ב"ש 20420/08 ב"ש (באר-שבע) 20420/08 – מדינת ישראל נ' סולימאן אבו עמאר ואח'

בנוגע למשיב 2 1.    נגד המשיבים הוגש כתב אישום בו הואשמו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירות בניגוד לסעיף 232(2) ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. המשיב 1 הואשם בנוסף גם בעבירה של הסעה שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב – 1952 . יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ב"כ הצדדים הסכימו, כי קיימות ראיות לכאורה ועילה למעצרם של המשיבים. הוזמנו תסקירי מעצר. תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1 לא בא בהמלצה לשחררו לחלופות המוצעות. תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 2 המליץ לשחררו לחלופות המעצר שהציע. בהסכמת המשיב 1 הוריתי היום על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. 2.    על פי עובדות כתב האישום , הרקע לביצוע העבירות לכאורה נעוץ בעבירה המיוחסת למשיב 1 בלבד והיא הסעה שלא כדין של תושבי שטחים ששהו בישראל שלא כחוק, כאשר הוא מנסה להימנע ממעצר ע"י המשטרה ונמלט מהמשטרה בעוד המשיב 2 ואחר פעלו כדי להפריע למשטרה מלבצע את תפקידה ולעצור את המשיב 1 והשב"חים, כל אחד על פי מה שמיוחס לו בחומר הראיות וביחס למשיב 2 בכתב האישום . עוד חייבים לציין, כי מוכרת היטב התופעה העבריינית של הסעת שב"חים באזור זה, בו אין גדר הפרדה והמשטרה ומשמר הגבול עושים ככל יכולתם כדי למנוע את חדירתם לישראל של תושבי השטחים שלא מורשים להימצא כאן. תופעה זו טומנת בחובה סכנות רבות, הן בשל ההתפרעות הבלתי נסבלת בכבישים כשמתפתחים מרדפים והן בשל פוטנציאל הסיכון הביטחוני הטמון בעצם נוכחותם של השוהים הבלתי חוקיים בישראל, כאשר התשתית העבריינית המשמשת לכניסתם והסעתם שלא כחוק לישראל, עלולה לשמש גם את ארגוני הטרור. על פי כתב האישום , ביום 24.2.08 בשעה 06:15 התנהלה באזור אשכולות, אזור קו התפר – סמוך לאזור רמאדין, פעילות מג"ב לאיתור מסיעי שוהים בלתי חוקיים בארץ. השוטרים הבחינו ברכב טויוטה קורולה הנהוג ע"י המשיב 1 כשעל הרכב עולים 4 תושבי שטחים והמשיב 1 מסיע אותם ברכב לתוך שטח ישראל לכיוון צומת אשכולות. שוטרים שנסעו ברכב משטרתי על כביש 358 דרומה לכיוון צומת אשכולות ומשם לכיוון צומת להב, נסעו במקביל לרכבו של המשיב 1, סימנו לו לעצור תוך שימוש באורות כחולים מהבהבים ובצופר. המשיב 1 עצר את רכבו בשולי הכביש עד שהבחין שגם השוטרים עצרו ואז האיץ ונמלט מהמקום בנסיעה על שולי הכביש. השוטרים נסעו במקביל לרכבו של המשיב 1, הוא שוב עצר את הרכב על השוליים, שוטר ניגש לרכב, המשיב 1 שוב האיץ ונמלט תוך שהשוטר נאלץ לקפוץ הצידה כדי לא להיפגע. הרכב המשטרתי כשאורותיו הכחולים מהבהבים והסירנה פועלת המשיך במרדף אחרי המשיב 1 שנסע לצומת להב ופנה לכיוון דביר. בשלב זה המשיב 1 עקף רכב מסוג ניסאן טראנו בו נהג המשיב 2. השוטרים סימנו למשיב 2 לפנות את הדרך, אך הוא לא ציית ובמכוון נסע לאט. השוטרים עקפו אותו בסופו של דבר והמשיכו במרדף אחר המשיב 1. המשיב 1 המשיך בנהיגתו המסוכנת כמתואר בכתב האישום כשרכב המשטרה דולק אחריו. בשלב מסויים של המרדף, כשהמשיב 1 פנה