פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2127/15 -
א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מחלקה לשירותים חברתיים – בת ים
2. האוטרופוס לדין קטינים
בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 31.3.2015
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 31.3.2015, בה דחיתי את ערעורו של המבקש על החלטת הרשמת ל' בנמלך
מיום 9.3.2015, שעניינה דחיית בקשה לפטור מתשלום אגרה וערבון.
2.
בפסק הדין מיום 31.3.2015 דחיתי את ערעורו של המבקש כאמור. בפסק דיני ציינתי כי לא מצאתי למקום להתערב בשיקול הדעת שהפעילה הרשמת. עמדתי על כך שפירוט ההלוואות שהגיש המבקש היה חסר, וכי הוא לא השלים את החסר בדבר פירוט הוצאותיו. כן ציינתי, כי אף אם תתקבל טענתו כי הוא אינו נתמך בסביבתו, הרי שהמבקש לא עובר את המשוכה של סיכויי הערעור.
3.
בבקשה לעיון חוזר טוען המבקש כי פסק דיני מיום 31.3.2015 סותר פסקי דין קודמים בעניינים דומים, וכי עומד לו פטור אוטומטי מכוח תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ומכוח חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
4.
ראשית יצוין, כי טענות הפטור האוטומטי מועלות לראשונה בבקשה זו, בקשה לעיון חוזר, ודי בכך כדי לדחותן. מעבר לכך, דומה כי בבקשת העיון החוזר מנסה המבקש לערער על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון, בדן יחיד, הליך שאינו קיים בדין (ראו: בג"ץ 580/85 מאור נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 641 (1985)). ואבהיר, כי ההשגות אותן מעלה המבקש בבקשתו אינן השגות הדומות לאלה שהוכרו כעילות לקבלת בקשה לעיון חוזר: שינוי נסיבות או טעות טכנית ברורה בהחלטה, שהעמדת בית המשפט עליה, תגרום לשינוי ההחלטה ללא צורך בהגשת ערעור (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי 427 (2012)).
1.
גם לגופם של דברים, עיינתי במקרים אליהם הפנה המבקש וכן בסעיפי החוק הרלוונטיים, ולא מצאתי כי יש מקום לטענותיו.
2.
לפיכך, לא מצאתי מקום לשנות מפסק דיני והבקשה נדחית.
3.
ניתנה היום, כ"א בסיון התשע"ה (8.6.2015).
ש ו פ ט