רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ.יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת, שנקבע לסך של 15,000 ₪.

1.

ההליך נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך, סגנית נשיא) במסגרת הליכי פירוק של חברת אי.סי. אם. יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) (להלן – החברה). בהחלטה התקבלה עמדת המשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן – הבנק), לפיה היה זכאי לערוך קיזוז בין שני חשבונות של החברה שנוהלו אצלו, כאשר חשבון אחד נמצא ביתרת חובה וחשבון אחר ביתרת זכות וכי הקיזוז אינו מהווה "העדפת מרמה". יחד עם זאת, חויב הבנק לשאת בהוצאות מפרק החברה ובהוצאות כונס הנכסים הרשמי, נוכח הקביעה כי פעל בניגוד למקובל והראוי בהליכי חדלות פרעון והיה הגורם המכריע להיווצרותו של סכסוך משפטי מיותר ולניהול הליכים מיותרים.

2.

בבקשה לפניי מבקש מפרק החברה לפטור אותו מהפקדת ערבון בגין הבקשה לרשות ערעור אותה הגיש.

נטען בה כי החברה נעדרת יכולת כלכלית לממן את הפקדת הערבון. חובות החברה לנושיה עולים לאין שיעור על הסכומים המצויים בקופת הפירוק. צוין כי לחברה חובות בגין הוצאות כינוס הנכסים והוצאות הפעלת החברה בפירוק אשר אושרו על ידי בית המשפט שלפירוק ועל כן אין קופת הפירוק יכולה לשאת בהפקדת ערבון. בקופת הפירוק מצויים, כך נטען, 370,000 ₪ בלבד, המיועדים כולם להוצאות הפירוק ולהוצאות משפטיות שונות, על פי פירוט שהוצג. כן צוין כי לחברה נכס ברמת גן המשועבד בשעבוד ספציפי לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות, כאשר סכום החוב לבנק דיסקונט יתכן ועולה על שווי הנכס נכון להיום. המפרק מוסיף וטוען כי לבקשת לרשות ערעור סיכוי ממשי להתקבל והיא מעלה שאלות משפטיות כבדות משקל המצדיקות ליבון לגופו של עניין.

3.

הבנק מתנגד לבקשה לפטור מערבון, ואף מבקש את הגדלת סכום הערבון. לטענתו, קלושים סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל. לטענת הבנק, במהלך תקופת הפירוק חויבה החברה מספר פעמים בתשלום הוצאות ובהפקדת ערובה בגין הליכים משפטיים בהם נקט המפרק. התנהלות המפרק, הכוללת נקיטה בהליכים משפטיים מיותרים, מביאה על פי הנטען לחיוב חוזר ונשנה בהוצאות, בהפקדת ערובה ובייחוד כספים מקופת הפירוק להבטחת הוצאות. על רקע זה מתבקשת הגדלה של הערבון לסך שיכסה במלואן את ההוצאות שיושתו על החברה לטובת כל אחד משני המשיבים, אם וכאשר יידחה ההליך.

4.

עמדתו של משיב 2, כונס הנכסים הרשמי, היא כי יש לדחות את הבקשה בשל העובדה כי היה על המפרק לפעול בהתאם לסעיף 307 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות) ולבקש את אישורו של בית המשפט שלפירוק עובר להגשת הבקשה לרשות ערעור. בתגובה לכך טען המפרק להעדר תחולה של סעיף 307 בנסיבות המקרה דנן. לשיטתו, סעיף 307 מכוון להליכים המתנהלים מחוץ לתיק הפירוק, במסגרת הליך אזרחי רגיל, בעוד שאין צורך באישור בית המשפט בהליכי ערעור על החלטות שניתנו במסגרת תיק הפירוק. לטענתו, פרשנות אחרת מטילה על בית משפט שלפירוק תפקיד בלתי אפשרי. היא יוצרת, למעשה, "מעגל שוטה" המבטל את זכות הערעור של המפרק על החלטות בית משפט שלפירוק.

5.

