ע"א 144/14 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב הנכבד (כב' השופט י' גייפמן ) ב-ת"א 1338/04, מתאריך 23.12.2013, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד החלטה זו (והחלטה נוספת).

2.

החלטתו של כב' השופט י' גייפמן , מושא הערעור, ניתנה בבקשה שהגיש המשיב 2 – הנאמן על נכסי המבקש כאן (אשר הוכרז כפושט רגל בתאריך 21.6.2011) – בעקבות החלטתו של חברי, הנשיא א' גרוניס ב-רע"א 5866/07 ציון כוכבי נ' דן כוכבי ואורי כוכבי מתאריך 15.10.2013.

בגדרי ההחלטה, מושא הערעור, הורה בית המשפט קמא הנכבד כי ערבויות בנקאיות בסך של 250,000 ש"ח שהופקדו במזכירות בית משפט זה (בהתאם להחלטותיו של חברי, השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ב-רע"א 5866/07 ציון כוכבי נ' דן כוכבי ואורי כוכבי , מתאריך 9.7.2007 ומתאריך 8.8.2009) – תוחזרנה לידי ב"כ המשיב 3 כאן. המדובר בערבויות אשר ניתנו כתנאי לקיומו של צו מניעה זמני אשר אסר על הנתבעים ב-ת"א (ת"א) 1338/04 ציון כוכבי נ' דן כוכבי ואורי כוכבי

לעשות דיספוזיציה בדירת-גג הידועה כגוש 3705 חלקה 629 תת חלקה 27 (להלן: צו המניעה הזמני ) ולשם הבטחת נזקיהם אם תיפסק התובענה שהוגשה נגדם, או אם יפקע הצו מסיבה אחרת. ההכרעה בתובענה האמורה ניתנה בתאריך 3.1.2013, ובעקבותיה פקע צו המניעה הזמני.

3.

בהחלטתי מתאריך 9.1.2014 הוריתי למשיבים למסור את תגובתם לבקשה. כן הוריתי לנאמן להתייחס בתגובתו גם למעמדו של המערער בערעור שבכותרת. הכונס הרשמי והנאמן הגיבו לבקשה.

עמדת הכונס הרשמי היא כי הצדדים הנכונים להליך הינם המבקש והמשיב 3 ומטעמים אלה הוא מבקש שלא לנקוט עמדה בערעור ובבקשה שלפני.

הנאמן הודיע כי הוא איננו מתנגד לבקשה ואף לא יתנגד לכך שההליך ינוהל על ידי המבקש במתווה מסוים שנקבע בעבר על ידי בית המשפט של פשיטת רגל (ראו: החלטה בבקשה מס' 163 ב-פש"ר (ת"א) 1125/09 כוכבי דן נ' כנ"ר , מתאריך 22.10.2013). לגופו של עניין הטעים הנאמן כי בשים לב להחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד, שלפיה הערבויות הבנקאיות, מושא המחלוקת, נועדו לשמש כ"ערבות", להבדיל מ"עירבון" – אזי יתכן כי קיימת שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד שלא להאריך את המועד להגשת בקשה למימוש הערבויות בנימוק ש"היה הצדק להגשת הבקשה למתן צו מניעה", שכן נימוק זה רלבנטי לעניין חילוט עירבון ולא לעניין מימוש ערבות.

המשיב 3 (מר ציון כוכבי) בחר שלא להגיב לבקשה, ובמקום זאת הגיש "בקשה למחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע ולחילופין להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע".

4.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני ובשים לב לעמדתו של הנאמן, הגעתי למסקנה כי דין בקשתו של המשיב 3 להידחות – ואילו דין הבקשה לעיכוב ביצוע

להתקבל במובן זה שהחזרתן של הערבויות הבנקאיות לידי ב"כ המשיב 3 תעוכב עד להכרעה בערעור.

הטעם לחלק הראשון שבקביעתי הנ"ל נעוץ בשיקולים של יעילות דיונית כוללת, אשר תומכים בכך שלמעט מצבים חריגים ויוצאי-דופן (שלא מתקיימים כאן) – על בעל דין, ככלל, לרכז את מכלול טענותיו בגדרי תשובתו להליך ולא "לפצל" אותן בין בקשה לסילוק על הסף לבין תגובתו לגופו של עניין (עיינו: רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (5.2.2007)).

הטעם לחלק השני שבקביעתי הנ"ל נעוץ בכך שאם לא יינתן הסעד המבוקש ולא תעוכב החלטתו של בית המשפט קמא הנכבד בדבר החזרתן של הערבויות לידי ב"כ המשיב 3 – עלול הדיון בערעור שהוגש כנגד החלטתו האמורה של בית המשפט קמא הנכבד להתייתר ולהפוך לתיאורטי גרידא. בהקשר אחרון זה אציין כי על פני הדברים מקובלת עלי טענתו של הנאמן שלפיה ייתכן כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד שלא להאריך את המועד להגשת בקשה למימוש הערבויות הבנקאיות (אשר בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד הופקדו כ"ערבות", ולא כ"עירבון"), מהטעם ש"היה הצדק להגשת הבקשה לצו מניעה זמני" – שכן טעם זה רלבנטי, אמנם, לבקשה לחילוט עירבון, אך לא בהכרח לבקשה למימוש ערבות (ראו: תקנה 371(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן: רע"א 9308/08 אלול נ' חביב (21.4.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם).

5.

בנסיבות העניין גם "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו של המבקש, שכן ההכבדה העלולה להיגרם למבקש, לנאמן ולקופת הכינוס באם תוחזרנה הערבויות לידי המשיב 3 ומי מהמעוניינים בדבר יאלץ לנקוט בהליכים חדשים למימושן (ככל שתהא בידו עילה לעשות כן) – עולה על אי-הנוחות שתיגרם למשיב 3 מכך שהחזרתן של הערבויות (שהופקדו עוד בשנת 2008) לידיו תעוכב עד להכרעה בערעור.

6.

למען הסר ספק אבהיר כי אין לראות בהחלטתי זו משום קביעת מסמרות לגופו של הערעור ואף לא בשאלות המקדמיות העולות מנסיבות העניין, אשר תוכרענה, כמובן, על ידי המותב שידון בהליך.