פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
4973/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקש:
עמי אדרי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
11.6.06 בעע"א 1664/06 שניתנה על-ידי כב' השופטת נ' אהד
בשם המבקש: עו"ד גלעד כצמן
בשם המשיב: עו"ד אביטל
סומפולינסקי
החלטה
1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ. אהד) בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר לפיה עבודות השירות שנגזרו על המבקש יופסקו והוא ירצה את יתרת עונשו במאסר בפועל. תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל מעוכב עד למתן הכרעה בבקשה זו.
2.המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בגין עבירות תנועה. ביום 12.9.05 נגזר עליו עונש מאסר של שישה חודשים, ונקבע כי העונש ירוצה בעבודות שירות, בפעולות אחזקה או מינהלה בנציבות שב"ס ברמלה ליד כלא מעשיהו. 20 יום לאחר תחילת העבודות נוכח המעסיק כי המבקש מתרשל בעבודתו, ומחתים כרטיס נוכחות אף שאינו נוכח בעבודה. הוא הזהיר את המבקש מספר פעמים, וכאשר הסתבר כי האזהרות לא הועילו, פנה המעסיק לממונה על עבודות שירות בבקשה להפסיק את עבודת המבקש במקום. המבקש הוזמן לבירור אצל הממונה, וזה החליט ליתן לו הזדמנות נוספת, ושלח אותו אל מעסיק אחר בכפר הנוער בן שמן, תוך אזהרה כי עליו לקיים את כללי העבודה הנדרשים.
המבקש הונחה להתייצב אצל המעסיק החדש ביום 29.1.05. יומיים לאחר מכן, התקשר אל המפקח על עבודות שירות והודיע לו כי לא נתקבל לעבודה. מבירור אצל המעסיק התברר, כי בניגוד לטענת המבקש, לא עלה כל קושי בקליטתו לעבודה בכפר הנוער. בעקבות זאת, נערך בירור נוסף עם המבקש אשר בעקבותיו הוא נשלח שוב לעבודה בכפר הנוער, תחת אזהרה. על אף האזהרה, המשיך המבקש להתרשל בעבודות השירות גם בכפר הנוער. הוא נהג לצאת ממקום העבודה ללא אישור ודיווח, ואף החתים כרטיס נוכחות בעת שלא שהה בעבודה. גם מעסיק זה פנה אל הממונה בבקשה, להפסיק את עבודתו של המבקש בכפר, ובעקבות זאת נערך לו שימוע ביום 6.3.06. בעקבות השימוע, המליץ הממונה להפקיע את עבודות השירות של המבקש, והורה כי יתרת עונשו תרוצה במאסר בפועל. נציב שירות בתי הסוהר אימץ המלצה זו בהחלטה מיום 23.3.06. החלטת הנציב התבססה על כך שהמבקש לא ביצע את עבודות השירות כראוי, ולא סיפק הסברים מניחים את הדעת להתנהגותו הבלתי ראויה.
3.המבקש עתר נגד החלטת הנציב לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא טען כי ההסבר לאיחוריו לעבודה ויציאותיו המוקדמות ממנה נעוץ בנסיבות מיוחדות. הוא גרוש ואב לילד בן חמש הלוקה בפנילקטונוריה – מחלה גנטית נדירה וקשה המחייבת טיפול תמידי. במשך שבועיים בחודש נמצא הילד ברשותו, ועליו לקחתו פעמיים בשבוע לבדיקות בבית חולים ולממן מזון יקר המותאם לו במיוחד. הוא מפרנס יחידי של עצמו ושל בנו, ולכן נאלץ לעבוד גם בלילות, ומכאן קשייו לעמוד בשעות העבודה הנדרשות בעבודות השירות. למרות זאת, ציין המבקש כי הוא מתחייב לעמוד מעתה בדרישות עבודות השירות אם תינתן לו הזדמנות נוספת. עוד טען, כי חלק מן הטענות שהועלו נגדו מבוססות על ראיות לכאורה בלבד, ואין זה ראוי להשתית עליהן החלטה מינהלית שמשמעותה המרת עבודות שירות בריצוי מאסר בפועל.
4.בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי החלטת הנציב סבירה ואין להתערב בה. עם זאת, "בנסיבות מחלתו של הקטין וההשלכות על חייו של העותר, ורק בשל כך" כלשונו של בית המשפט, ראה להפנות את המבקש אל הממונה על עבודות שירות כדי שישקול מתן הזדמנות נוספת למבקש לסיים את ריצוי עבודות השירות בלא שיוטל עליו לרצות מאסר בפועל. לאור זאת, נערך למבקש שימוע נוסף אצל הממונה, אשר בעקבותיו הוא החליט שלא לסטות מהמלצתו הקודמת להפקיע את עבודות השירות שהוטלו על המבקש, שמשמעותה היא ריצוי יתרת העונש במאסר בפועל. הטעם שניתן לכך הוא כי הסברי המבקש לגבי נסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי של בנו היו ידועים לרשות המוסמכת ונשקלו על ידה בעבר במסגרת ההחלטה הקודמת שהתקבלה ולא נמצא מקום לשנות מהחלטה זו, כאמור. הנציב אימץ החלטה זו של הממונה.
