רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ. מ.ס.י.פ בע"מ

1.המבקשת היא הבעלים של "מרכז עזריאלי" בתל-אביב. המשיבה החזיקה (במועד הרלוונטי) בזיכיון מטעם חברת מרקס אנד ספנסר הבריטית. הצדדים הסכימו ביניהם בזיכרון דברים כי המשיבה תשכור מהמבקשת חנות במרכז המסחרי שבמרכז עזריאלי (להלן: המרכז המסחרי) שהלך ונבנה באותה עת. בטרם נפתח המרכז המסחרי הודיעה המשיבה למבקשת כי לא תוכל לפתוח את החנות המתוכננת. הודעה זו באה לאחר שזיכיונה של המשיבה לשווק בישראל את מוצריה של חברת מרקס אנד ספנסר לא חודש על ידי החברה הבריטית.

2.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כספית נגד המשיבה. במסגרת תביעה זו התבקש גם צו עיקול זמני. בקשה זו נדחתה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש. ברוש), שקבעה כי אין ראיות מהימנות לעניין נזקה של המבקשת. בקשה מתוקנת שהגישה המבקשת נדחתה גם היא על ידי הרשמת. נקבע כי: "אין ראיות מהימנות ... לעניין גובה התביעה הנטען".

3.ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי (ע"א 3186/98) נדחה. בית המשפט (כבוד השופטת ה. שטיין) בחן את ראשי הנזק להם טענה המבקשת וקבע ביחס לכל אחד ואחד מהם, כי המבקשת לא הוכיחה בראיות מהימנות את גובהו. בהתאם, נקבע כי כדין נדחתה הבקשה להטלת עיקול זמני.

4.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת ראשית, כי נפלה טעות גלויה בהחלטת בית משפט קמא, המצדיקה מתן רשות ערעור אף כי השאלה שבמחלוקת אינה חורגת מהיחסים שבין הצדדים. בהקשר זה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא הובאה כל ראיה לגבי חלק מראשי הנזק הנטענים וכי קביעתם של נזקים אלו מבוססת על הערכת המבקשת בלבד. נטען, כי לבקשת העיקול השניה צורף תחשיב מדויק של אותם נזקים להם טענה המבקשת וכי נזקים אלה אף נטענו בתצהיר שצורף לבקשת העיקול. באופן דומה מלינה המבקשת גם כנגד מסקנת בית המשפט קמא כי לא הוכח נזקה בגין אובדן דמי שכירות במושכר למשך תקופה של חצי שנה, וכן ביחס לנזקים אחרים שנטענו. לחילופין, טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט להטיל עיקול זמני לפחות על אותו חלק מהסכום הנתבע שהוכח כדין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי טעות גלויה נפלה בפסק הדין המחוזי גם בשל התעלמותו מכך שבהעדר צו עיקול ייגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן לא יהיה באפשרותה להיפרע מנכסיה של המשיבה. נטען, כי טעות מהותית זו מצדיקה אף היא מתן רשות ערעור. במישור השני של טענותיה טוענת המבקשת כי בקשת רשות הערעור מעלה שאלות עקרוניות החורגות מהסכסוך שבין הצדדים. נטען, כי תיקונה של תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והוספת הדרישה כי יוכח שבאי מתן צו העיקול הזמני יהיה כדי "להכביד על ביצוע פסק-הדין", מציבים בפני בית משפט זה את שאלת יחסי הגומלין שבין דרישה זו לבין יתר הדרישות לצורך מתן צו עיקול. עוד נטען, כי בעקבות תיקון זה קיימים חוסר אחידות וחוסר בהירות בשאלת כמות ואופי הראיות הדרושות לצורך מתן צו העיקול. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לאור פסיקה קודמת של בית משפט זה אין להחיל על המקרה את ההלכה לפיה ככלל אין בית משפט זה מעניק רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וסומכת ידיה על פסקי דינן של הערכאות קמא. לטענתה אין הבקשה מעלה שאלות משפטיות המצדיקות מתן רשות ערעור וכל שיש בה הוא רצונה של המבקשת כי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן של הערכאות קמא. לטענת המשיבה שאלת אופי וכמות הראיות הדרושות לצורך מתן צו עיקול זמני הינה שאלה עובדתית התלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ההכרעה האם לתת צו עיקול תלויה, לטענת המשיבה, באיזון בין האינטרסים השונים הנעשה בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו. המשיבה טוענת עוד כי לא נפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא כל פגם או טעות המחייבים מתן רשות ערעור, שכן התחשיב עליו סומכת המבקשת את טענת הטעות אינו אלא תחשיב פנימי, לא סופי, אשר כולל הערכה בלבד לנזקיה של המבקשת. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם לגופו של עניין לא היה מקום להעניק למבקשת צו עיקול זמני.

6.לאחר שבחנתי לעומק את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני למעט מקרים חריגים (ראו רע"א 1181/97

אורנה קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , (טרם פורסם)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בגלגול שלישי של אותה סוגיה. כאמור, במקרה דנן קבעה הערכאה דלמטה, שבפניה היה כל החומר הרלוונטי, כי המבקשת לא הוכיחה כנדרש את גובה הנזק הנטען. במצב דברים זה, כל עניינה של בקשה זו הוא ברצונה של המבקשת כי נתערב בהחלטתן של רשמת ושופטת בית המשפט קמא ונחליף את שיקול דעתן ואת מסקנותיהן העובדתיות בשיקול דעתנו. לא זו מטרתו של הערעור השני. גם אם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא - ומבלי להכריע בעניין זה - הרי שלא נמצאה בנסיבות המקרה עילה להתערבותי בשיקול דעת זה, בייחוד במסגרת הליך של סעד זמני. זאת ועוד. בקשת רשות הערעור אינה מעלה את אותה שאלה עקרונית ובעלת השלכות רחבות לה טוענת המבקשת. תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי נדונה על ידי בית משפט זה לא פעם. נדונו היקפה ואופי הראיות הדרושות לצורך ביסוסה (ראו, למשל, בש"א 4459/94 עמנואל סלמנוב נ' משה שרבני , פ"ד מט(3) 479, רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות , (טרם פורסם), רע"א 9055/96 גן אורנים בע"מ נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ , (טרם פורסם)). בנסיבות אלה אין להעניק למבקשת רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 10,000 ש"ח.