ע"א 8947/07 מיש-קן במושבה בע"מ נ. נפתלי לינדאור

לפניי בקשה לעכב ביצועה של החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' משל), אשר קבע כי המשיב 1 ז"ל החזיק בזכויות בעלות בנכסים נשוא המחלוקת, והורה למבקשות למסור לו את כל המסמכים והחשבונות הרלוונטיים לאותם נכסים.

1.המבקשות הן שתי חברות המנוהלות על ידי מר מרדכי קליין (להלן: מר קליין ). מבקשת 2 (להלן: חברת חאק ) מוחזקת על-ידי רעייתו של מר קליין, גברת הדסה קליין (להלן:

גב' קליין ), ועל-ידי מבקשת 1 (להלן: חברת מיש-קן ), אשר מוחזקת על ידי גב' קליין ובנה. במוקד הבקשה עומדים שני נכסי מקרקעין. הראשון, נכס ששטחו 1,000 מ"ר בראשל"צ (להלן: הנכס בראשל"צ ), אשר נרכש באמצעות הלוואה על סך 2,000,000 ₪ שניטלה מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הלוואת דיסקונט ) ורשום בלשכת רישום המקרקעין על שם חברת חאק. השני, נכס הנמצא בשכונת צהלה בתל אביב (להלן: הנכס בת"א ), אשר נרכש באמצעות הלוואה על סך 2,000,000 ₪ שניטלה מבנק המזרחי (להלן: הלוואת המזרחי ). הנכס בת"א היה רשום על שם חברת מיש-קן עד למכירתו לצד ג' ביום 12.2.96 (שני הנכסים יכונו להלן גם: הנכסים ).

ארנסט פולצ'ק ז"ל (להלן: פולצ'ק ), בן דודו של מר קליין, החזיק באמצעות חברות זרות שבבעלותו בחלק ממניות חברת חאק. בשנת 1994 העביר פולצ'ק את מניותיו לחברת מיש-קן ללא תמורה. בהתאם להסכם בעל פה שנערך בינו ובין מר קליין, נותר פולצ'ק זכאי לקבלת רווחיה של חברת חאק בגין הנכס בראשל"צ ורווחיה של חברת מיש-קן בגין הנכס בת"א (להלן: הזכויות לרווחים ).

2.לטענת נפתלי לינדאור ז"ל (להלן: המשיב 1 ), הנכס בת"א ו-60% מן הנכס בראשל"צ היו שייכים לחתנו, מר יהודה ארז (להלן: ארז), ונרכשו מכספו ועבורו באמצעות מר קליין. לדבריו, ביום 8.8.02 המחה לו ארז את זכויותיו, כאשר קליין נותר נאמן של הנכסים. המשיב 1 הוסיף וטען כי רישום הנכס על שם חברת חאק ועל שם חברת מיש-קן, נעשה על דעתו של קליין בלבד. לאור האמור, הגיש המשיב 1 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקשות, מר קליין וגב' קליין (להלן: הנתבעים ), במסגרתה עתר לסעדים הבאים: סעד של מתן חשבונות בגין כל ההוצאות וההכנסות הנובעות מהנכס בראשל"צ בניכוי הלוואת דיסקונט ומהנכס בת"א בניכוי הלוואת המזרחי, סעד הצהרתי בדבר היותו הבעלים של 60% מן הזכויות בנכס בראשל"צ וצו עשה המורה כי חלק זה ירשם על שמו כשהוא נקי מכל שעבוד למעט חלקו היחסי בהלוואת דיסקונט. הנתבעים הסכימו כי ארז המחה את זכויותיו למשיב, אך טענו כי לא היה מדובר בזכויות לבעלות על הנכסים כי אם בזכויות לרווחים בלבד, אותן רכש ארז מפולצ'ק. הנתבעים הוסיפו וטענו כי מהסכומים להם זכאי המשיב 1 בגין הרווחים שצמחו מהנכסים יש לקזז את הפסדיה של חברה נוספת אשר המשיב 1 היה אחד מבעליה.

