בג"ץ 6055/95 שגיא צמח. נ. שר הבטחון .

1.ביום 22.7.97 התקיים דיון בעתירות דנן. נשמעו הטיעונים. החלטנו, כי המשיבים יודיעו לבית המשפט תוך שלושים יום, אם מוכנים הם ליזום תיקון החוק באופן שב1998- המעצר יהיה לא לארבעה ימים, אלא לארבעים ושמונה שעות וכעבור מועד זה תבוא הפניה לשופט צבאי משפטאי. כן נתבקשו המשיבים למסור לבית המשפט באותו המועד, נתונים באשר למעצר לימים והבאת העצור בפני שופט, הן בתחום האזרחי (התיקון האחרון והשפעתו) והן בתחום הצבאי. ביום 30.9.97 נתקבלה הודעת המשיבים בהתאם להחלטת בית המשפט. עיינו בנתונים שהובאו בפנינו, כמו גם בהודעות העותרים בתגובה להודעת המשיבים. הנתונים שהובאו בפנינו אינם מספקים אותנו. מבקשים אנו, בטרם ניתן את החלטתנו בעתירה על יסוד הטיעונים והסיכומים שהוגשו לנו, כי המשיבים ימציאו לבית המשפט, תוך ארבעים וחמישה יום, נתונים מלאים ומפורטים, בהתייחס לשאלות הבאות:

(א) מה היה מספר המעצרים הכולל של חיילים שנעצרו על ידי קצין שיפוט שהוא שוטר צבאי בשנת 1996 ובשנת 1997? מבין עצורים אלה, כמה היו עריקים ונפקדים, וכמה נעצרו בעילות אחרות? כמה עצורים, מתוך כלל

העצורים, שוחררו בלי שננקטו נגדם הליכים כלשהם, כמה נשפטו לבסוף בפני קצין שיפוט, כמה בפני בית דין צבאי ונגד כמה מהם ננקטו צעדים אחרים (נזיפה מינהלית וכדומה)?

(ב) לגבי המעצרים שבוצעו בשנת 1996 ו1997-, על ידי קצין שיפוט שהוא שוטר צבאי, מהי התפלגות תקופת המעצר בחלוקה לימים? המשיבים מתבקשים להמציא בעניין זה נתונים, לא רק לעניין ההתפלגות בקרב עצירים שנחקרו על ידי המשטרה הצבאית החוקרת, אלא בקרב כל העצורים שנעצרו כאמור.

(ג) המשיבים מתבקשים להמציא נתונים כאמור בסעיפים (א) ו-(ב) הנ"ל, גם ביחס למעצרים שבוצעו על ידי קצין שיפוט שאינו שוטר צבאי, כאמור בסעיף 234 ו235- לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955- (להלן: "החוק").

(ד) בכמה מקרים, מבין כלל המעצרים שבוצעו על ידי קצין שיפוט צבאי, הורה פרקליט צבאי, כאמור בסעיף 237א(ג) לחוק על קיצור תקופת המעצר או על שחרורו של העצור? בכמה מקרים שוחרר עצור בהוראת פרקליט צבאי כאמור בסעיף 238 לחוק, או על ידי הפרקליט הצבאי הראשי, כאמור בסעיף 239 לחוק?

(ה) בכמה מקרים, מבין המעצרים שבוצעו על ידי קצין שיפוט שאינו שוטר צבאי, נתבטלה הפקודה או לא נתאשרה כאמור בסעיפים 235 ו236- לחוק?

(ו) האם ניתן לשנות - או לתקן לעניין המעצרים - את סמכות השיפוט המקומית של בתי הדין הצבאיים, כך שלא יהא הכרח בהבאת עצור דווקא למחוז השיפוט של יחידתו? אם לאו - מדוע?

(ז) האם ניתן - ואם לא, מדוע לא ניתן - למנות שופטים צבאיים שיישבו בדין במקום בו מתעורר הצורך בהארכת מעצר, זאת על דרך של הגעת השופט הצבאי למקום הדיון במעצר, ולא על דרך הובלתו של העצור לבית הדין?

(ח) מהם הקשיים הקיימים בעדכון, בחינה והעברה של תיק העצור, וחומר הראיות, אל שופט צבאי שידון בהארכת המעצר? אם אכן קיימים קשיים כאלה, מדוע לא ניתן לפתור אותם, כפי שהדבר נעשה במערכת האכיפה והשיפוט הפלילית?

(ט) לאור הנתונים הקיימים בדבר כלל

המעצרים שבוצעו בשנים 1996-97 על ידי קצין שיפוט שהוא שוטר צבאי וקצין שיפוט שאינו שוטר צבאי, מהו הגידול המספרי הצפוי במספר הדיונים לשם הארכת מעצר מעבר לארבעים ושמונה שעות? מהו הגידול הנגזר מספרית, בכוח האדם המקצועי ובמספר השופטים, לשם עמידת מערכת השיפוט והאכיפה בקיצור המוצע לארבעים ושמונה שעות? מהו הגידול המספרי הצפוי בכוח האדם המקצועי ובמספר השופטים בהנחה שתשונה סמכות השיפוט המקומית של בתי הדין הצבאיים (כאמור בפיסקה (ו) לעיל), וכן תימצא הדרך למנות שופטים צבאיים שישבו בדין במקום בו מתעורר הצורך בהארכת מעצר (כאמור בפיסקה (ז) לעיל)?

(י) המשיבים מתבקשים להשלים את הנתונים שהועברו לבית המשפט, בנוגע למעצרים בתקופה שעברה מיום הגשת ההודעה לבית המשפט (30.9.97) ועד הגשת הודעת המשיבים להחלטה דנן. כן מתבקשים המשיבים להמציא לבית המשפט נתונים - ככל שיש נתונים בשלב זה - אודות השפעותיו של קיצור תקופת המעצר בהליכים פליליים, לעשרים וארבע שעות.

2.עם קבלת הודעת המשיבים והשלמת התשתית העובדתית על פי השאלות האמורות, יינתן פסק דין בעתירה על יסוד החומר שבפנינו וסיכומי הצדדים.