לכביש 31, הרכב המשטרתי נתקל שוב במשיב 2 שבאמצעות רכבו חסם את רכב המשטרה. השוטרים סימנו למשיב 2 לפנות את הדרך תוך שימוש בסירנה, אך הוא לא פינה ואילץ את השוטרים להאט את מהירות נסיעתם. השוטרים הצליחו לעקוף אותו משמאל לאחר שירדו לשולי הכביש והמשיכו בנסיעה. המרדף אחר המשיב 1 נמשך כמתואר בכתב האישום, עד שלעניינינו, בשלב מסויים, הרכב המשטרתי נסע לכיוון רכבו של המשיב 1 כדי לעצרו ואז הגיח מולו רכב הניסאן שהיה נהוג ע"י המשיב 2, נכנס במהירות לנתיב הנסיעה של רכב המשטרה ונסע לעברו. נהג הרכב המשטרתי נאלץ להסיט את ההגה ימינה בחדות כדי למנוע התנגשות, רכב המשטרה נזרק לתעלה בצד הכביש וכמעט התנגש בעץ. המשטרה המשיכה את המרדף אחר המשיב 1 בכביש יער להב – ג'ו אלון, כשהפעם במרדף משתתף גם ג'יפ משטרתי והכל כשהאורות הכחולים מהבהבים והסירנות פועלות. לפתע שוב הגיח רכב הניסאן שנהוג ע"י המשיב 2, נסע במהירות, ביצע פניית פרסה וחסם את דרכו של הג'יפ בכך שהעמיד את רכב הניסאן לרוחב הכביש. כתוצאה מכך נהג הג'יפ סטה במהירות ובחדות ימינה, ירד לשולי הכביש כדי למנוע התנגשות וכמעט התהפך. המשיב 1 המשיך לנסוע בדרך עפר, עצר את הרכב וממנו ירדו 4 שב"חים והוא נמלט מהמקום רגלית. המשיב 2 והאחר נעצרו בזירה. המשיב 1 נעצר לאחר מכן. 3.    מטענות ב"כ הצדדים ומחומר הראיות שהוצג בפני עולה, כי את עבודת המשטרה שהתבצעה כחוק ניסה לשבש רכב טויוטה נוסף של חשוד בשם עבדל קדר אבועמר. חשוד זה שנהג בטויוטה מספר 5270609, נסע גם הוא בנסיעה איטית בשלב מסוים של המרדף וחסם את רכבו של השוטר שלום טובים על מנת שלא ירדוף אחרי הטויוטה של משיב 1 בה היו השב"חים. השוטר נאלץ לרדת לשוליים כדי לעקוף את רכבו של חשוד זה ולדבריו אלמלא עשה כך, בשל כך שהחשוד נסע באמצע הכביש, הייתה מתרחשת תאונה. נגד החשוד שנהג בטויוטה 5270609 עד היום לא הוגש כתב אישום ומדברי ב"כ המבקשת הבנתי שגם אם יוגש כתב אישום לא יוגש בעבירות החמורות כמו בתיק שבפני. 4. כזכור, ביחס למשיב 2 אין מחלוקת, כי קיימות ראיות לכאורה ויש עילה למעצרו . הטענה המרכזית של ב"כ המשיב 2 היא טענת ההפליה בינו לבין נהג הטויוטה 5270609 שנגדו לא הוגש כתב אישום והוא משוחרר. בנושא איסור ההפליה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת על הנאמר בב"ש 361/83 אלברט אלמלם נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 381: "כשמשקיף אני על שני האינטרסים הציבוריים, המנוגדים לכאורה, בסיטואציה האמורה, סבורני, כי העניין שיש לציבור במתן החלטות צודקות בעליל על-ידי המערכת המשפטית, אשר חשש האפליה והשרירותיות אינו דבק בהן, אינו נופל בערכו מהאינטרס בהחזקת כל עבריין, הראוי לכך, במעצר עד סיום הליכי המשפט". אך גם כאשר לכאורה מדובר באי שיוויון או הפליה לכאורה בין משיבים שמצבם העובדתי והראייתי דומה, השיקולים אינם פשוטים והגם שטענת הפליה שיש בה ממש, יש בכוחה להטות את הכף לטובת המשיב שאת מעצרו מבקשים, ההחלטה אינה קלה ולא בכל מקרה יוחלט כך. ר' בש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1169: " עקרון שוויון נאשמים בפני הדין והאיסור על הפלייה ביניהם – מקום שאין ביניהם הבדלים של ממש – הינם