עע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון

1.

לפני בקשה מטעם המשיבה 2 להוצאת מסמכים, אשר צורפו כנספחים י', יא', י"ב וי"ד (להלן: הנספחים) לכתב הערעור שהגישה המערערת בהליך שבכותרת ביום 28.9.2006. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 16.8.06 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נדחו טענות המערערת בדבר אי-חוקיות החלטת המשיבה 1 ליתן למשיבה 2 היתר להקמת מרכז מסחרי באיזור התעשייה גליל עליון. המערערת, אשר בבעלותה ארבעה מרכזים מסחריים באיזור קריית שמונה, בקשה להצטרף להליך קמא בסמוך למועד הדיון כעותרת נוספת למשיבה 3 (ושהיתה העותרת 1 בהליך קמא). בקשתה התקבלה לאחר שהוסכם כי לא יוגשו כתבי בי דין מתוקנים אלא שהמערערת תטען את טענותיה במהלך הדיון. המערערת טענה במסגרת ההליך קמא, כי ההיתר ניתן בהיעדר סמכות לאור היקף המבנה והשלכותיו התכנוניות, וכן כי תוכנית המתאר המקומית החלה על האיזור הרלוונטי (להלן: התוכנית) אינה מתירה הקמת מבנים מסחריים, אלא באופן נלווה למבנים תעשייתיים. בפסק הדין נקבע כי על-פי תכליתה של התוכנית כמו גם ההיסטוריה של תוכניות קודמות, מתירה התוכנית שימושים נוספים בשטח המיועד לתעשייה, ובהם שימושים מסחריים עצמאיים מובהקים. מכאן הערעור. הנספחים שהוצאתם מתבקשת הינם: תוכנית מתאר מקומית המתייחסת לשטח שהוא מחוץ לתוכנית על נספחיה (נספח י'); טופס נלווה למתכנן (נספח י"א); מכתב מועדת המשנה לתוכניות מפורטות

של הלשכה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים (נספח י"ב); העתק פרסום הפקדת תוכנית המתאר בעיתון (נספח י"ד). יצוין, כי טרם נתבקשה תגובת המשיבים לערעור. המשיבה 2 טוענת כי הנספחים הנזכרים לעיל לא באו בפני בית המשפט קמא, וצורפו לערעור דנן כראיות ללא קבלת רשות ושלא כדין. מקום בו לא הוגשה בקשה להגשת ראיות חדשות, יש להוציא אפוא ראיות אלה מן התיק ולהתעלם מהטענות הנסמכות עליהם.

2.

המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הערעור דנן נסוב על פרשנותה של התוכנית, אשר מהווה חיקוק על פי ההלכה הקיימת. הנספחים, המלמדים על ההיסטוריה של התוכנית וכוונתם של מנסחיה, הם מסמכי לוואי לתוכנית הדרושים לשם הסברתה. לכן מהווים אף הם חלק מהחיקוק עצמו. לפיכך טוענת המערערת כי הנספחים אינם בגדר "ראיות" אלא בגדר חיקוקים או דברי הסבר לחיקוקים, ועל כן לא קיימת מניעה לצרפם לערעור. המערערת טוענת כי במסגרת בקשת ההצטרפות להליך שהגישה לבית המשפט קמא, ציינה בנספח לבקשה כי עקב מצב החירום בצפון היא מתקשה לאתר את התב"ע וכן מסמכים נוספים הדרושים לעניינה. המערערת טוענת כי בעצם כך בא זכרם של הנספחים בפני בית המשפט קמא, על אף שסוג המסמכים לא ננקב במפורש מאחר ולא היה ידוע בעת ההיא. לאור כל זאת המערערת טוענת כי סברה שאין חובה לבקש את רשות בית משפט זה לצרף את הנספחים לכתב הערעור. על אף האמור, צרפה המערערת לתגובתה בקשה להוספת ראיה המתייחסת לנספחים וחוות דעת מומחה בעניין פרשנותה של התוכנית כראיות וטענה, כי אם ייקבע שדינם של הנספחים כראיה אזי אין להוציאם מהתיק אלא לצרפם כראיה בערעור. זאת, מאחר ויש בהם כדי לסייע לבית משפט זה להכריע בשאלה הפרשנית שבמחלוקת.

