ע"א 4923/09 עתילי ערפאת נ. בנק הפועלים בע"מ

לפניי בקשה לחילופי המשיב 2 בהליך שבכותרת בעקבות פטירתו.

1.

הערעור מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' טוביה) אשר דן בתביעה נזיקית שהגישה המערערת ביחד עם המשיב 3, כנגד המשיב 1 (להלן: הבנק ) והמשיב 2. במסגרת תביעתם תבעו המערערת והמשיב 3 את הבנק בגין נזקים כספיים שלפי הטענה נגרמו להם בעיקרם כתוצאה מפעולותיו של פקיד שעבד בשעתו בבנק, מר עלִי כאמל נאסר (להלן: עלִי ). המשיב 2 הינו אביו של עלִי, אשר לפי הנטען סייע לו בביצוע הפעולות נשוא התביעה.

בפסק-הדין המחוזי דחה בית-המשפט קמא את התביעה כנגד המשיב 2 במלואה. תביעתו של המשיב 3 כנגד הבנק התקבלה, אולם תביעתה של המערערת כנגד הבנק נדחתה. ערעורה של המערערת לבית-המשפט זה נסוב הן על דחיית תביעתה כנגד המשיב 2 והן על דחיית תביעתה כנגד הבנק. יוער כי הבנק הגיש ערעור שכנגד מטעמו בגין אי חיובה של המערערת בהוצאות לטובתו. ביום 19.11.2010 ניתן צו סיכומים בערעור ובערעור שכנגד, אולם עד עתה טרם הוגשו סיכומים בתיק בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים.

2.

ביום 25.2.2010 הוגשה הודעה מטעם בא-כוחו דאז של המשיב 2 לפיה המשיב 2 נפטר. בא-כוח המערערת הודיע כי הוא עומד על המשך ניהול ההליך כנגד המנוח. מן ההודעות והתגובות שבתיק עולה כי על-אף שחלפו כשמונה חודשים מעת פטירתו של המשיב 2, לא מונה מנהל לעיזבון; לא ידוע על צוואה שהמנוח הותיר; ואף לא התבקש, וממילא לא ניתן, צו ירושה בעקבות פטירתו.

בתחילה, ביקש בא-כוח המערערת כי במקום המשיב 2 ייכתב "יורשי המנוח כאמל נאסר", בלא למסור פרטים בדבר זהותם של היורשים. בהחלטתי מיום 14.4.2010 דחיתי בקשה זו מן הטעם שזהות היורשים אינה ידועה ולפיכך הרישום המבוקש יהיה חסר תוכן ממשי. ביום 29.9.2010 הגיש בא-כוח המערערת בקשה לצו לחילופי בעל-דין. בתצהיר שצורף לבקשה צויינו פרטי שאיריו של המנוח – אשתו וששת ילדיו, ובהם עלִי. בבקשה ובכתבי-בית-דין שקדמו לה, טען בא-כוח המערערת כי בהתאם לתקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או: התקנות ) אין הכרח שחליפיו של בעל-דין יהיו מנהל עיזבון או יורשים, וכי ניתן להורות גם על "חליף אחר" לפי שיקול-דעת בית-המשפט. בהעדר מנהל לעיזבון או צו ירושה, נטען כי ניתן להסתפק בשאיריו של המנוח כדי שיהוו את חליפיו בהליך. בא-כוח המערערת הוסיף וטען כי מאחר ואשת המנוח ומרבית ילדיו אינם קשורים לפרשה נשוא הערעור, ראוי כי עלִי בלבד יצורף כחליף יחיד למנוח, באשר לפי הטענה עלִי היה "הדמות המרכזית של כתב התביעה" ו"כמעט כל המעשים הנטענים יוחסו לו" – בלשון המערערת. לחלופין ביקש בא-כוח המערערת את צירופם של כל שאיריו של המנוח, אך נטען כי "הצירוף של השאר אינו משרת את הדיון כלל, כי הם אינם מעורבים".

