בש"א 6732/99 שמעוני יעקב נ. שמעוני יפה

1.בין הצדדים, שהם בני משפחה (בעל, אשה ואם האשה) מתנהלים זה זמן הליכים מהליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד). לא מכבר, הסתבר לבית המשפט, כי הבעל הוא אחיו של שופט משופטי בית משפט השלום בירושלים. בעקבות זאת, הודיע בית המשפט לצדדים (ביום 12.7.99), כי לא ימשיך לשמוע את ההליכים המתנהלים בפניו, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה ביניהם. הסכמה כאמור לא הושגה גם בישיבות שהתקיימו במועדים מאוחרים יותר, ולפיכך החליט בית המשפט ( ביום 27.9.99):

"לא נותר מנוס...מהעברת הדיון בתיקים אלה לשופט אחר בבית משפט אחר. אשר על כן אני מעבירה את כל שאר התיקים התלויים לנשיא בית משפט השלום אשר ישקול את העברתם לשופט אחר על פי מיטב שיקול דעתו."

2.בעקבות החלטה זו הביא נשיא בית משפט השלום את התיקים בפני, על מנת שאקבע היכן יידונו. בטרם עשיתי כן, ביקשתי את התייחסות הצדדים לסוגיה. הללו שותפים לבקשה, כי התיקים ימשיכו להתנהל בפני כב' השופטת זיסקינד ולחלופין - בפני שופט אחר של בית משפט השלום בירושלים. לטענתם, מתנהל ההליך בפני כב' השופטת זיסקינד מזה זמן רב ולפיכך מוטב יהיה אם תמשיך ותדון בו על סמך היכרותה עם עובדות התיק ועם מכלול הנושאים הנדון בו. עוד הם טוענים, כי העתקת הדיון בתיק מחוץ לירושלים תסב להם הוצאות וטרחה מרובות ותאריך שלא לצורך את הדיון.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שבנסיבות העניין אין מנוס מהעברת התיק לבית משפט אחר. בהקשר דומה קבעתי:

"טענת פסלות נוגעת ללב לבו של ההליך השיפוטי, לטוהר ההליך, לאובייקטיביות שלו וליושרת השופט. שופט הנחזה כמי שנגוע במשוא פנים או בניגוד עניינים עלול להכתים את כלל המערכת השיפוטית ולפגוע באמון הציבור ברשות השופטת (ראו: ע"פ 344/99 בשן

נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; ראו גם: ע"א 478/99 משלי נ' בוקשפן משלי , טרם פורסם)" (ע"א 1723/98 קלנדרוב נ' כלל ביטוח , טרם פורסם)

אין עוררים כי שופט אינו רשאי לדון בעניינו הוא או בעניינו של קרובו (וראו: מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87, 104 (התשמ"ז). אין גם מי שיחלוק על הקביעה, כי אין מקום לכך שעניינו האישי של שופט יידון בערכאה בה הוא מכהן - ומטעם זה קיים סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. מן הראוי הוא, כי רציונלים אלו יחולו גם שעה שבית משפט מתבקש לדון בעניינו של קרובו (מדרגה ראשונה) של שופט המכהן בו. נקל להבין, כי הסיטואציה בה נדון עניינו של קרוב כאמור בבית משפט בו מכהן השופט תקשה על השופט היושב בדין, תקשה על השופט שהוא קרובו של המתדיין ואפשר שתקשה גם על בעלי הדין עצמם. יתרה מזו, היא עלולה לפגום בתדמיתה ובמעמדה של המערכת השיפוטית .

4.אכן, במקרה שבפנינו, אין הצדדים מתנגדים להמשך קיומו של הדיון בבית המשפט בירושלים - ואף בפני השופטת שהחליטה להימנע מלהמשיך ולדון בעניינם. יתרה מזו : צדדים אלה אף טוענים, כי העברת הדיון תקשה עליהם ותגרום להם הוצאות וטרחה שלא לצורך. אולם, הסכמת הצדדים (וכך גם אי הנוחות שתיגרם להם) אינה יכולה לרפא את הבעייתיות שמצמיחה הסיטואציה. כשם שחששו הסובייקטיבי של בעל דין באשר למשוא פנים שמגלה בית המשפט אינו יכול, כשהוא לעצמו, להביא לפסילת בית המשפט ( והשוו: ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדנת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250), כך אין בעלי הדין יכולים להכשיר כל חשש אובייקטיבי לפגיעה במראית פני הצדק. ודאי שכך הם פני הדברים במקרה כמקרה שבפנינו: כאשר הן השופטת שדנה בהליך והן נשיא בית המשפט בו היא מכהנת סבורים, כי אין מקום להמשך בירור ההליך בבית המשפט בירושלים.

5.אי לכך, אני מורה על העברת כל ההליכים התלויים והעומדים בין הצדדים מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז.