ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ. מנאל חמאיסי

1.

בהליך זה הוגשו בקשות לא מועטות בשלב המקדמי, ומשהופקד העירבון והוסדרה סוגיית ייצוגם של המשיבים והמצאת כתבי-בין הדין לידיהם נותרו על הפרק שלוש בקשות שהגישה המערערת: בקשה לצירוף משיבים לערעור; בקשה בנוגע לייפוי הכוח של בא-כוח המשיבים; ובקשה לחיובו בהוצאות אישיות בשל התנהלותו בהליך זה.

ראשית לבקשה בנוגע לצירוף משיבים. בהקשר זה עותרת המערערת לצירופן של שתי חברות אשר לפי טענתה מצויות בבעלות המשיבים "האחים ח'אמיסי". בקצרה אומר כי בבקשה (המונה 148 סעיפים) נטען שהחברות שצירופן מתבקש הן בגדר "יחידה עסקית אחת" עם המשיבים, וכי אלו, אשר נגד חלקם מתנהל או התנהל הליך של פשיטת רגל, "הבריחו" לחברות את כל נכסיהם. על כן, כך טוענת המערערת, על מנת שאם תזכה בערעורה לא יינתן פסק דין אשר לא ניתן יהיה לאוכפו, יש להורות על צירופן של החברות. המערערת מעלה בבקשתה טענות נוספות, בין היתר לעניין פסק הדין קמא (אשר לטענתה התעלם מטענותיה בדבר הרמת מסך) ולעניין התנהלותו של בא-כוח המשיבים, בציינה כי זה היה ער לאורך כל הדרך למרמה שדבקה במעשי המשיבים.

המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית הם מכחישים את אופן הצגת הדברים כפי שהוצגו בבקשה ועוד הם מוסיפים כי למצבם העסקי או הכלכלי אין כל רלבנטיות בקשר עם צירוף משיבים נוספים להליך, וכי החברות שצירופן מבוקש אינן חלק מן המחלוקות נשוא הערעור. עוד מציינים המשיבים כי המערערת עצמה אינה פעילה מאז שנת 2002 ועל כן טענותיה לעניין עסקיהם שלהם נטענות שלא בתום לב. המשיבים מוסיפים כי המערערת ידעה על קיומן של החברות שצירופן התבקש ועל העברת העסקים אליהן עוד במהלך הדיון בבית המשפט קמא, וכי טענתה כאילו נודע לה על כך רק "לאחרונה" אין בה ממש.

2.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

המערערת הפנתה בבקשתה ל"מבחן המשולש" אשר נקבע בפסיקה לעניין בקשות לצירוף בעלי דין מכוח תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ואשר לפיו יש לבחון האם בעל הדין המבקש את הצירוף או מי שצירופו מבוקש עלולים להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה בערעור אם אותו בעל דין לא יצורף להליך; האם ראוי שההכרעה תכבול במעשה בית-דין את מי שצירופו מבוקש; והאם שיקולים של יעילות וסדר דיוני תומכים בצירופו להליך (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)) . ואולם סבורני כי יישומו של מבחן זה על ענייננו אינו מצדיק לקבל את הבקשה.

המערערת טענה, אם כי בשפה רפה, כי החברות שצירופן מתבקש עלולות להיפגע מפסק הדין אם הערעור יתקבל שכן הרמת מסך תוביל לכך שהן אלו שישאו בחיוב בפועל, ומאותו הטעם, כך הוסיפה "קיים סיכון שפסק הדין יהיה מעין מעשה [בית] דין" לאותן החברות. כן טענה המערערת כי שיקולי יעילות מובילים גם הם לאותה מסקנה. דומה כי טענה זו בדבר "תועלת לחברות" קשה לשמוע מפי המערערת וכי ביסוד בקשתה לא עומד הרצון להגן על אותן חברות כי אם - וכפי העולה באופן ברור מטיעוניה שלה - "להגן" על עצמה שמא לא יהיה לה כיצד להיפרע אם תזכה בדין, בציינה כי אם לא יצורפו החברות לא תוכל לאכוף את פסק הדין שיינתן בהליך, שכן נכסי המשיבים "הוברחו" לאותן החברות. ואולם ככל שלטענתה של המערערת פעלו המשיבים שלא כדין במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו נגד מי מהם, היה עליה להגיש בקשה מתאימה במסגרת אותם ההליכים, אך בטענה כי בעל דין מסוים הינו חדל פירעון אין כדי להצדיק צירופו של בעל דין אחר. עוד יצוין כי טענות המערערת בדבר הרמת מסך של המשיבות 6-7 הועלו על ידי המערערת לדבריה שלה גם בערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. ממילא אין מקום כי אכריע בטענות המערערת בעניין בגדר הבקשה שבפניי, ולפיכך בשלב זה לא ניתן לקבוע כי החברות שצירופן מבוקש רלבנטיות להליך.

נוכח מסקנה זו אף אין צורך להכריע במחלוקת בין הצדדים האם ידעה המערערת על העברת עסקיהם של המשיבים לידי החברות עוד במהלך ניהולו של ההליך בבית המשפט קמא (כטענת המשיבים, אשר האמור בתגובתם אכן מעורר תהייה לגבי טענת המערערת בעניין). בשים לב לכל האמור לעיל כמו גם לעובדה שצירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הינו חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון , פסקה 5 (35.5.2012)), לא שוכנעתי כי יש מקום להורות על צירופן של החברות אשר צויינו בבקשה כמשיבות להליך זה, ולפיכך הבקשה בעניין זה נדחית.

3.

אשר לבקשות הנוגעות לייצוגם של המשיבים על ידי בא-כוחם, עורך-הדין נביל מטר. אכן תקופה לא קצרה התעכב בירור ההליך נוכח אי הסדרת ייצוגם של המשיבים דבר אשר גרר קושי בהמצאת כתבי בי-הדין לידיהם (לאחר שעורך-הדין מטר הודיע כי אין בהמצאה לידיו כדי להוות המצאה כדין , כך שהמערערת נאלצה לבצע מסירה אישית של כתבי בי הדין לידי המשיבים ), ורק ביום 28.2.2013 הודיע עורך-הדין מטר כי קיבל על עצמו ביום 22.2.2013 את ייצוגם של המשיבים. ואולם, על בסיס החומר שבפניי איני מוצאת טעם מבורר שלא לקבל את טענת עורך-הדין מטר לפיה תחילה סירב לקבל לידיו את כתבי בי-הדין שכן ייצוגם של המשיבים בהליך הערעור טרם הוסדר, ואיני סבורה כי ניתן לקבוע על יסוד העובדות האמורות כשלעצמן כי עורך-הדין מטר נהג בחוסר תום לב ובאופן מכוון על מנת לעכב את בירור ההליך. בנסיבות אלו לא מצאתי כי קיימת הצדקה לנקוט בצעד החריג של חיוב אישי של עורך-הדין מטר בהוצאות.

כן יש לדחות את טענות המערערת ביחס לייפוי הכוח שצירף עורך-הדין מטר. עורך-הדין מטר צירף להודעתו בדבר ייצוג המשיבים ייפוי כוח מאת המשיבים, אלא שלטענת המערערת אין די בכך ויש לדרוש ממנו פירוט של המצב העסקי והמשפטי של כל אחד מן המשיבים על מנת לבחון את חוקיות ייפוי הכוח. לבקשה זו של המערערת לא מצאתי כל עיגון בדין (וראו הוראת תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 703 (מהדורה עשירית, 2009)). יצוין בהקשר זה כי על ייפוי הכוח שהוגש מצויות חתימות של כל אחד מן המשיבים, ואיני רואה טעם מבורר לפקפק בדברי עורך-הדין מטר כי הוא מייצגם או באמיתות החתימות, מה גם שחלק מן הטענות שהעלתה המערערת בעניין זה נוגעות אף הן לטענות אותן העלתה בהליך העיקרי לגבי החברות המשיבות, ובטענות אלו אין כאמור מקום להכריע בגדר הבקשות שבפניי.

אשר על כן הבקשות לעניין הייצוג ולחיוב בהוצאות אישיות נדחות אף הן.

המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.