3.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה לחילופי משיב עקב פטירתו, קבועה בתקנה 426 לתקנות סדר הדין האזרחי, המחילה על הליכי ערעור את תקנות 36 עד 43 שעניינן חילופי בעל-דין. תקנה 36 קובעת כי תובענה – ואף ערעור – אינם פגים על שום שאחד מבעלי-הדין נפטר, כל עוד העילה בעינה עומדת. הגישה המקובלת הינה כי עיזבון המנוח הינו חסר אישיות משפטית, ולפיכך אינו יכול לשמש חליף למנוח (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 98 (2009); בועז קראוס דיני ירושה ועיזבון חלק ג 22.1(ב)). לפיכך, נדרשים חליפים אחרים. בהתאם לכך, קובעת תקנה 38 לתקנות כי במקרה של פטירת בעל-דין רשאי בית-משפט או הרשם להורות - אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר - כי מנהל העיזבון, או היורשים, או הנאמנים, או חליף אחר של בעל-הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי-הדין. יוער כי על דרך הכלל, צו לחילופי בעל-דין יינתן במעמד צד אחד, אולם החליף שצוּרף רשאי להגיש בקשה לביטול הצו או לשינויו (ראו: תקנות 39 ו- 42 לתקנות).

4.

בנסיבות בהן הסכסוך נשוא ההליך הערעורי נושא אופי כלכלי-כספי תוך פגיעה רכושית אפשרית בעיזבון המנוח, דרך המלך היא כי מנהל העיזבון או יורשי המנוח יהוו את חליפיו. באופן זה תינתן הזדמנות למי שהינם בעלי עניין בדבר, להביא בפני ערכאת הערעור את טענותיהם. אשר על כן, על דרך הכלל יהא זה מן הראוי להמתין להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה, או מינוי מנהל לעיזבון, בטרם יינתן צו לחילופי המשיב-המנוח בערעור (ראו למשל: ע"א 2900/09 פרלמן נ' מרקו קאירי בע"מ (לא פורסם, 8.6.2010); ע"א 4138/07 אברהם נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם, 12.11.2009); ע"א 5404/06 בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף חדרה נ' עדרי (לא פורסם, 1.8.2007)).

5.

ואולם מה הדין כאשר המערער עומד על בירור ערעורו כנגד המשיב שנפטר, אך במשך תקופה מ מוש כת אף אחד מהיורשים הפוטנציאליים לא ביקש צו קיום צוואה או צו ירושה, ולא מונה לעיזבון מנהל או גורם אחר שרשאי לייצגו? כיצד ייקבעו חליפיו של המשיב-המנוח בנסיבות כאמור? נראה כי במצב הדברים המתואר, עומדות בפני המערער שתי דרכי פעולה אפשריות (בלא לשלול קיומן של אפשרויות פעולה נוספות):

האפשרות האחת היא לבקש את צירופם של יורשיו הפוטנציאליים של המנוח כחליפיו בהליך הערעורי. לשון אחר; אם ידוע שהמנוח הותיר צוואה – לבקש כי הזוכים הפוטנציאליים על-פי הצוואה יהיו חליפיו. אם המנוח לא הותיר צוואה (או למצער לא ידוע על קיומה של צוואה) – לבקש כי שאיריו של המנוח שעשויים להיות יורשיו לפי דין, יהיו חליפיו. ברי כי בקשה כאמור צריכה להיתמך בתצהיר ערוך כדין המאשר את העובדות הצריכות לעניין, ובהן – מות המנוח; העדר מנהל לעיזבון וכן העדר בקשה להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה על-אף חלוף זמן מ מוש ך מעת הפטירה; וכן העובדות המבססות את זהות יורשיו הפוטנציאליים של המנוח (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 209 (1995, מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין)). על-פני הדברים, דרך פעולה זו אפשרית היא, שכן לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי אין חובה כי חליפיו של בעל-דין שנפטר יהיו מנהל עיזבונו או יורשיו, ובית-המשפט רשאי להורות לפי שיקול-דעתו גם על "חליף אחר", ובכלל זה יורשיו הפוטנציאליים של המנוח בהעדר צו שיפוטי המצהיר על זהותם. חסרונה של דרך זו נעוץ בכך שהמערער נוטל על עצמו סיכון שמא בסופה של דרך יתברר כי מי שחשב כיורשיו הפוטנציאליים של המנוח אינם יורשיו ו/או ישנם יורשים נוספים שלא ידע על קיומם. מאחר ואלה לא צורפו להליך כחליפיו של המנוח, הרי שפסק-הדין בערעור עשוי שלא לחייבם (ראו והשוו: רע"א 2006/06 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' נגר (לא פורסם, 14.1.2009); ע"א 4588/96 חרמץ נ' מר גול יס , בסוף פסקה 4 (לא פורסם, 9.7.1998)) .

