פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 2471/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
יעל מוזס
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
בקשה לסעד זמני
בשם המבקשת: עו"ד רונן
גפני
בשם המשיב: עו"ד אהוד
קלינברגר
החלטה
1.בפניי בקשה ליתן סעד זמני בערעור לפיו יימנע המשיב, הבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ, להמשיך בהליכי מימוש משכנתא על דירת המגורים של המבקשת.
2.המבקשת, הגב' יעל מוזס, הנה בעלת הזכויות בדירה בעיר חיפה מאז שנת 1995. בשנה זו רכש גם כן בעלה של המבקשת, מר משה מוזס הוא המשיב מס' 2, דירה אשר שימשה אותו למגורים. מימון רכישת הדירה נעשה באמצעות הלוואה שנטל מוזס מהמשיב מס' 1, אשר הובטחה באמצעות הטלת שיעבוד על דירתו ועל דירתה של המבקשת. לימים מכר מוזס את הדירה בהסכמת המשיב, וזאת לאחר שהשעבוד שהוטל עליה נמחק. לפיכך, השעבוד היחיד שנותר לעמוד על כנו לצורך הבטחת ההלוואה שנטל מוזס היה השיעבוד שרבץ על הדירה שבבעלות המבקשת.
משכשל מוזס בהחזר ההלוואה, החל המשיב לפעול למימוש המשכנתה על דירת המבקשת. הליכים אלו הביאו את המבקשת להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו המשכנתה הרשומה על דירתה בטלה. לטענתה, נציגי הבנק שטיפלו במתן ההלוואה למוזס הבטיחו לה שהמשכנתה הרובצת על דירתה מותנית בקיום זו הרובצת על דירתו של מוזס. עוד הובטח לה, כי המשכנתה הרשומה על דירתו של מוזס תיפרע ראשונה ורק לאחר מימושה של זו יפעל המשיב למימוש המשכנתה הרשומה על דירתה, במידת הצורך. כן נטען, כי נציגי המשיב לא הסבירו למשיבה את משמעות ויתורה על ההגנות השונות עליהן ויתרה בכתב המשכנתה, כי בשטר המשכנתה קיימות תניות מקפחות בחוזה אחיד, כי הבנק נהג בניגוד להוראות בנק ישראל וכי שחרור המשכנתה הרשומה על דירתו של מוזס, בהסכמת המשיב, מביאה לפקיעת המשכנתה הרשומה על דירתה שלה.
3.בפסק דינו מיום 30.1.05 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את טענותיה של המבקשת (השופט י' כהן). בית המשפט העדיף לאמץ את עדותיהם של נציגי הבנק על פני עדותה של המבקשת וקבע, כי מתוך מכלול הראיות שהובאו בפניו עולה שנציגי הבנק לא הטעו המבקשת ולא יצרו מצג שווא, לפיו תיפרע המשכנתה שלה רק במידה וקודם לכן תיפרע המשכנתה של מוזס. כן נדחו טענותיה אשר לפגם שנפל בויתורה על ההגנות המוקנות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 וסעיפים 38, 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בעניין זה נקבע, כי הדברים צוינו במפורש בכתב המשכנתא והוסברו על ידי עו"ד מטעמה של המבקשת. אשר לפקיעת הבטוחה, בית המשפט ציין, כי הסכמתו של הבנק למכירת דירתו של מוזס, מבלי שהכספים ששולמו תמורתה ישמשו לפירעון ההלוואה אותה נטל ומבלי ששחרור הבטוחה יובא לידיעת המבקשת, עשוי היה להביא לקבלתה של תביעת המבקשת. בהקשר זה ציין השופט כדלקמן: "מתקשה אני לקבל מצב בו הבנק יאפשר לחייב העיקרי למכור את הבטוחה שבבעלותו, ולאחר מכן יפנה לערבים כדי לממש את הבטוחות שבבעלותם". אף על פי כן, בנסיבות המקרה דנן בו מדובר בערב וחייב שהנם בעל ואישה החיים תחת קורת גג אחת (בדירת המבקשת) ולנוכח העובדה כי מוזס הוא זה שטיפל ברכישת הדירה ושיפוצה, "רשאי היה הבנק להניח שפעולותיו של הנתבע מס' 2 [מוזס – ע.א.] נעשות על דעת התובעת".
4.בהחלטתי מיום 13.3.05 הורתי על מתן צו ארעי לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא עד למתן החלטה בבקשה והמשיבים נתבקשו להגיב על הבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.
הלכה היא, כי משניתנה הכרעת הערכאה הדיונית, לא ייעתר בית המשפט בנקל ליתן סעד זמני בערעור. הזוכה רשאי לממש את זכייתו עם מתן פסק הדין ואילו רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק הדין או על מתן סעד זמני כבעניינו (בש"א 243/88 המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש נ' עדילה , פ"ד מב(3) 208). כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשה באם יוכחו על ידי המבקש שני מרכיבים. הראשון, כי סיכוייו בערעור טובים והשני, כי דחיית הבקשה תקשה על השבת המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט (ראו: בש"א 951/96 גולן נ' גולן , פ"ד מט(4) 877).
במקרה דנן, אין חולקין כי השבת המצב לקדמותו, במידה ויחליט בית משפט זה לקבל את ערעור המבקשת, אינה פשוטה. תוצאתו של הליך מימוש המשכנתה הנה העמדת הדירה הממושכנת למכירה והעברתה לידי צד שלישי. לכן, צפויה המבקשת להיתקל בקושי ממשי לשוב לדירתה לאחר סיום הליך המימוש, אף אם תזכה בערעורה. אף על פי כן, בכך אין די. באם יימצא כי סיכויי ערעורה של המבקשת קלושים המה דינה של בקשתה להידחות, גם מקום בו עסקינן בהליכי מימוש משכנתה (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04); ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25.7.04)).
אשר לסיכויי הערעור, עיקר השגותיה של המבקשת נוגעות לקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי והתרשמותו השלילית של בית המשפט מגרסת המבקשת שלא זימנה את בעלה להעיד במשפט. לפיכך, לכאורה סיכויי הערעור המסתמנים אינם גבוהים במידה המצדיקה את ערעור הביצוע.
אף על פי כן, בשונה מפסקי הדין בע"א 8800/04 ו – 4086/04, במקרה דנן טוענת המבקשת, כי פקעה המשכנתה שנתנה להבטחת הלוואתו של מוזס, לנוכח העובדה שזו שלו נמחקה בהסכמת המשיב, ובכך נותרה המשכנתה שלה כבטוחה יחידה מבלי שידעה על כך. אני סבורה כי יש טעם בטענת המבקשת בנוגע לעניין זה, טעם חזק דיו בכדי להיעתר לבקשה.
לנוכח האמור, דין הבקשה להתקבל. ניתן בזאת צו מניעה זמני עד להכרעה בע"א 2471/05, לפיו יפסיק המשיב לנהל את הליכי מימוש המשכנתה הרובצת על דירת המגורים של המבקשת.
ניתנה היום, ה' בניסן תשס"ה
(14.4.05).
ש ו פ ט ת