עקרונות מוכרים ועומדים בבסיסו של הליך פלילי תקין שיש בו צדק והגינות ( בש"פ 433/89 בומשטיין נ' מדינת ישראל, פד"י מד(89 (1). אני ערה לקושי העלול להיווצר בעקבות השוני בתוצאות הליך המעצר בין העורר לנאשם הנוסף, המואשמים שניהם במעורבות באותו ארוע פלילי ואשר מסכת הראיות לגביהם לכאורה זהה. ( ב"ש 361/83 אלמלם נ' מדינת ישראל, פד"י לז(381 (2). אולם עקרון השוויון ואיסור על הפלייה בין נאשמים איננו עקרון-על שיש לו מעמד בכורה בכל מקרה, אלא שומה לאזנו כנגד שיקולים חשובים אחרים ולהעריך את משקלו בהתאם. כך למשל, כנגד העקרון שתכליתו להשוות את דינם של נאשמים עשוי לעמוד עקרון נגדי שעניינו הגנה על אינטרס בטחון הציבור והגנה על תקינותו של ההליך השיפוטי העשוי, בנסיבות מתאימות, לגבור על המגמה להשוות את דינם של נאשמים שעניינם דומה. אכן, לא אחת החליט בית משפט זה שלא לשחרר נאשם ממעצרו , על אף שנאשם השותף לו למעשה העבירה שוחרר, וזאת כאשר נמצא שאינטרס שלום הציבור ובטחונו מחייבים זאת ( ב"ש 240/78 מדינת ישראל נ' אטאסמי, פד"י לב(293 (3 ; ב"ש 139/79 הררי נ' מדינת ישראל, פד"י לג(614 (2; ב"ש 298/80 מדינת ישראל נ' לוי, פד"י לה(267 (1; כן ראה בש"פ 2046/20 זינאד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))." 5. בנסיבות שבפני, לאחר שבחנתי את הראיות בחומר החקירה, יש לקבוע, כי המיוחס למשיב 2, לא דומה למה שמיוחס לנהג הטויוטה 5270609 שנגדו לא הוגש כתב אישום . בעוד שלאחרון יוחס מקרה אחד בלבד, במהלך המרדף הארוך שהתנהל בו הפריע לשוטרים לרדוף אחר רכבו של המשיב 1, בכך שנסע במרכז הכביש וסטה לצדדים כדי שלא יעקפו אותו וימשיכו במרדף, למשיב 2 מיוחסת התנהגות חמורה בהרבה. המשיב 2, לאורך מרבית המרדף אחרי המשיב 1, עשה ככל יכולתו למנוע את המרדף גם תוך סיכון ממשי של השוטרים, כפי שיפורט להלן, ולא הסתפק רק בכך שמנע מהשוטרים לעקוף אותו כדי להמשיך במרדף: א.    במפגש הראשון עם השוטרים שסימנו למשיב 2 לפנות את הדרך, הוא לא ציית ובמכוון נסע לאט. השוטרים עקפו אותו בסופו של דבר והמשיכו במרדף אחר המשיב 1. ב.    במפגש השני עם השוטרים, בשלב מסויים במרדף, כשהמשיב 1 פנה לכביש 31, הרכב המשטרתי נתקל שוב במשיב 2 שבאמצעות רכבו חסם את רכב המשטרה. השוטרים סימנו למשיב 2 לפנות את הדרך תוך שימוש בסירנה, אך הוא לא פינה ואילץ את השוטרים להאט את מהירות נסיעתם. השוטרים הצליחו לעקוף אותו משמאל לאחר שירדו לשולי הכביש והמשיכו בנסיעה. ג.     המשיב 2 לא הסתפק בשתי התקריות הנ"ל, ובשלב הבא של המרדף אחר המשיב 1, כשהרכב המשטרתי נסע לכיוון רכבו של המשיב 1 כדי לעצרו, הגיח מולו רכב הניסאן שהיה נהוג ע"י המשיב 2, נכנס במהירות לנתיב הנסיעה של רכב המשטרה ונסע לעברו. נהג הרכב המשטרתי נאלץ להסיט את ההגה ימינה בחדות כדי למנוע התנגשות, רכב המשטרה נזרק לתעלה בצד הכביש וכמעט התנגש בעץ. ד.    התקרית הרביעית בין המשיב 2 הייתה בין רכב הניסאן בו נהג לבין רכב משטרתי אחר – ג'יפ משטרתי בשלב אחר של המרדף אחרי המשיב 1 בכביש יער להב-ג'ו אלון, כשלפתע שוב הגיח רכב הניסאן שנהוג ע"י המשיב 2, נסע במהירות, ביצע פניית פרסה וחסם את דרכו של הג'יפ בכך שהעמיד את רכב הניסאן לרוחב הכביש. כתוצאה מכך נהג הג'יפ סטה במהירות ובחדות ימינה, ירד לשולי הכביש כדי למנוע התנגשות וכמעט התהפך. תוצאת האמור היא, שאני דוחה את טענת ההפליה. 6.    שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר . מהתסקיר עולה שהמשיב 2 שירת שירות צבאי מלא, הוא נשוי ואב לשני תינוקות. למשיב 2 אין הרשעות קודמות . השירות התרשם שהוא נעדר דפוסים עברייניים. בשל הפער בין התדמית הנורמטיבית לבין המיוחס לו בכתב האישום, השירות התקשה בהערכת המסוכנות. יחד עם זאת, השירות סבור שההליכים המשפטיים היוו גורם מרתיע וחלופה טובה תציב גבולות. השירות בחן שני ערבים שהם בני משפחה הגרים בלקייה בסמוך למשיב 2. השירות המליץ לשחרר את המשיב 2 בערובה בבית האח מחמד אבו עמאר תוך סיוע הגיס אלעלימי חאלד. ב"כ המבקשת הציגה לבית המשפט מזכרים לפיהם לאחר האירוע, בני משפחה שונים פנו למשטרה, שוחחו עם שוטרים, נקטו גישה מגוננת כלפי המעורבים באירועים החמורים וסירבו למסור את שם המשיב 1 שנמלט מזירת העבירה. הסנגור טען שאין מקום להסיק מסקנות מרחיקות לכת וכלליות כלפי כל בני המשפחה רק משום שחלק מבני המשפחה הרחבה – שאינו הערבים המוצעים, נהג כפי שנהג. הגם שיש ממש בטענת הסנגור והגם שלא מצאתי פסול בערבים המוצעים עצמם, האמור לעיל מחזק את התחושה שיש קושי לשחרר את המשיב 2 לסביבת מגוריו בקרב שבטו ומשפחתו, כאשר גם המרחק לזירת העבירה, אינו רב. 7.    ב"כ הצדדים המציאו לבית המשפט פסיקה ותקדימים התומכים כל אחד בעמדתו. ב"כ המבקשת סבורה שהתקדימים מחייבים את מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים בעוד שהסנגור המלומד סובר שבנסיבות המקרה יש ללמוד מהתקדימים , שיש להורות על שחרור לחלופת מעצר , שלדעתו מקיימת את מטרות המעצר, אך פגיעתה במשיב קלה ממעצר ממש. התופעה המתוארת בכתב האישום , של התפרעות בכביש תוך סיכון חיי אדם , צפצוף על החוק וסיכון של פגיעה בבני אדם, לצערנו, הפכה למכת מדינה ואף יותר מכך למכת אזור. העבירות הנ"ל של אי ציות לשוטרים, בריחה מהם תוך נהיגה פרועה וניסיון לפגוע בשוטרים ובאחרים – מקימות עילת מעצר בשל המסוכנות, ובדרך כלל לא תתכן חלופת מעצר. לצערנו בעת האחרונה התפרעות זו הביאה גם לפגיעה באזרחים ושוטרים והיו גם תוצאות קטלניות. על החומרה בה משקיף כב' בית המשפט העליון על התופעה, למדים מפסק דינו שניתן בע.פ. 2410/04 מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען: "המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו , וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור , וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא." בנסיבות דומות ואף פחות חמורות מהמתואר, כב' בית המשפט העליון קבע, בדרך כלל, כי יש להורות על מעצר . ראה למשל: בש"פ 7047/04 אלעסאם נ. מ"י. (כב' השופט ג'ובראן). בש"פ 6302/04 עמראני נ. מ"י. (כב' השופט חשין) .בש"פ 9924/03 מ"י נ. אלאטראש. (כב' השופט טירקל). בש"פ 7794/03 אבו עמרה נ. מ"י. (כב' השופטת נאור) .בש"פ 4678/03 אלקורעאן נ. מ"י. (כב' השופט טירקל). בש"פ 2891/04 מ"י נ. חואלד ואח'. (כב' השופט מצא). בש"פ 1908/03 אבו כף נ. מ"י. (כב' השופטת פרוקצ'ה). בש"פ 7046/04 אזולאי נ. מ"י. (כב' השופט ג'ובאן). בש"פ 8100/04 מ"י נ. אלצאנע. (כב' השופט טירקל). בש"פ 221/05 עמרני נ.