3.בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו קיבל את התביעה. במוקד ההחלטה עמד מכתב חתום מיום 18.8.95 על ידי מר קליין אשר נשלח לארז (להלן: המכתב ), בו הצהיר מר קליין כי הנכסים המוחזקים על ידיו עבור המשיב 1, וביניהם: 60% מהנכס בראשל"צ בניכוי חלקו בהלוואת דיסקונט והנכס בת"א בניכוי הלוואת המזרחי, שייכים לארז. בהתחשב בלשונו של המכתב, בנסיבות עריכתו ובכוונת הצדדים לו, קבע בית המשפט כי מדובר בזכויות בעלות בנכסים, כפי שטען המשיב 1. קביעה זו נסמכה גם על מסמכים שהציג המשיב 1, מהם עלה כי מר קליין ראה בנכסים כשייכים למשיב. בית המשפט דחה את הפרשנות שהציעו המבקשות - לפיה, כאמור, מדובר בזכויות לרווחים בלבד - שכן זו נטענה באופן סתמי ובלא כל תשתית ראייתית. הטענות שהעלו הנתבעים באשר לקיזוז נדחו, הואיל ונקבע כי הן לא פורטו במידה המתחייבת. לאור האמור, קיבל בית המשפט את התביעה כלפי המבקשות וקבע כי המשיב 1 הוא הבעלים של 60% מהנכס בראשל"צ, בכפוף לחלקו בהלוואת דיסקונט, וכי היה הבעלים של הנכס בת"א, בכפוף להלוואת המזרחי, עד למכירתו לצד ג'. בית המשפט הורה אפוא כי המבקשות יגישו למשיב 1 את המסמכים והחשבונות הרלוונטיים לנכסים לצורך תשלום חלקו בהם, תוך 60 יום ממתן ההחלטה, כאשר נקבע כי קביעת אופן ההתחשבנות ומינוי מומחה לביצועה ייעשו בהמשך על ידי מותב אחר. כן חוייבו המבקשות בתשלום שכר טרחתו של המשיב 1 (להלן: ההחלטה ).

4.עובר למתן ההחלטה נפטר המשיב 1, אולם מהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' גורן) ביום 3.1.08 עולה כי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כבוד סגן הנשיא י' שנהב) מינה מנהלי עיזבון זמניים, הם המשיבים 2-3, והסמיך את עורכי הדין שייצגו את המשיב 1 להמשיך בהליכים המשפטיים ולייצג את היורשים. הואיל והמבקשות הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, החליט בית המשפט המחוזי לעכב את ביצועה עד ליום 3.2.08, כאשר החיוב בהוצאות יעוכב עד ליום 18.1.08.

5.בבקשה שלפניי מתבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענת המבקשות, סיכוייהן לזכות בערעור גבוהים. בין היתר הן טוענות כי משיב 1 לא הוכיח את בעלותו בנכסים וכי הראיות שהגיש להוכחת גרסתו פורשו באופן שגוי על ידי בית המשפט. לדידן, המשיב 1 פעל בחוסר תום לב שעה שנמנע מלזמן את ארז לעדות, על אף היותו עד מפתח בפרשת התביעה.

גם מאזן הנוחות, כך המבקשות, מטה את הכף לטובתן. לדבריהן, בטרם מותו היו למשיב 1 חובות כבדים, טענה הנתמכת בדו"ח חוקר שצורף לבקשה. לפיכך, העברת הכספים לידי חליפיו משמעה, לטענתם, יצירת מצב בלתי הפיך, שלא יאפשר את השבת הכספים לידיהן במידה ויזכו בערעור. המבקשות מוסיפות וטוענות כי לעיזבונו של המשיב 1 מונו מנהלים זמניים, ומשאלו לא העבירו לבא כוח המבקשות את העתק כתב הערובה שהופקד על ידיהם לניהול התביעה, לא ניתן לעמוד על יכולתם להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף טוענות המבקשות כי משנפטר משיב 1 לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע, כאשר מנגד למבקשות ייגרם נזק כלכלי כבד אם יידרשו לקיים את ההחלטה שעלול להוביל את חברת חאק למצב של חדלות פירעון.