לאחר שעניינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מן הבקשה עצמה, בקופת הכינוס מצויים סכומי כסף העולים לאין שיעור על הסכום הדרוש לצורך הפקדת ערבון. העובדה כי הכספים מיועדים, על פי הנטען, לכיסוי הוצאות אחרות, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק פטור מערבון, מה גם שלא הוצגה כל אסמכתא לכך שבית משפט שלפירוק אישר את ייעודם של הכספים, על פי הפירוט שנמסר בתצהירו של המפרק. אמנם, נראה כי המפרק אינו יכול להשתמש בכספים שבקופת הפירוק לצורך הפקדת ערבון ללא אישור בית משפט שלפירוק, הגם שהדבר לא נטען בבקשה. הדבר נעוץ במעמדו המיוחד של מפרק כפקיד בית משפט הנתון לפיקוח בית משפט שלפירוק, בין היתר בכל הנוגע לניהול הליכים משפטיים. כידוע, משנתמנה מפרק לחברה עוברות לידיו סמכויות הניהול של החברה בפירוק, אשר בחברה סולבנטית מוקנות לאורגנים של החברה (ראו, רע"א 8327/07 שוב נ' רוזנבלום (לא פורסם, 23.12.2007)). מידת הפיקוח על ניהול חברה בפירוק בידי מפרק הדוקה הרבה יותר ממידת הפיקוח על חברה סולבנטית ומתפקדת. המפרק נחשב כפקיד בית המשפט, שתפקידו לסייע בידי בית המשפט להביא לפירוק יעיל וצודק של עסקי החברה. תפקידו ומעמדו אינם דומים לזה של נושא המשרה שהוא מחליפו. הפעלת סמכויותיו של המפרק כפופה לפיקוח בית המשפט, כאמור בסעיף 307 לפקודת החברות. אחת מפעולות הניהול עליהן חל הפיקוח האמור היא ייצוג החברה בהליכים משפטיים (סעיף 307(א)(1) לפקודה). על פי לשונו, סעיף 307 (א)(1) לפקודה חל על כל הליך משפטי בו פועל המפרק בשם החברה. דומה כי הוא אינו מוגבל להליכים מחוץ לתיק הפירוק עצמו. נראה כי גם תכליתו של סעיף 307(א)(1) אינה תומכת בפרשנות זו. הפיקוח לפי סעיף 307(א)(1) נועד להגנת הנושים של החברה שבפירוק, הוא נועד למנוע מצב בו הכספים שנותרו בקופת הפירוק יתבזבזו על תביעות סרק בהן משתתף המפרק. לעניין זה אין לכאורה הבדל בין הליכים בתוך תיק הפירוק או מחוצה לו. אשר לחששו של המפרק בדבר יצירת "מעגל שוטה", יוער בהקשר זה כי סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 307 לפקודה נושאת אופי של פיקוח, והוא אינו מתערב על נקלה בשיקול דעתו של המפרק (ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' דרור (טרם פורסם, 10.8.06), פסקה 8). גם אם קיים מתח מסוים בכך שבית המשפט נדרש לאישור הליך ערעורי על החלטה שלו עצמו, אין במתח זה כדי לשלול את יכולתו של בית המשפט להידרש לעניין זה, בכובעו כמפקח על פעולות המפרק.

6.

במקרה דנן לא התבקש וממילא לא ניתן אישור של בית משפט שלפירוק להגשת הבקשה לרשות ערעור. הנפקות של הגשת ההליך ללא אישור היא שהמפרק מסתכן בכך שבמידה וההליך לא יצלח, הוא – ולא החברה שבפירוק – יישאו בהוצאות (ראו, ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל (לא פורסם, 2.12.1993)). כן משליך הדבר על עניין הערבון. העדר אישור של בית משפט של פירוק להגשת ההליך מטיל בספק את היכולת לגבות הוצאות מקופת הפירוק, אפילו מצויים בה כספים לתשלום הוצאות. הוא מגביר את החשש כי תיווצר הכבדה ביכולת המשיבים לממש חיוב בהוצאות. העדר האישור מעצים, איפוא, את הצורך להעמיד לרשות המשיבים מקור זמין, יעיל ומיידי לגביית הוצאות, אם כאלה ייפסקו לטובתם. הוא מחייב הקפדה ביתר שאת על הפקדת ערבון הולם.

8.

אשר למקור המימון של הערבון, דומה כי בהעדר אישור להגשת ההליך מאת בית המשפט של פירוק, יאלץ המפרק לממן את הפקדת הערבון ממקורות חיצוניים לקופת הפירוק. שהרי העדר האישור משמעותו, כך נראה, היא שלא החברה שבפירוק תחויב בהוצאות, ככל שייפסקו, אלא יהיה על המפרק עצמו לשאת בחיוב. לפיכך, אפילו נניח כי אין ביכולתה של קופת הפירוק לשאת בהפקדת ערבון, הדבר אינו מביא, כשלעצמו, לפטור מהפקדת ערבון, אלא יש לבחון את היכולת להפקיד ערבון ממקורות חיצוניים. במקרה שלפניי, המפרק לא טען, וממילא לא הוכיח, כי אין ביכולתו להפקיד ערבון ממקורות חיצוניים לקופת הפירוק.

9.

יש להוסיף בהקשר זה כי כאשר מתבקש פטור מהפקדת ערבון על ידי חברה המצויה בהליכי פירוק, כדי לשכנע בדבר קיום הצדקה לפטור, מלבד הפירוט בדבר מצבה של קופת הפירוק נדרש גם פירוט בשאלה האם ניתן לגייס את כספי הערבון באמצעות נושים של החברה, שהם הנהנים הפוטנציאליים מהזכייה בהליך (השוו, ע"א 10120/07 אורי נ' כץ

(לא פורסם, 22.9.2008)).

על מבקש הפטור לפרט, איפוא, מיהם הנושים, מהו היקף נשייתם, אל מי פנה, כיצד נענה, אם סורב – מדוע סורב, ומהו הסכום שהצליח לגייס. ללא פירוט מעין זה יתקשה המפרק להרים את הנטל להראות כי לא ניתן לגייס את סכום הערבון מן הנושים וכי קיימת הצדקה לדון בהליך ללא ערבון.

בבקשה שלפניי אין כל התייחסות לאפשרות לגייס את כספי הערבון מן הנושים, וגם מטעם זה אין בידי להיעתר לה.

10.

אשר לבקשה להגדלת סכום הערבון, לא מצאתי הצדקה להיענות לה. גובה הערבון שנקבע תואם את המקובל בסוג ההליכים שבנדון, בשים לב לטיב ההליך ומהותו ולפסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא. לא שוכנעתי כי גובה הערבון אינו תואם את האומדן של ההוצאות הצפויות במקרה של דחיית הבקשה לרשות ערעור. בהקשר זה יש לזכור כי המ דובר

בבקשה לרשות ערעור, המתבררת לא פעם על יסוד הבקשה בלבד, ללא הטרחת המשיבים.

סיכומו של דבר, הבקשה לפטור מהפקדת ערבון נדחית. כן נדחית הבקשה להגדלת סכום הערבון. הערבון שנקבע, בסך 15,000 ₪, יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.