ע"א 9694/01 האפוטרופס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ. יוסף פר

1.לפני בקשה ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלדרוש את שחרור הכספים השייכים ליורשים נעדרים של אם המנוח זאב בן צבי ברגמן ז"ל (להלן - "המנוח") המנוהלים על ידי המבקש, וזאת עד למתן הכרעה בערעור.

2.המבקש מנהל את הנכסים העזובים של הנעדרים מכח צו ניהול שניתן בתיק עז' 2284/67 ביום 24.9.70 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

המנוח נפטר ב1967- מבלי להותיר צוואה. על פי צו ירושה מיום 6.3.69 מחצית העזבון ירשו צאצאים בלתי ידועים של הורי אמו. צו ירושה זה תוקן ב29.6.78- וחלקם של היורשים הלא ידועים נותר בעינו.

ביום 6.8.00 הגישו חלק מן המשיבים בקשה לתקן את צו הירושה ולהעביר אליהם את חלקם של הנעדרים בעזבון המנוח. לצורך כך, הגישו בקשה לפסק הצהרתי אשר יקבע כי לא נותרו יורשים מצד אמו של המנוח. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי הוכח שאין יורשים מצד אם-המנוח, והורה על תיקון צו הירושה בכפוף למתן התחייבות בכתב של המשיבים כי אם יתגלו יורשים נוספים יעבירו להם את חלקם בעזבון.

פסק דין זה מהווה נשוא הערעור ונשוא הבקשה לצו זמני.

3.נתתי דעתי לטעמי הבקשה לסעד זמני ולנימוקי תגובתם של המשיבים ובאתי לכלל מסקנה כי עניינה של הבקשה אינו אלא בקשה לסעד של עיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור, ולפיכך דרך המלך לבירור בקשה כזו היא במסגרת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. משמעות הדבר היא כי על המבקש לפנות ראשית לבית המשפט שנתן את פסק הדין ולהעלות בפניו את נימוקי בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, ואם יסרב לבקשתו, שמורה לו זכות ערעור על החלטה זו בפני בית משפט זה.

למען הסר ספק אציין, כי נוכח ההלכה המקובלת בפסיקה, אין חלות לתקנה 471 לתקנות, הדנה בסעד זמני לתקופת הערעור, על ענייננו. על פי תקנה זו בית משפט שנתן החלטה המבטלת במפורש או מיכללא החלטה אחרת של בית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים וכל עוד לא הוגש ערעור להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתוקפה, בשינויים או בלי שינויים, עד ההכרעה בערעור (תקנה 471(א)). אם הוגש ערעור, כי אז סמכות זו נתונה לבית משפט של ערעור (סק(ג) לתקנה זו). נוכח הוראה זו, ומשהוגש ערעור, ניתן לפנות ישירות בבקשת סעד זמני לבית משפט של ערעור אף בלא פנייה קודמת לבית המשפט בערכאה הדיונית אשר נתן את ההחלטה, ובמובן זה יש שוני בין הסדר זה לבין ההסדר הנוגע להליך רגיל של עיכוב ביצוע החלטה שניתנה על ידי בית משפט, המחייב ראשית פנייה לערכאה הראשונה שנתנה את ההחלטה ועל החלטתה בענין עיכוב ביצוע ניתן לערער בפני בית משפט של ערעור (תקנות 467, ו- 468 לתקנות סדר הדין האזרחי). אלא שההלכה הפסוקה פרשה בצמצום את תחום התפרשותה של תקנה 471 כחלה רק מקום שנדרש לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בערכאה הראשונה במסגרת תובענה שלאחר מכן נדחתה. סעד זמני כזה צריך היה, למעשה, להתבטל עם דחיית התובענה. באה התקנה 471 להורות כי בתנאים מיוחדים ניתן להשאיר את הסעד הזמני על כנו עד הכרעה בערעור, ובנסיבות אלה ומשהוגש הערעור, ניתן לפנות ישירות לערכאת הערעור בבקשה לסעד זמני כאמור. הדרישה לטעמים מיוחדים נועדה להצביע על כך כי אין מדובר במתן סעד זמני על דרך השגרה אלא יש צורך להראות צידוק מיוחד ליתן הגנה לתביעה שנדחתה בטרם ההכרעה בערעור (ראה זוסמן, סדר דין אזרחי , מהד' 7, עמ' 865; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהד' 6, עמ' 514, והפסיקה המובאת שם).

בנסיבות מיוחדות עשוי בית משפט שלערעור ליתן סעד זמני גם מעבר לאמור בתקנה 471, וזאת ככל שהערכאה הראשונה מוסמכת לעשות, ככל שנדרש על מנת למנוע סיכול הערעור (זוסמן, שם, עמ' 866; ב"ש 1222/85 נחשון נ' שי , פד"י מ(1) 103; ע"א 459/89 טורטן נ' התאחדות

לספורט ישראל , פד"י מג(4) 563, 566). אולם סמכות זו שמורה למצבים בהם הסעד הזמני המתבקש בערעור אינו שקול בתוכנו ובמהותו לעיכוב ביצוע פסק הדין עליו הוגש ערעור, שאם כך הוא, דינה של הבקשה לסעד להיות מוגשת תחילה לערכאה שנתנה את פסק הדין בהתאם להליך הקבוע בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי (השווה בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית ת"א-יפו ואח' , פד"י נ(1) 668).

בענייננו, בקשת המבקש לצו מניעה זמני בערעור, המורה למשיבים להימנע מלדרוש את שחרור הכספים השייכים לנעדרים עד הכרעה בערעור, כמוהו כבקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור אשר קבע כי צו הירושה יתוקן בדרך של מחיקת איזכור הנעדרים כיורשים בצו הירושה המקורי. משכך, על המבקש לפעול בדרך של בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין במסגרת שנועדה לכך בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4.לאור זאת, הבקשה לצו מניעה זמני בערעור נמחקת ועימה הסעד הארעי שניתן עד מתן הכרעה בבקשה.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 7,000 ש"ח.