בש"א 2891/11 אורט ישראל נ. World ORT

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' זמיר ) מיום 10.3.2011. בהחלטה זו – החלטה מפורטת ומנומקת באריכות – נדונו מספר עניינים, ובכלל זה בקשה מטעם המבקשת בעניין גילוי מסמכים ומתן תשובה לשאלון. בית המשפט המחוזי דחה חלק ניכר מבקשתה האמורה של המבקשת.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.4.2011 (שלושה ימים לפני המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור), והמבקשת עותרת בה כי יוּתר לה להגיש את בקשת רשות הערעור בתוך 30 ימים מן המועד שבו תתקבל החלטה בבקשה חדשה – מצומצמת יותר – שהגישה ביום 7.4.2011, למתן צו לגילוי מסמכים ומענה לשאלון (להלן: הבקשה החדשה ).

לאחר עיון בטענות הצדדים נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לעיקר הבקשה, אך מן הראוי להאריך את המועד להגשת ההליך לפרק זמן קצר, הכול כמפורט להלן.

2.

משנקבע בדבר חקיקה מועד להגשת הליך-של-ערעור (או בקשת רשות ערעור), נקודת המוצא היא כי יש לקיימו. ביסוד נקודת מוצא זו עומדים בין היתר שיקולים של יעילות, וודאות וסופיות, כמו-גם הצורך לשמור על שוויון בין בעלי-הדין. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן מוצדק להאריך את המועד (הצדקה אשר צריכה לעלות כדי "טעם מיוחד"). אחד השיקולים בכגון דא הוא קיומו של הליך תלוי ועומד באותו העניין – בין בערכאת הערעור בין בערכאה אחרת. הטעם לכך הוא שלעיתים ההכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את עצם הצורך בהגשת הליך ערעורי, או להשפיע באופן ממשי על תוכנו ועל דרך בירורו. בנסיבות אלה הארכת המועד עשויה גם להיטיב עם בעל הדין שכנגד, ולקדם מטרות ראויות כגון יעילות דיונית וחסכון של זמן שיפוטי. במקום שבו מוגשת הבקשה להארכת מועד בטרם חלוף התקופה הקבועה בדין להגשת הערעור, יש בכך כדי לחזק את עוצמת הבקשה שכן פנייה מוקדמת כזו עשויה למנוע מבעל-הדין שכנגד לפתח הסתמכות על סופיות ההליך.

3.

עם זאת, טענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד אין בה כדי להצדיק מניה וביה את הארכת המועד להגשת הליך ערעורי. בהקשר זה יש לבחון את סוג ההליך התלוי ועומד, את דרך בירורו וכן את הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי. ככל שההשלכה הצפויה של ההליך התלוי ועומד על ההליך הערעורי גדולה יותר – מבחינת עצם הצורך בקיומו או מבחינת תוכנו והיקפו – כך תגבר הנטייה לראות בכך משום "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. זאת ועוד, יש לבחון את מהותו של ההליך התלוי ועומד ואת סיכוייו. ככל שהסיכויים טובים יותר, מתעצמת ההצדקה למתן הארכת מועד. גם למימד הזמן יש נפקות: ככל שההליך התלוי ועומד מורכב יותר וההכרעה בו רחוקה, כך עלול להיווצר קושי בהארכת זמן בלתי-מוגבלת שמשמעותה קיום הליך ערעורי בעיכוב של חודשים ושנים (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)).

4.

בענייננו, לא שוכנעתי כי מן הראוי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד לאחר שתינתן החלטה בבקשה החדשה שהגישה המבקשת. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 10.3.2011 חלק ניכר מבקשותיה של המבקשת בעניין גילוי מסמכים ומתן מענה לשאלון. אם סבורה המבקשת כי נפלה שגגה בהחלטה זו, עליה להשיג עליה בדרכים ובמועדים הקבועים בדין. המבקשת בחרה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לגילוי מסמכים ומתן מענה לשאלונים. ככלל, במקום שבו ההליך התלוי ועומד הוא בקשה לעיון חוזר או בקשה אשר דומה במהותה (גם אם לא בהכרח בכל מרכיביה ובכל היקפה) לבקשה שההחלטה בה היא נשוא הבקשה להארכת מועד, הנטייה להכיר בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד מצטמצמת (ראו, לעניין בקשה להארכת מועד המוגשת במקביל לבקשה לעיון חוזר, החלטת כבוד השופט נ' הנדל בבש"ם 2889/10 עו"ד בן צור נ' עיריית הוד השרון (טרם פורסם, 8.8.2010)). בהקשר זה ראוי להזכיר את דבריה של כבוד רשמת בית משפט זה, כי "בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים" (בש"א 7373/09 שריאור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.10.2009)).

ודוק: המבקשת טוענת כי התנהלותה נועדה לקדם את היעילות ולמנוע כפל התדיינות, אולם ספק בליבי אם אמנם היעילות יוצאת נשכרת מדרך הפעולה שבחרה בה המבקשת, ולעניין זה מקובלות עליי בעיקרן טענותיה של המשיבה 2 בתגובתה. יודגש, כי אף לפי האמור בבקשה להארכת מועד שלפניי, הבקשה החדשה לגילוי מסמכים ולמתן מענה לשאלון היא "סיבוב שני" בהליכי הגילוי – "מקצה שיפורים" – שבא על רקע חוסר ההצלחה ב"סיבוב הראשון"; כדברי המבקשת, בבקשה החדשה יש (לשיטתה) משום "מענה הולם להסתייגויות שנכללו בהחלטה [מיום 10.3.2011; ג"ש]". כמובן, אינני מביע עמדה במסגרת ההליך שלפניי באשר להכרעה בבקשה החדשה – עניין זה מונח לפתחה של הערכאה המבררת. אולם בנסיבות העניין, ולאור הטענות שהובאו לפניי ובשים לב לשלב הדיוני שבו מצוי ההליך, איני סבור כי מוצדק לאפשר למבקשת "לשמור" על האפשרות להשיג על ההחלטה "בסיבוב הראשון" עד אשר יתברר (במועד שאינו ידוע) אם נחלה הצלחה "בסיבוב השני".

5.

אציין במאמר מוסגר כי אי-מתן הארכת מועד אין בו, כמובן, כדי לשלול את סמכותו של השופט הדן בבקשת רשות הערעור – אם תוגש בהתאם למפורט להלן – ליתן כל הוראה, לרבות בעניין סדרי בירור ההליך לנוכח קיומו של הליך תלוי ועומד. השאלה המונחת לפניי היא אם ראוי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד לאחר ההכרעה בבקשה החדשה בעניין גילוי מסמכים ומתן מענה לשאלון. לשאלה זו אין בידי להשיב בחיוב.

6.

עם זאת, בהתחשב בכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, סבורני כי יש מקום לאפשר למבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור, אם תחפוץ בכך, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו, זאת בכפוף לתשלום שכר טרחת עורך-דין למשיבות בסך של 2,000 ₪ לכל אחת מהן. יובהר כי הגשת אישור על ביצוע התשלום מהווה תנאי לקבלת בקשת רשות הערעור לרישום. ככל שאמנם יוגש הליך בקשת רשות ערעור כאמור לעיל, יצוין בפתחו כי ניתנה הארכת מועד לפי החלטתי-זו, וההחלטה תצורף להליך.