5.הענין חזר לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לאמץ את עמדת הנציב. בית המשפט קבע כי היה מקום להפסיק את עבודות השירות שהוטלו על המבקש כבר בשלב הראשון בו החלו גילויי הזלזול של המבקש בסדרי עבודות השירות, ועל אחת כמה וכמה כך הוא לאחר שניתנו למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את תיפקודו והוא כשל. בנסיבות אלה, החלטת המשיב ראויה, ואין מקום להתערב בה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
6.בבקשתו, טוען המבקש כי המשיב לא שקל כראוי את נסיבותיו האישיות כפי שהונחה לעשות על ידי בית המשפט קמא. אף אם נסיבות אלה היו ידועות קודם לכן, נדרש מן המשיב לשקול ולהעריך מחדש את עמדתו, וליתן לנסיבותיו האישיות של המבקש משקל מיוחד, ולא היה מקום כי המשיב יסתפק באמירה כי הדברים נשקלו כבר בהחלטה הקודמת. עוד נטען, כי החלטת המשיב מבוססת בחלקה על ראיות מינהליות לחשד שלא הוכח, לפיו כרטיסו של המבקש הוחתם אצל המעסיק האחרון בעת שלא שהה במקום, ולפיכך החלטה זו אינה עומדת באמות מידה של סבירות. התבססות על ראיות מינהליות המעמידות חשד בלבד להפרת תנאי עבודות שירות אינה מצדיקה הפקעת העבודות, ויש לראות בטענה זו משום טענה בעלת היבט עקרוני המצדיק מתן רשות ערעור.
המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, משאין היא עונה לאמות המידה הנהוגות במתן רשות ערעור בקשות מסוג זה. לגופו, הוא טוען כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות הינה, בנסיבות הענין עניינית, מבוססת וסבירה, ואין להתערב בה.
7.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות על הסף. ככלל, אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור בבקשות מסוג זו המונחת לפני אלא אם כן הבקשה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי, או שהיא נושאת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"ב 7/89 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 2134, פיסקה 10). השאלה הכללית עליה מצביע המבקש, הנוגעת לאופן השימוש בראיות מינהליות לצורך קבלת החלטה מינהלית בדבר המרת עבודות שירות בריצוי מאסר בפועל, נדונה בעבר והוכרעה (רע"ב 426/06 נאסר חווא נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 3425, פיסקה 15). כבר נפסק, כי לצורך המרת עבודות שירות בעונש מאסר בפועל יש צורך בקיום תשתית ראייתית-מינהלית בעלת עוצמה משמעותית, שיש בה כדי לבסס באופן סביר את השימוש בכוח ההפקעה הנתון בידי הגורם המוסמך. מידת ביסוסן וסבירותן של הראיות המינהליות הם ענין תלוי-נסיבות ויש לבוחנו בכל מקרה לגופו. כבר נפסק כי
"לצורך קבלת החלטה מינהלית, אנו מדברים בראיות מינהליות בעלות מידת שכנוע, ואין אנו נדרשים לראיות משפטיות... הרשות המינהלית מסמיכה החלטתה על ראיות מינהליות ולאו דוקא על ראיות משפטיות" (שם, פסקה 15).
בענייננו, היו בפני הרשות המוסמכת ראיות מינהליות למכביר עליהן ניתן היה להשעין את החלטת הפקעת עבודות השירות, ולא מתעוררת, איפוא, שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף לגופה, נשענת החלטת הנציב על תשתית ראייתית מוצקה.
ראוי להוסיף ולומר, כי בית משפט זה חזר ועמד על כך שעבודות שירות ניתנות בידי נאשם כפריבילגיה, בתורת חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל, שעיקרה קידום תכליות שיקום ומניעת חווייה קשה מנאשם הכרוכה בריצוי מאסר בפועל. עם זאת, מקום שנאשם אינו מבצע את עבודות השירות כראוי, ומראה במעשיו כי הוא אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווית לחלופת מאסר זו, כי אז הוא עלול לאבד את הפריבילגיה המיוחדת שניתנה לו, ולהתחייב לרצות את יתרת עונשו במאסר ממש (רע"ב 8646/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2004(3) 2680, פיסקה 6; רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות , תק-על 2005(1) 3392, פיסקה 5; רע"ב 1885/05 עזאם נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 947, פיסקה 6). במקרה שלפנינו, מדובר באדם אשר הפר פעם אחר פעם את תנאי עבודות השירות שהוטלו עליו, וחזר על הפרותיו למרות אזהרות שניתנו לו, ואף שהועבר מתפקיד לתפקיד. הוא נמצא בלתי ראוי ובלתי מתאים לריצוי עונש מסוג עבודות שירות, ולכן במצב דברים זה, החלטת המשיב להפקיע את העבודות ולהורות על ריצוי יתרת העונש במאסר, הינה סבירה ועומדת באמות המידה על פי החוק.
8.גם בטענתו של המבקש כי הרשות לא חזרה ושקלה מחדש את עניינו על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, אין ממש. על פי אותה הנחייה, הרשות המוסמכת בחנה והעריכה שוב את הנתונים האישיים הנוגעים למבקש, אלא שהיא לא ראתה בהם גם הפעם עילה ליתן למבקש הזדמנות נוספת להמשיך בביצוע עבודות השירות, לאחר שלדעתה הוא מיצה עד תום את כל מרחב ההזדמנויות שניתנו לו לשנות מדרכו, ולאחר שהפר פעם אחר פעם את כללי העבודה. אין לומר כי גישתה זו של הרשות הינה בלתי סבירה, וממילא, אין מקום להתערב בה ולשנותה.
9.לאור הדברים האמורים, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יתייצב לריצוי יתרת מאסרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 6.8.06 עד השעה 10:00.
ניתנה
היום, א' באב תשס"ו (26.7.06).
ש
ו פ ט ת