ע"א 144/14 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשתו של מר איתן כוכבי (להלן: איתן ) להצטרף כמשיב לערעור שבכותרת. הערעור נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, העוסקת בערבויות שהפקיד המשיב 3 לפני מספר שנים בהתאם להוראת כבוד הנשיא גרוניס בגדרי רע"א 5866/07. הערבויות הופקדו כתנאי למתן צו מניעה זמני אשר אסר על המערער ועל אדם נוסף, מר אורי כוכבי (להלן: אורי ), לעשות דיספוזיציה בדירה מסוימת שלגביה התנהל הליך משפטי בין המשיב 3 כתובע לבין המערער ואורי כנתבעים (ת.א. 1338/04). בהחלטה נשוא הערעור נדחתה בקשתו של המשיב 2, הנאמן על נכסי המערער (שהוכרז פושט רגל), להארכת מועד להגשת בקשה או תביעה למימוש הערבויות, ונקבע כי הערבויות תוחזרנה למשיב 3.

בבקשה שלפניי נטען כי לבקשה שהגיש בזמנו המשיב 3, לקבלת צו מניעה זמני, צורפה גם התחייבות של איתן – הוא המבקש להצטרף – לשפות את המערער ואת אורי בגין כל נזק שייגרם להם בשל צו המניעה. עוד נטען, כי בחודש יוני 2013 הגיש המערער לבית משפט השלום ברחובות תביעה לחילוט הערבות (מספר התיק – 21858-06-13), כאשר איתן הוא אחד הנתבעים בתביעה זו (הנתבע הנוסף הוא המשיב 3). בבקשה שלפניי מעלה איתן טענות שונות בעניין תביעה זו, ובין היתר הוא מציין כי בכוונתו לבקש את מחיקתה. עוד טוען איתן כי המערער מטעה את בית המשפט וכי הוא – איתן – היחיד המכיר את דרך התנהלותו של המערער ומכאן החשיבות הטמונה בהתייצבותו בהליך שבכותרת. התייצבות זו – כך הוא מוסיף – "תמית בהכרח את התביעה ברחובות". המערער מצדו מתנגד לצירופו של איתן כמשיב לערעור. המשיב 3 לעומת זאת אינו מתנגד לבקשה, ואילו המשיב 1 ביקש שלא לנקוט עמדה.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא, כי הצדדים בהליך ערעורי הם אותם בעלי-דין שהיו בערכאה הקודמת (תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות )). עם זאת, תקנה 425 לתקנות קובעת כי "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין...". ביישום הוראה זו, כך נפסק, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם האדם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו אדם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות

דרכים , פ"ד מה (5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכחת קיומם של תנאים אלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו גם עע"ם 7926/06

אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (24.6.2009)).

בבקשה שלפניי אין כדי לבסס את התקיימותם של התנאים האמורים (ולמעשה גם אין בבקשה התייחסות ברורה וסדורה לתנאים אלה). מן הבקשה ברור כי בפיו של איתן טענות שונות נגד המערער, ולדבריו יש באפשרותו להצביע על דרך התנהלותו של המערער. אולם, טענות אלה אין בהן די כדי להקים עילה לצירופו של מי שעד כה לא היה בעל-דין בהליכים שהתנהלו (הן במסגרת ת.א. 1338/04, הן במסגרת רע"א 5866/07, הן באופן ספציפי בהחלטה שעליה נסב הערעור שבכותרת). יש לזכור, כי עניינו של ההליך שבכותרת בערבויות שהפקיד המשיב 3 (לצורך סעד זמני שניתן במסגרת התביעה שהגיש), ולא שוכנעתי כי לצורך ההתדיינות במחלוקת הספציפית המתעוררת כאן – בפרט בשלב הערעור – מוצדק וחיוני לצרף את איתן כמשיב נוסף. כמובן, איתן יוכל להשמיע את טענותיו במסגרת התביעה שהוגשה נגדו בבית משפט השלום ברחובות (ככל שתביעה זו תצלח את המחסומים הדיוניים שלהבנתי עדיין ניצבים מולה). אולם, לא מצאתי עוגן משפטי מספק לצרף את איתן להליך הנוכחי בבית משפט זה, וזאת גם אם איתן סבור כי התייצבותו "תמית את התביעה ברחובות". בהקשר זה גם לא מצאתי כי שיקולי יעילות תומכים בצירוף המבוקש.

סוף דבר – הבקשה נדחית. איתן יישא בהוצאות המערער בגין הבקשה בסך של 1,500 ₪.