פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א 6540/05 - ב'
ע"א 8992/05
רע"א 8998/05
ע"א 9582/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אבנר
אברמוביץ ואח'
משיבים פורמליים:
2. סולל בונה
בע"מ
3. חוד בע"מ
4. שיכון עובדים בע"מ
5. מדינת
ישראל
נ ג ד
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.4.05 בת.א. 1042/97 מאוחד עם ת.א. 1257/97 ות.א.
1066/98 שניתן על ידי כבוד השופט משה רביד
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד ), אשר קיבל את תביעת המשיבים וחייב את המבקשת בתשלום פיצוי למשיבים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מליקויי בניה שהתגלו בבתים אותם רכשו המשיבים מאת המבקשת.
המשיבים הם קבוצה המונה 137 רוכשים, אשר רכשו בתים מאת המבקשת ביישוב קציר. המשיבים הגישו מספר תביעות כנגד המבקשת בגין ליקויי בניה שהתגלו בבתים שנרכשו ובירורן של התביעות אוחד. ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי נמשך מספר שנים ובסופו ניתן פסק דין מפורט ביותר. בפסק הדין התקבלו באופן חלקי תביעות המשיבים ונפסקו להם פיצויים בגין ליקויי הבניה. לאחר שניתן פסק הדין המשיכו הצדדים להתדיין בבית המשפט המחוזי במספר שאלות הקשורות בשיעור הפיצויים שנפסקו ובד בבד הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת. במסגרת הערעור שהוגש על ידי המבקשת לבית משפט זה הוגשה מטעם המבקשת הבקשה המונחת בפניי לעיכוב ביצוע של חלק מתשלום הפיצוי שנקבע בפסק הדין.
בבקשתה טענה המבקשת כי בשתי נקודות עיקריות נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית נטען, כי בית המשפט המחוזי פסק לכל אחד מהתובעים-המשיבים פיצוי בגין עגמת נפש בסכום מופרז ובלתי סביר שאינו עומד בפרופורציה לשיעור הנזק שנגרם. שנית נטען, כי בית המשפט חייב את המבקשת בתשלום ריבית על הסכומים שפסק, בנוסף להפרשי הצמדה, וכי לא היה מקום לחיוב זה. לטענת המבקשת, קיים סיכוי גבוה ששתי שגגות אלה שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יתוקנו בפסק הדין שלערעור. באשר למאזן הנוחות ציינה המבקשת כי יקשה עליה מאוד להשיב כספים שתשלם אם תתהפך תוצאת פסק הדין בערעור וזאת הן בשל מספרם הרב של התובעים והן בשל מצבם הכלכלי. בהתחשב באמור לעיל עתרה המבקשת כי חלק מהתשלום שנפסק יעוכב עד שיינתן פסק הדין בערעור.
המשיבים הגישו תגובה לבקשה ובתגובתם עתרו לדחיית הבקשה. המשיבים ציינו כי לא זו בלבד שסכום הפיצוי לא יופחת בערעור אלא הוא אף צפוי לגדול בעקבות הערעור שהוגש מטעמם על פסק הדין ואשר בו נטענו טענות רבות כנגד גובה הפיצוי שנפסק. לפיכך, כך נטען, ממילא אין חשש שתידרש השבה של סכומים כלשהם שישולמו על ידי המבקשת. באשר למאזן הנוחות נטען, כי העובדה שקיים מספר גדול של משיבים אינה צריכה לפעול לרעתם וכי הטענות בדבר המצב הכלכלי הן טענות שהועלו על ידי המבקשת בעלמא וללא שהובאו להם תימוכין כלשהם.
דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. גם מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ערעורה של המבקשת, הרי שאין מתקיימת עילה בענייננו לסטות מהכלל הרגיל לפיו, בהעדר טעמים מיוחדים, אין לעכב את ביצועו של פסק דין לתשלום כסף. בענייננו, לא הובאה ראיה של ממש להוכחת הטענות בדבר מצבם הכלכלי הבעייתי לכאורה של המשיבים או בדבר הקשיים בהם המבקשת עשויה להיתקל אם בעקבות הערעור יידרשו המשיבים להשיב לה כספים ששילמה. העובדה, כי קיים מספר רב של משיבים, וודאי אינה צריכה לפעול לרעת המשיבים שכן צירוף התביעות נעשה למען יעילות ההליך והמשיבים אינם צריכים להיפגע מכך. יתרה מכך, בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז שנרכשו הבתים על ידי המשיבים ומאז שנתגלו ליקויי הבניה – אשר בדבר קיומם אין למעשה מחלוקת – אין מקום למנוע מהמשיבים את הפיצויים שנפסקו להם ואשר עשויים לסייע בידם בתיקון נזקיהם.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסכום של 10,000₪.
ניתנה
היום, י"ט בטבת התשס"ו (19.1.2006).
ש
ו פ ט ת