האפשרות האחרת היא כי המערער ייזום בעצמו הליך מתאים לשם קביעת זהות יורשיו של המשיב-המנוח (ראו והשוו: ע"א 2508/96 זלצר נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 4.12.1998), וכן: ת"ע (כפר-סבא) 1110/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלמונית (לא פורסם, 16.7.2009) - לעניין בקשה למינוי מנהל עיזבון; בש"א 165656/05 (שלום תל-אביב) קרייתי נ' דירב החזקות בע"מ (לא פורסם, 1.8.2005) - לעניין בקשה למתן צו ירושה; עוד ראו והשוו: ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע , פ"ד מו(3) 638, 642-643). חסרונה של דרך זו טמון לכאורה במשאבי הזמן והכסף הכרוכים בה, כמו גם בצורך לבסס את האינטרס אשר בשמו יוגש ההליך הנדון. יתרונה של דרך זו הוא בכך שבכוחה להוביל לקביעת זהות היורשים בטרם יינתן צו בדבר חליפיו של המשיב-המנוח בערעור. יתרון אפשרי נוסף טמון בכך שככל שיוודע היקף נכסי העיזבון, עשוי הדבר לסייע ליוזם ההליך הערעורי להחליט באופן מוש כל האם לעמוד על בירור הערעור כנגד חליפיו של המשיב שנפטר. (לעניין היקף אחריותם של יורשים לחובות העיזבון, ראו: סעיף 126 ואילך לחוק הירושה, התשכ"ה-1965).

6.

עמדתי על שתי דרכי פעולה אפשריוֹת. לכל אחת משתי הדרכים הללו יתרונות וחסרונות. הבחירה ביניהן היא עניינו של בעל-הדין יוזם ההליך, ובענייננו - המערערת ובא-כוחה.

בטרם סיום הדברים רואה אני להבהיר כי אין בידיי להיעתר לבקשת בא-כוח המערערת להורות במעמד צד אחד על צירופו של עלִי – אחד מששת ילדיו של המנוח – כחליפו היחיד של המשיב 2 בהליך שבכותרת. על-אף שלפי הנטען עלִי היה מעורב באופן אישי בפרשה נשוא הסכסוך, הרי מלכתחילה המערערת והמשיב 3 בחרו שלא לצרפו כנתבע לתביעה שהגישו לבית-המשפט המחוזי. משכך, עלִי עצמו אינו מהווה בעל-דין בערעור. בהקשר זה, צודקים באי-כוח הבנק בטענתם לפיה אין לאפשר הוספת עילה חדשה לערעור "יש מאין". צירופו של עלִי להליך שבכותרת עשוי להתאפשר מכוח היותו שאירוֹ של אביו המנוח, ביחד עם יתר השארים הזכאים לכאורה להתגונן מפני פגיעה כספית אפשרית בעיזבון. בהתחשב בכך, אין מקום בשלב מקדמי זה ובמעמד צד אחד להגביל את חליפיו של המנוח לעלִי בלבד. זאת, כל עוד לא הושגה הסכמה אחרת מטעם השאירים. (ראו והשוו: סעיף 122 לחוק הירושה, וכן:

ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן , פ"ד לח(2)143, 151-153 (1984) וע"א 526/89 עוודה נ' עוודה , פ"ד מה(5) 749, 752-753 (1991) שם נקבע כי על דרך הכלל יש לכלול את כל היורשים בהליך נגד נכסי עיזבון, על-מנת שלא לאלץ יורש אחד מבין רבים לשאת בנטל לבדו, ועל-מנת שלא לקפח את זכותם של יורשים אחרים להגן על זכויותיהם בעיזבון).

7.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני מאפשרת לבא-כוח המערערת להודיעני תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו האם הוא עומד על המשך בירור הערעור כנגד המשיב 2. ככל שהתשובה חיובית, יודיע בא-כוח המערערת האם ברצונו לנקוט בהליך מתאים לקביעת זהות היורשים, או שמא הוא עומד על בקשתו החלופית מיום 29.9.2010 לצירוף שאיריו של המנוח (אשתו וששת ילדיו) כחליפיו, על המשמעויות הנילוות לכך כמבואר לעיל. אין צו להוצאות. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.