. סכום זה יופקד להבטחת הוצאות המשיב 1 בלבד.

עירבון בשיעור האמור יופקד בתוך 21 ימים מעת המצאת ההחלטה לידי המערערת. בהעדר הפקדה כאמור, יירשם ההליך לדחיה.

בשולי הדברים אציין כי בבקשה שהגישו המערערים אתמול לעניין קיום התנאים הקבועים בהחלטה מיום 9.9.2015 ציינו הם כי טרם הפקידו בטוחה (במזומן או בערבות בנקאית) בהתאם לקבוע בהחלטה נוכח הבקשה לפטור מעירבון שבפניי. ואולם יובהר כי הבקשה דנן עניינה עירבון להבטחת הוצאות המשיבים בהתאם לסימן ד' לפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (כפי שמעידה על עצמה כותרת הבקשה), ואילו הבטוחה עליה הורה כב' השופט דנציגר בהחלטה מיום 9.9.2015 נועדה להבטחת נזקי המשיב 1 ממתן הסעד הזמני, ואין האחד מוציא את האחר.