6.משיבים 2-3 טוענים כי המבקשות פועלות בחוסר תום לב שעה שהן מסתירות מבית המשפט פרטים מהותיים. כך למשל, נטען כי המבקשות אינן מגלות כי הנכס בראשל"צ ממשיך להיות מושכר בתמורה לקבלת דמי שכירות שמקבלות המבקשות וכי הוא מושכן ללא ידיעתם והסכמתם. עוד טוענים משיבים 2-3 כי לא מתקיימים בענייננו התנאים לעיכוב ביצוע. לגישתם, סיכויי הערעור אינם גבוהים, הואיל וההחלטה מבוססת על ממצאים עובדתיים ועל הערכת מהימנותם של עדים אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם בנקל. לצד זאת, מפרטים משיבים 2-3 את הראיות התומכות בגרסתו של משיב 1 וטוענים כי הן מוכיחות באופן מוחץ את אמיתותה.

בנוסף, טוענים משיבים 2-3 כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובתם, וזאת בהתייחס לכל אחד מהסעדים שנפסקו. לטענתם, המבקשות לא הוכיח כי המצאת המסמכים והחשבונות הרלוונטיים לנכסים לידיהם תגרום להן לנזק בלתי הפיך. באשר לרישום בעלותו של משיב 1 בנכס בראשל"צ, טוענים המשיבים 2-3 כי קיים חשש שעיכוב ביצועו של הרישום יאפשר למבקשות לבצע בו פעולות אשר יפגעו בזכותם לבעלות. יחד עם זאת, הם מוכנים להסתפק בפתרון ביניים לפיו יעוכב רישום הבעלות אך תירשם הערת אזהרה לטובת משיב 1 במנהל מקרקעי ישראל. בנוסף, לגישתם של משיבים 2-3 אין הצדקה לעכב את חיוב המבקשות בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו של המשיב 1, שכן כאשר מדובר בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. לדידם, הדברים מקבלים משנה בענייננו שכן המבקשות כלל לא עמדו בנטל להוכיח כי משיב 1 או יורשיו אכן שרויים במצב כלכלי קשה. יחד עם זאת, הם מוכנים כפתרון ביניים להפקיד את כל החיוביים הכספיים בחשבון נאמנות באופן שיגן עליהם ועל המבקשות גם יחד. בעניין זה טוענים משיבים 2-3 כי דווקא המבקשות הן שמצבן הכלכלי קשה, ועל כן הם חוששים כי במידה ויעוכב ביצוע ההחלטה לא ניתן יהיה לקיימה בעתיד.

7.בתגובה להצעות שהועלו על ידי המשיבים 2-3 טענו המבקשות כי רישום הערת אזהרה על הנכס בראשל"צ משמעותו ביצוע פסק הדין וייתור הערעור, שכן הדבר יוביל לדרישה של בנק המזרחי, אשר לטובתו רשום שיעבוד על נכס, למימוש השעבוד. יחד עם זאת, מתחייבות המבקשות כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין, לא יוטלו שעבודים חדשים על הנכס והוא לא יועבר לצדדים שלישיים. את הסכום שנפסק בפסק הדין לטובת שכר טרחה והוצאות משפט מסכימות המבקשות להפקיד בקופת בית המשפט.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהגישו הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. כידוע, על מנת לסטות מכלל זה על המבקש להוכיח שני תנאים עיקריים. התנאי הראשון הוא כי סיכויי קבלת הערעור שהגיש הינם טובים. התנאי השני עניינו מאזן הנוחות, קרי, על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בעניין זה יבחן בית המשפט גם את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים במידה ותידחה או תתקבל הבקשה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם. (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334 (1989)).