3.

לאחר עיון בטענות הצדדים בסוגיה זו, נחה דעתי כי דין בקשת המבקשות להוצאת מסמכים מתיק המוצגים שהגישו המשיבים במסגרת ההליך שבכותרת להתקבל. תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא, כי כאשר מ דובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור רק אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או, לחילופין, התקבלו כראיה עקב החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור. עם זאת, יכול שמסמך יובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית של בעל דין, ולא על מנת להוכיח עניין עובדתי. במצב כזה, אין מ דובר

בראיה, כי אם באסמכתא משפטית, ועל הגשת מסמך כזה לא יחולו הנורמות הנוגעות להגשת ראיות נוספות, וניתן לצרפו להליך.

4.

עיון בחומר שלפני מעלה, כי תכלית צירופם של הנספחים לכתב הערעור היא תכלית הוכחתית מובהקת. גם אם כטענת המערערת מ דובר

במסמכים הנלווים לתוכנית ונדרשים לשם הסברתה, הרי שאין בכך כדי לשלול את טיבם כראיות המוגשות לצורך הוכחתן של העובדות החיוניות, לשיטת המערערת, לשם הכרעה בסכסוך. בנוסף, אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה בא זכרם של הנספחים בפני בית המשפט קמא. לא די בציון כללי של העובדה כי נעשים מאמצים לאיתור מסמכים כלשהם במסגרת בקשה לצירוף צד כדי לומר כי הנספחים הספציפיים הובאו בפני בית המשפט קמא. לפיכך שוכנעתי כי הנספחים לא נכללו בתיק בית המשפט קמא עת ניתן פסק הדין ומכאן שאינם יכולים להיכלל בכתב הערעור שהוגש במסגרת ההליך שבכותרת. טענתה החלופית של המערערת הינה כי הנספחים בהם מ דובר הינם "היסטוריה חקיקתית" של התב"ע המהווה חיקוק, ומכאן שאין מ דובר כלל בראיות אלא בהוראת עניין נורמטיבי. אין בידי לקבל טענה זו. לאחרונה ניתנה החלטתה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ בעע"מ 3512/06 הרשקו נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, 1.2.07) ובה נקבע כי הגם שתכנית בניין עיר היא בגדר חיקוק, הרי שמ דובר

ב"יציר כלאיים" המכיל בתוכו עניינים של חוק ושל עובדה וממילא אין הדין החל עליה זהה לזה החל על אסמכתא משפטית אלא הדין החל על ראיה הבאה להוכיח עניין שבעובדה, ושומה על בעל דין המבקש לצרפה לערעור, לקבל קודם לכן את היתר בית המשפט לכך. קביעתה זו של כב' הרשמת מקובלת עלי והחלתה בנסיבות המקרה שלפני משמעה כי הנספחים בהם מ דובר , שאף אינם תכנית בניין העיר עצמה אלא מסמכים הבאים לפרש את התכנית, אינם יכולים להיות מוגשים לבית משפט זה, מבלי שהוגשו קודם לכן לבית המשפט קמא כדין, בלא קבלתו של היתר.

5.

התוצאה היא, אפוא, כי יש לקבל את הבקשה להוצאת נספחים י', י"א, י"ב ו-י"ד מן התיק. המערערת הגישה (ביום 15.11.06) בקשות להוספת ראיות, האחת המתייחסת לנספחים שעל הוצאתם מן התיק הוריתי כאמור לעיל, והשנייה המתייחסת לחוות דעת מומחה בנושא תוכניות המתאר לתעשייה או מסחר בצפון הארץ וכמות הביקושים לייעודים אלה. ההחלטות בבקשות אלו תינתנה על-ידי ההרכב והמזכירות תתייק את תגובת משיבה 2 להן, בתוך תיקי הבקשות. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין. אין צו להוצאות במסגרת החלטתי זו.