רע"א 1181/97 קצף אורנה נ. בנק איגוד לישראל בע"מ

1.בעקבות צעדים למימוש משכנתא בהם נקט הבנק, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי ובקשה להצהיר על בטלות המשכנתא, בטענת הטעיה. בית המשפט נתן צו מניעה זמני כנגד ביצוע המשכנתא. משפקע צו המניעה הזמני פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת צו המניעה. בית המשפט התנה את הארכת הצו בכך שהמבקשת תפקיד ערבות במזומן בסך של 500,000 ש"ח. בקשת רשות הערעור שלפנינו, בה מתבקש גם סעד זמני, סבה סביב ההחלטה המסרבת להעתר להמרת הערובה במזומן בבטוחה אחרת שהוצעה על ידי המבקשת. הבטוחה המוצעת היא משכנתא על נכס המשמש כדירת מגוריו של חמיה (אבי בעלה) של המבקשת, ובת זוגו.

דין הבקשה להידחות.

2.מדובר בשטר משכנתא שנחתם על ידי המבקשת ובעלה, איש עסקים ששקע בחובות כבדים וחובו לבנק המשיב מסתכם בכ3.5- מליון דולר, הצובר ריבית בגובה הערובה מדי מספר חודשים.

הנכס נשוא המשכנתא הוא נכס מקרקעין בן 4 דונם ועליו בית בו מתגוררים המבקשת בעלה וילדיהם. הנכס המוצע כתחליף לערובה הוא נכס מקרקעין בבעלות הקרן הקיימת לישראל, שזכויות החכירה בו שייכות לבני משפחת קצף ושבבית מתגוררים האב ובת זוגו.

בעלה של המבקשת אביו ואחיינו מנהלים בנפרד הליכים משפטיים נגד מימוש משכנתאות שנרשמו על נכסים שבבעלותם, ששועבדו לטובת המשיב, כך שאין תמה כי המשיב אינו רואה כבטוחה לחוב, שיעבוד של נכס אחר מנכסי המשפחה.

זאת ועוד, על הנכס המוצע רובצת משכנתא ראשונה לטובת גורם אחר, דבר הפוגע באפשרות רישום משכנתא נוספת אם בכלל ניתן הדבר ובודאי מכביד על מימושה.

3.במצב דברים זה אין מקום להתערב בהחלטתה של השופטת קמא שלא להמיר את הערובה שקבעה בערובה אחרת.

אמנם נכון הוא שאם אין בידי המבקשת להפקיד את הסכום שנקבע, תשמט הקרקע מתחת לצו המניעה וניתן יהיה להמשיך במימוש המשכנתא, אלא שאפשרות זו מתיישבת עם הערכת השופטת את סיכויי התביעה הקלושים. לכך יש להוסיף כי במהלך המימוש יהיה צורך לקיים את האמור בס' 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967- ובס' 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב1972- אם יתברר כי בבית מתגורר מי שזכאי להגנת אחד מאותם סעיפים.

4.על פי המדיניות הנקוטה בידי בית משפט זה, אין הוא מתערב בהחלטת הערכאה הראשונה בכל הקשור למתן סעד זמני ובכלל זה סעד הערובה, אלא רק במקרים נדירים (רע"א 438/88 יום טוב ראובן נ. הגב' סלוטקין שרה ואח' , תקדין עליון כרך 88(3), 516). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים נדירים.

5.אשר על כן נדחית הבקשה וממילא אין מקום לסעד זמני. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח.