ע"א 7282/01 לירן הנדל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

מטעם בית המשפט המחוזי הנושאת את הכותרת "פסק דין" ובה מספר קביעות. נקבע בה כי חישוב הפיצויים ייערך "בכפוף לכך שיהיה קיצור בתוחלת החיים של התובע ב6%-", כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון - "למלוא סכום הפיצוי בראש נזק זה על פי חוק הפלת"ד". נפסקו סכומים שונים, בגין התאמת הדיור שהתובע נזקק לה, סכום של 500 ש"ח לחודש "החל מיום מתן פסק הדין ועד סוף חייו של התובע", ובגין התקנה ואחזקה של מערכת מיזוג אוויר. לעניין הפסד השתכרות, קבע בית המשפט, כי יש לפסוק לתובע "פיצוי בשל הפסד שכר לעתיד בגובה של 33% מעל השכר הממוצע במשק בניכוי מס כקבוע בחוק נכון ליום מתן פסק הדין ולתקופה ממועד מתן פסק הדין ועד הגיע התובע לגיל 65". כן נקבע סכום כסף כפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.

אשר לפיצוי בגין הוצאות ניידות, נקבע בפסק הדין כי החישוב לעתיד "יערך על פי עלויות המפורטות בחוות הדעת של מר קצין" [כלכלן שמתמחה בין השאר בקביעת עלויות של שימוש ברכב] תוך התאמתן לסוג רכב מסויים ולנסיעה לאורך 3,000 ק"מ לחודש, ותוך "הפחתה מהסכום המהוון של הוצאות הרכב" של 40% "מיום 15.6.99 ועד סוף חייו". עוד נקבע כי התובע "יפוצה בגין העלויות (רכישה ואחזקה) של מנגנון יד מלא ובעבור מעלון, על פי העלויות הנקובות בחוות הדעת של מר קצין. אשר לעבר, כך נקבע, "יבוצע אותו תחשיב כאמור לעיל אך תתבצע הפחתה של 20% בלבד". בראש הנזק של עזרת הזולת נקבע פיצוי בסכום של 100,000 ש"ח לעבר. אשר לעתיד נקבע כי "ראוי לקבוע כי לתובע [המערער 1] נדרשות 75 שעות לחודש של עוזרת הבית. עלות כל שעה הנה 30 ש"ח... וכל זאת עד לסוף תוחלת חייו". לעניין הוצאות שיקום רפואי הנוגעות לנכויות מיוחדות, שהתובע טען להן, החליט בית המשפט כך:

"אני מתירה לצדדים להביא ראיה מוסכמת לעניין עלות ההשתתפות העצמית לפי תוכנית הכוללת 25 מחזורי טיפול ... כך כתוב בחוות הדעת של פרופסור מדג'ר וזאת תחושב על ידי האקטואר, כפי שיקבע לגבי יתר פריטי הנזק".

בית המשפט קבע גם מה הם סכומי הפיצוי שיש לשלמם למערער 1 בגין אביזרים רפואיים מסויימים, והוסיף וקבע כדלקמן:

"מן הסכום הכולל של הפיצויים שנקבעו להלן לתובע ינוכו כלל התשלומים התכופים אשר שולמו לתובע וכלל הקצבאות אשר שולמו וישולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, הכל משוערך ומהוון למועד מתן פסק-הדין".

התוצאה האופרטיבית של ההחלטה מופיעה בפיסקת הסיכום, כדלקמן:

"החישובים הנדרשים בפסק הדין יחושבו על ידי אקטואר מוסכם על ידי הצדדים לפי השיטה המקובלת כיום בבתי המשפט (היוון לפי 3%). בהעדר הסכמה ימונה אקטואר על ידי בית המשפט או הרשם".

2.בכך רק החל המסע המשפטי. ביום 3.11.99 מונה אקטואר לעריכת החישובים הדרושים. נראה כי ההחלטה על פיה ייערכו החישובים "לפי השיטה המקובלת כיום בבתי המשפט" לא הניחה את דעתו של האקטואר והותירה בליבו שאלות מסויימות באשר לכללי החישוב בהם עליו לנקוט. ביום 18.11.99 הוא הפנה שאלות לבית המשפט, ובהן השאלה מהו השכר הממוצע במשק אותו יש לקחת בחשבון (בעניין זה - אכן עשוי סכום השכר המשמש בסיס לחישוב להשתנות הן לפי שיקול דעת בית המשפט והן בעניינים מסויימים, לפי הוראות החוק) . האקטואר ביקש לדעת, כיצד יש לחשב את ניכוי מס ההכנסה מן השכר (בעניין זה - קיימות הוראות בחוק והדברים נתפרשו גם בפסיקה אך נראה שהאקטואר, וְבדין, לא ראה עצמו מוסמך לקבוע את הכללים). האקטואר ביקש לדעת גם כיצד יש לעדכן את הסכומים שנכללו בחוות הדעת של מר קצין בשל הזמן שחלף מיום שניתנה ועד למועד פסק הדין (ואכן - בעניין זה עשויות להתקיים גישות שונות). הוא ביקש לדעת, אם ראוי להוסיף ריבית לתשלומים התכופים שנפסקו בעבר, וכן אם יש להוסיף ריבית לתשלומי הביטוח הלאומי ששולמו בעבר. עוד הפנה שאלות אחדות, באשר למרכיבים מסויימים בתשלומי הביטוח הלאומי - בדבר הצורך לנכותם, וכן באשר לשאלה מה מעמדו של המערער 1 במוסד לביטוח לאומי, ככל שהדבר משפיע על גובה קצבאות הניידות. האקטואר התקשה גם לחשב את סכום הפיצוי בעבור טיפולי השיקום הרפואי, ובכל אלה השיב לו בית המשפט תשובות ברורות ומדוייקות.

המערערים השיגו בפני בית המשפט המחוזי על ההוראות שנתן לאקטואר ובהחלטה שניתנה ביום 15.3.2000 נדחתה ההשגה.

3.בכך לא תמה המחלוקת, וביום 17.8.2000 נדרש בית המשפט המחוזי לשאלות נוספות הנוגעות לדרך חישוב הפיצוי. הסתבר, כי בינתיים המציא המערער 1 ראיה לעניין השיקום הרפואי, כפי שבית המשפט התיר לו בהחלטה המקורית, אולם נתונים אחרים שנדרשו, בינתיים, על ידי האקטואר, לא סופקו על ידי הצדדים. לפיכך החליט בית המשפט, ליתן להם ארכה נוספת, להמציא נתונים נוספים, בדבר היקף הטיפולים לו יזדקק המערער 1 ובדבר עלות ההשתתפות העצמית שיהא עליו לשאת בה. חודשיים לאחר מכן, נדרש בית המשפט להחלטה נוספת, משהסתבר כי המערער 1 המציא ראיה מסויימת לגבי הנתונים העובדתיים החסרים כאמור, אך לא את כל שנדרש ממנו. או אז החליט בית המשפט המחוזי לשנות מן ההחלטה המקורית ותחת ההנחיות שנקבעו לגבי דרך החישוב של הפיצוי בראש נזק זה, פסק לו, למערער 1, פיצוי בסכום גלובאלי של 30,000 ש"ח נכון למועד ההחלטה החדשה. בהחלטה זו, נתבקש גם האקטואר לסיים את חוות דעתו "ולהעבירה אלי [לבית המשפט] להשלמת מלאכתי".

ביום 14.1.2000, ניתנה החלטה נוספת בבית המשפט המחוזי, ובה נתבקשו הצדדים להכין פסיקתא בהתבסס על חוות דעתו של האקטואר, שהוגשה בינתיים, ובכפוף לתיקונים מסוימים שהכניס בינתיים בית המשפט, באותה החלטה. ביום 1.1.2001 נחתמה פסיקתא ובה נקבע מהו סכום הפיצוי בו חייבת המשיבה.

4.לא הבאתי כל אלה, אלא כדי להמחיש את המחלוקת בין הצדדים. בעוד שהמשיבה סבורה כי המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי צריך להימנות החל מהיום בו ניתנה ההחלטה הראשונה, לאמור 21.10.1999, סבורים המערערים כי יש למנות את המועד לתחילת התקופה להגשת הערעור מהיום בו נחתמה "הפסיקתא" לאמור - 1.1.2001, או, למירב, היום בו ניתנה ההחלטה המסיימת את כל המחלוקות - ביום 14.12.2000.

כבוד הרשמת המלומדת של בית משפט זה, סברה כי המועד להגשת הערעור על כל השאלות מלבד שתיים, בהן נקבה בהחלטתה, נמנה "החל ממתן פסק הדין המפורט והמקיף מיום 21.10.1999", לעניין סוגיית ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, כך קבעה כבוד הרשמת, ניתנה החלטה ספציפית ביום 15.3.2000 והמועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בעניין זה, נמנה מאותו יום. אשר לשאלה בדבר סוגיית הפיצוי בגין עלות השיקום הרפואי, קבעה הרשמת המלומדת, כי ההחלטה בנושא זה ניתנה ביום 31.10.2000 ומאותו יום יש למנות את המועד להגשת ערעור. כיוון שכך, סברה שהערעור הוגש באיחור והורתה על מחיקתו. כנגד החלטה זו משיגים המערערים, ובדין.

5.התוצאה המעשית, העולה מתוך החלטת הרשמת, מפצלת את מועדי הגשת הערעור ואת עצם האפשרות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, לערעורים שונים המוגשים במועדים שונים. תוצאה זו אינה ראויה, לא רק מחמת העובדה שיהיה בה כדי לחייב את הצדדים ואת בית המשפט לערעורים לקיים דיונים רבים בפרשה אחת. היא אינה מוצדקת גם מבחינת הדין. בנסיבות כפי שתוארו אין לראות בהחלטה מיום 21.10.1999 משום פסק-דין סופי - כהגדרת הרשמת. אין מקום לקבוע, כי בפסק הדין נקבעו "הן הסכומים לפיצוי בראש הנזק השונים והן הנוסחה בה יש להציגם כדי לקבוע את הסכום הסופי לתשלום". אין מקום גם לקביעה, במקרה זה, כי "כל שנותר לצדדים הוא החישוב האריתמטי". המודדים שנכללו באותה החלטה לא הספיקו כדי להביא את הצדדים להסכמה משותפת באשר לסכום הפיצוי, שצריך להשתלם בסופו של יום על ידי המערערים. קביעת הסכום היתה אמורה להיות פועל יוצא של חישוב מאוחר יותר, אותו נתבקש לערוך אקטואר, שנתמנה לאחר ההחלטה המקורית. כשנתמנה האקטואר לא היה בידיו להשלים את החישוב. הוא עשה את מלאכתו כראוי ופנה לבית המשפט בבקשה כי בית המשפט יכריע בשאלות נוספות, שנראו לו חיוניות לעריכת החישוב. הכרעות אלה לא יכול היה האקטואר לקבל לבדו. יתרה מכך, לאחר ההחלטה המקורית, באו מטעם הצדדים ראיות נוספות, ובאחד מראשי הנזק שונה החיוב כולו ונפסק פיצוי גלובאלי, בשונה מן ההוראה המקורית.

בכל הנושאים האלה אין לומר, בשום פנים, כי בהחלטה הראשונה היה די כדי להציב את הנוסחה שכל שצריך היה הוא להציב בה את הגורמים שאין עליהם מחלוקת ולקבל את התוצאה הסופית.

ההחלטות בעניין זה לא סיימו את הדיון, הן רק החלו את הבירור, ומכל מקום הצריכו השלמה, הן בראיות והן בהחלטות שיפוטיות.

6.נותר עוד לבחון את השאלה אם היו בהחלטה המקורית חלקים בהם ניתן לראות פסק דין חלקי, עליו היה צורך לערער בנפרד. גם בהנחה שבהחלטה המקורית של בית המשפט כלולות, בשאלות מסויימות, הכרעות ברורות הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי עצם הקביעה הזו לא הטילה על המשיבה חובת תשלום מיידית. החובה עשויה לקום אך ורק אם בסופו של יום, לאחר שנפתרו כל המחלוקות ונערכו כל החישובים הדרושים, ונוכו כל הניכויים הרלבנטיים, מסתכם חשבון החובה והזכות ביתרה חיובית.

בתביעת נזיקין בגין נזקי גוף, גם מקום בו האחריות אינה במחלוקת, נקבע סכום הפיצוי שצריך להשתלם, אם בכלל, על פי מאזן כפול של "רווח והפסד". על כף המאזניים האחת מונחים נזקיו של הנפגע, ועל כף המאזניים השניה יוערמו סכומי הכסף שבאים לאזן את הנזקים, ככל שהדבר ניתן בתשלום כסף. כף המאזניים של הנזק היא עצמה מוטה בכוחם על מאזניים פנימיים, שעל כפם האחת מוטל ההפסד שנגרם לנפגע, ועל כפם האחרת "טובת ההנאה" שהדין מורה לנו לנכותה ולקזזה מול הנזק. כך למשל, לעניין תשלומי הטבה שמגיעים לידי הנפגע, ובהם תגמולי המוסד לביטוח לאומי, או מיטיבים אחרים, וכך למשל לגבי ניכוי ידת המנוח בתביעת תלויים. במילים אחרות העובדה שהנפגע זכאי לפיצוי שסכומו ידוע וברור בגין ראש נזק אחד, למשל נזק לא ממוני, אינה מלמדת כי מאזני הפיצוי ימשיכו ליטות לטובתו גם לאחר שיערכו כל החישובים האחרים.

אשר על כן, אין לראות גם בקביעות המפורטות יותר של בית המשפט משום פסק דין חלקי. התוצאה היא, שיש לקבוע שהערעור הוגש בעוד מועד ומזכירות בית המשפט תנתב אותו לדיון.