מדינת ישראל. (כב' השופט ג'ובראן). בש"פ 1001/04 מדינת ישראל נ.מחמוד ענזה. (כב' השופטת בייניש). בש"פ 9233/04 עדי אלעמרני נ.מדינת ישראל. (כב' השופט עדיאל). ראוי לצטט את שנפסק מפי כב' השופטת פרוקצ'ה בבש"פ 1908/03 אבו כף נ" מ"י, תק-על 2003(1), 59: "התנהגותו של העורר כעולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום , מעידה על מסוכנות ממשית שקשה לצפות את היקפה ותוצאותיה. נהיגתו האלימה והבריונית בחוצות עיר סואנת, סיכנה באורך ישיר ומיידי עשרות אנשים – הולכי רגל ונוסעים ברכב. נהיגתו היתה כרוכה גם בבריחה מני ידות משטרה שדלקות אחריו, מהתעלמות מגורמי אכיפת החוק שהגיעו לעוצרו ובריחה מהם, באיומים קשים כנגד שוטר בעת היותו במעצר בתחנת המשטרה. כל אלה משקפים יחס בוטה ומסוכן כלפי בטחון הציבור וזלזול כלפי החוק וכלפי גורמי אכיפת החוק, המעמידים בספק של ממש את יעילותה של חלופת מעצר אשר יהיה בה כדי להגשים את מטרת המעצר." "הציבור אינו צריך לשאת בנטל הסיכון מהתנהגותו הפוגענית והמסוכנת של העורר. חלופת מעצר הולמת מצב שבו יש בחלופה כדי לענות על זכותו של הציבור לבטחון ולהגנה. אין זה המקרה." כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6433/06 קבע: "הפסיקה החמירה ביס ודה, לעתים האחרונות, משהיו העבירות הכרוכות במרדפים – במיוחד בנגב – למכת מדינה, גם בקשר למעצרים . עיינתי באוסף הפסיקה שמסרו באי כוח הצדדים, ואכן הקו המרכזי, שחוששני כי איני יכול שלא להצטרף אליו, הוא כי הנוהגים בנהיגה הפרועה על כל העבירות הנלוות, שאינם נתונים למורא החוק, מגלמים ככלל סיכון ממשי לבטחון הציבור. אכן, כאשר המדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי ישנה נסיבה לקולה גם בעניין המעצר , אך כל מקרה ייבחן לנסיבותיו, והצטברות העבירות לכאורה כמו במקרה דנא מטה את הכף. שירות המבחן, כמו בענייננו, מתקשה להעריך כראוי את אפקט הסיכון, ועל בית המשפט מוטל להגן על שלום הציבור. כתב חברי השופט לוי זה לא כבר: 'התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" ( בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ראו גם בש"פ 10888/03 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי); בש"פ 6302/04 עמראני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מ' חשין); בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 2996/05 חמדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ארבל); בש"פ 7625/04 זקות נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסם) (השופט לוי). בא כוחו המלומד של המשיב נסמך על החלטות שיפוטיות אחדות שבהן שוחררו לחלופה גם מי שחטאו בעבירות הנהיגה הפרועה, וזאת בשל גיל צעיר והעדר עבר פלילי ( בש"פ 1996/03 אבו סלימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל (השופטת ארבל); בש"פ 5131/05 סוואעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט עדיאל); ואולם, חוששני – כאמור – כי ריבוי המקרים, ואי ההצלחה לשרש את התופעה, מצביעים על מסוכנות שככלל עלולה להוביל למעצר עד תום ההליכים , כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו. לכך מצטרף במקרה דנן -כאמור – השילוב עם עבירת ההסעה של שוהים בלתי חוקיים . השופט קמא נדרש ובדין לעבר הנקי ולגיל הצעיר, ופעמים שידם של אלה תגבר (ראו נא גם בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (לא פורסם) (השופטת ארבל)); אבל בנידון דידן בנסיבותיו, כפי שתוארו, גוברים שיקולי בטחון הציבור. בשולי הדברים אבקש להוסיף: לבית משפט זה – ולא כל שכן לערכאות אחרות, ובמיוחד ובאורח בולט בדרום – מגיעים תיקים רבים של תופעת הנהיגה הפרועה, שכבר הפכה מכבר למכת מדינה, ובית המשפט ביטא לא אחת את הצורך לשרשה. ואולם, עולם כמנהגו הנלוז נוהג והתיקים ממשיכים לבוא; בשבוע אחד של תורנות עתה הגיעוני תיקים אחדים כאלה, בגדרי מעצרים . אף שהמדובר בתיק מעצר ולא בתיק העיקרי, חש אני צורך להסב תשומת לב הפרקליטות ובאמצעותה הכתובות הממשלתיות הנכונות, לצורך החברתי להתמודד חינוכית, בעיקר בקהילה הבדוית אך לא רק בה, עם תופעה זו, בבתי הספר ועל ידי מנהיגי ציבור ודת, וזאת בנוסף לאכיפה . דומה שהתופעה משקפת בעיות הנושאות אופי חברתי-חינוכי רחב יותר מאשר כל מקרה ספציפי העומד לעצמו. בינתיים על מערכת האכיפה ובתי המשפט להמשיך להתמודד עם המקרים הפרטניים". ראה גם בש"פ 1840/08 הנייה אבו רקייק נ' מדינת ישראל, (מיום 4.3.08) גם במקרה זה דובר בעבירות דומות, כאשר העורר הסיע שני שב"חים וכשהמשטרה ביקשה לעוצרו הוא נמלט במהירות גבוהה של כ- 150 קמ"ש, נסע באופן פראי, כמעט פגע באחד מאנשי המשטרה ובסוף התנגש במכונית אחרת. התסקיר המליץ לשחרר לחלופת מעצר . כב' השופט גרוניס, קבע: "צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו בסופו של יום, וחרף התסקיר להורות על מעצר . העובדות… מצביעות על כך שהעורר הפר לכאורה ברגל גסה הוראות חוק שונות וניסה להמלט מאנשי משטרה שביקשו לעצרו. ניסיון ההימלטות, והסיכון החמור למשתמשים בדרך, הם, הם שמצדיקים מעצר עד תום ההליכים". 8.    בנסיבות העניין, כאשר קיימות ראיות לכאורה מוצקות, להתנהגות עבריינית כה קשה מצד המשיב 2, אשר לא נרתע ופעל בנחישות ועזות מצח כדי למנוע מהשוטרים להמשיך במרדף נראה שהכף נוטה נגד שחרורו, הגם שהוא צעיר, אין לו הרשעות קודמות ושירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר . אין מדובר בנער שביצע עבירת תעבורה וברח בשל כך שנבהל מהשוטרים, אלא במי שקיבל החלטה רציונאלית למנוע בכל מחיר את מעצרו של המשיב 1 עם השב"חים שברכבו. הדבקות במשימה העבריינית, מצביעה על מסוכנות גבוהה מאוד. המשיב 2 הפגין לא רק זלזול בשלטון החוק ובמשטרה, אלא גם פעל אקטיבית לפגיעה ממש בכלי הרכב המשטרתיים ובגופם של השוטרים. המשיב 2 לא היסס, לכאורה, כשגרם בזדון, לכך שרכב משטרה אחד יסטה לתעלת ניקוז וכמעט שפגע בעץ ובהמשך גרם, בזדון, לכך שג'יפ משטרה אחר יסטה לשוליים וכתוצאה מכך כמעט התהפך. אם החוק ונוכחות השוטרים במקום לאורך כל זמן המרדף לא מנעו מהמשיב 2 מלבצע את העבירות החמורות, קשה להאמין שהחלופות שהוצעו, בני משפחה במקום מגוריו, יצליחו להציב לו גבולות. אני מורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים.