ע"א 9007/15 אורה אמיר נ. אמיר יצחק

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק ) מיום 19.12.2015 בגדרה הוכרז המשיב 1 (להלן: המשיב ) פושט רגל, ואושר הסכם למכירת דירה הנמצאת, ככל הנראה, בבעלותו (להלן: הדירה ) למשיבים 8. המבקשת אינה טוענת כי היא מתגוררת בדירה.

רקע

1.

המבקשת נשואה למשיב, אך הם אינם מתגוררים יחד, והמשיב חב לה חוב מזונות. לטענת המבקשת, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו לגביית חוב המזונות, מונה בא כוחה ככונס נכסים על הדירה, וזאת לשם סילוק חובו של המשיב באמצעות מימוש הדירה. ככל הנראה, במקביל לכך, המשיב פתח בהליכים כדי שיוכרז פושט רגל. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, במסגרת תביעות החוב שהוגשו נגד המשיב, אושרו עד כה תביעות בסכום של 821,992 ש"ח, מתוכו חוב המזונות של המשיב למבקשת העומד על סך 430,334 ש"ח, שהוא חוב בדין קדימה. בפסק דינו מיום 19.12.2015 הכריז בית משפט קמא על המבקש פושט רגל וכן אישר הסכם למכירתה של הדירה למשיבים 8, תחת מימושה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, חרף התנגדות המבקשת. בפסק הדין הוסבר, כי חוב המזונות שחב המשיב למבקשת עומד על פחות ממחצית מסך כל החובות, וכי "בשים לב לנכסים המצויים בבעלות החייב [המשיב] תוכל הנושה [המבקשת] להיפרע בפרק זמן קצר מאוד ביחס לחוב שיש לה בדין קדימה באופן מלא כך שאין כל חשש כי במהלך תקופה ממושכת לא ישולמו לה כספי מזונות העבר" (הדגשה במקור).

כלפי פסק הדין הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע הסכם המכר שאושר בפסק הדין.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה. כך בחלק מן התשובות נאמר, כי לפי הסכם המכר התמורה שאמורה להתקבל עבור הדירה גבוהה משווי הדירה כפי שהוערך על-ידי שמאי, והיא עולה על סכום החוב של המשיב למבקשת. מכאן, טוענים המשיבים, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר קבלת הבקשה, שהרי עיכוב במכירת הדירה משמעותו עיכוב בתשלום חובותיו של המשיב למבקשת עצמה ובהזרמת יתרת התמורה מהמכירה לקופת פשיטת הרגל. המשיבים 8, החתומים על הסכם המכר, מדגישים גם כי שיקול מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר שנדרשו מהם מאמצים ומשאבים, לרבות גיוס כספים, כדי להגיש הצעה לרכישת הדירה, ואם יעוכב ביצועו של פסק הדין, הם לא יוכלו ליהנות מפרי זכייתם, ובמקביל לא יוכלו גם לחפש לעצמם דירה חדשה לרכישה. המשיבים מדגישים עוד כי סיכויי הערעור אינם גבוהים מאחר שפסק דינו של בית משפט קמא הביא בחשבון את טענות המבקשת ונתן להם מענה ברור, שלפיו מכירת הדירה וההכרזה על המשיב פושט רגל, לא יעכבו את פירעון חובו של המשיב כלפיה.

דיון והכרעה

3.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בעניין זה נראה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכירת הדירה. כפי שהובהר הן בפסק דינו של בית משפט קמא, הן בתשובות שהוגשו, הסכם המכר צפוי להכניס לקופת פשיטת הרגל סכום כסף העולה על סכום חוב המזונות שחב המשיב למבקשת, והמצוי בדין קדימה. בנסיבות אלה, לא ייגרם למבקשת נזק מכך שהדירה תימכר במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. מנגד, השהיית מכירת הדירה תפגע בנושיו של המבקש (וביניהם המבקשת) וכמובן במשיבים 8 אשר השקיעו מאמצים רבים כדי לרכוש את הדירה.

המבקשת טוענת גם כי מכירת הדירה תביא בסופו של יום "להשלכתה והשלכת משפחתה ... לרחוב". טענה זו אינה ברורה, שהרי המבקשת מדגישה בבקשתה כי היא אינה מתגוררת בדירה, וגם לכך יש משמעות בבחינת שיקול מאזן הנוחות. במילים אחרות – לסוגית מכר הדירה יש, כלפי המבקשת, השלכות כספיות גרידא, מה שאינו מצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין. עוד טוענת המבקשת, כי אם יתאפשר לה לגור בדירה, הדבר יאפשר את הקטנת חובו של המשיב כלפיה. גם טענה זו אינה לגמרי ברורה, שהרי גם לפי טענות המבקשת עצמה, בא כוחה מונה ככונס נכסים על הדירה לשם מימושה, ומעבר לכך - מכירת הדירה תביא לפירעון מלוא חובו של המשיב כלפיה ועל כן לא יהיה צורך בהקטנת החוב.

בנסיבות אלה, בהן מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר דחיית הבקשה לא ראיתי להידרש בהרחבה לשאלת סיכויי הערעור, ורק אציין, בזהירות הנדרשת, כי נראה שלא ניתן לומר שלערעור סיכויים טובים באופן שיצדיק את קבלת הבקשה. כך, נראה שבערעורה חוזרת ומעלה המבקשת טענות ביחס לרישום הבעלות בדירה, אף שטענותיה בעניין זה כבר הוכרעו על-ידי ערכאות שיפוטיות שונות.

סוף דבר. הבקשה נדחית. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.