9.סיכויי הערעור על-פניהם אינם נחזים להיות גבוהים. השאלה שבמחלוקת היא שאלה עובדתית, האם החזיק המשיב 1 בזכויות בעלות על הנכסים או שמא הוענקו לו אך זכויות לרווחים. הערכאה הדיונית קבעה על סמך הראיות שהוצגו בפניה ובהתחשב בעדויות השונות כי מדובר בזכויות לבעלות. בידוע, כי קביעת ממצאים עובדתיים מסורה לשופט ששמע וראה את העדים על דוכן העדים והתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם. מכאן הכלל כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים, שקבעה הערכאה הדיונית, לרבות ממצאים בדבר מהימנות העדים, אלא במקרים חריגים בהם קיימת טעות בולטת בשיקוליה של הערכאה הדיונית, או שקיים פגם היורד לשורש העניין (ראו למשל: ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' תחנת קמח שלום בע"מ , פ"ד מ(4) 536, 544-545 (1997) ; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין , פ"ד מט(3) 441, 451 (1995) ; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 619 (מהדורה שמינית, עו"ד טובה אולשטיין עורכת, 2005)). מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא נראה כי ענייננו נכנס בגדר אותם מקרים חריגים.

10.באשר למאזן הנוחות מצאתי כי יש להבחין בין הסעדים השונים שנפסקו לטובת המשיב 1. ככל שהדברים אמורים בסעד למתן חשבונות, הרי שבעניין זה לא העלו המבקשות ולו נימוק אחד שיש בו להסביר מדוע גילוי החשבונות יגרום להן כביכול לנזק בלתי הפיך. ההחלטות אותן צירפו המבקשות בהם ניתן עיכוב ביצוע על מסירת מידע ( עע"מ 162/03 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 3.2.2003) וע"א 8953/01 פרידמן נ' נחושתן , פ"ד נו(2) 769 (2002)) אינן ממין העניין, הואיל ובמקרים דשם עמד המידע המבוקש במוקד הסכסוך באופן שגילוי המידע היה בו כדי לייתר את הערעור, מה שאין כן בענייננו. אם כן, בעניין הסעד למתן חשבונות לא מצאתי כי מאזן הנוחות מטה הכף לטובתן של המבקשות, ולפיכך לא ראיתי מקום לעכב רכיב זה של ההחלטה.

באשר להעברת הבעלות בנכס בראשל"צ ולחיוביים הכספיים שהושתו על המבקשות. נוכח מצבו הכלכלי של המשיב 1, כפי שעולה מטענות המבקשות ומהדו"ח שהגישו, יתכן כי אם יתקבל הערעור ייווצר קושי להשיב את המצב לקדמותו. אולם, לא שוכנעתי כי הנזק שייגרם למבקשות מאי קבלת הבקשה יעלה על הנזק שייגרם למנהלי העיזבון מקבלתה, שכן קיים חשש שהמבקשות תבצענה פעולות בלתי הפיכות אשר ירוקנו את הנכסים והחברות מתוכן כלכלי. כבר נקבע כי כאשר כפות המאזניים מעויינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק קשה שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין שהרי הכלל הוא כי הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (ראו למשל: בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, 504 (1991)). על כן, על פניו לא היה מקום לעכב אף סעדים אלו שניתנו במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי.

יחד עם זאת, לאור הסכמתם של המשיבים 2-3 ונוכח החשש שהעלו המבקשות אודות הקשיים להשיב את המצב לקדמותו, רישום הבעלות על הנכס בראשל"צ יעוכב עד להכרעה בערעור, כאשר תירשם הערת אזהרה לטובת המשיב 1 במנהל מקרקעי ישראל בהתאם לזכותו כפי שנקבעה בהחלטה של בית המשפט המחוזי. החיובים הכספיים באשר לשכר הטרחה ולהוצאות המשפט יופקדו בחשבון נאמנות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, באופן שיגן על המבקשות ועל מנהלי העיזבון גם יחד. למען הסר ספק, יובהר כי הסעד למתן חשבונות לא מעוכב, והוא יקויים תוך 40 יום מהיום. הסכומים המופקים מהנכס בראשל"צ מיום מתן ההחלטה ועד היום, לא ימסרו בשלב זה למשיבים 2-3 והם יכללו בסעד למתן חשבונות. דהיינו, בשלב זה ימסרו כל המסמכים הרלוונטיים לגביהם, כאשר ההתחשבנות הסופית וביצוע התשלום ייעשו בשלב מאוחר יותר, כאמור בהחלטה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.