ע"א 3657/09יעקב ברזילי נ. עמיחי אוחיון

מה דינה של בקשה להחלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור מתוקן חדש? זו השאלה המונחת בפניי.

1.

עניינו של ההליך בהשגה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט אברהם יעקב) שקיבל את תביעת המשיבים למתן פסק-דין הצהרתי והורה על אכיפת הסכם אופציה לרכישת מקרקעין שנערך בין המשיבים (הקונים) לבין המערערים (המוכרים).

2.

בבקשה שלפניי מבקש בא-כוח המערערים להחליף את הודעת הערעור המקורית בהודעת ערעור חדשה מתוקנת. בבקשה נטען כי המערערים החליפו את עורכי-דינם וכי לאחר עיון בהודעת הערעור המקורית ונימוקיה, סבר בא-כוחם החדש כי מן הראוי שטענות המערערים יוצגו "באופן מפורט, ממוקד ונהיר יותר". בבקשה צוין כי כתב הערעור המקורי כולל טענות שבא-כוחם החדש של המערערים סבור כי הן אינן נצרכות וכי יש להשמיטן מהודעת הערעור המתוקנת. עוד נטען כי הודעת הערעור המתוקנת כוללת מיקוד ופירוט של טענות שהובאו בכתב הערעור המקורי. המשיבים מתנגדים לבקשה.

3.

לאחר עיון שבחומר שלפניי ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמנם, הבקשה שלפניי הוגשה בשלב מקדמי של בירור ההליך טרם הוצא צו סיכומים בתיק וטרם התקיים דיון בערעור לגופו. ככלל, בשלב מוקדם זה של ההליך, הסמכות להתיר את תיקון כתב-הערעור כאמור בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מופעלת בדרך-כלל באופן ליברלי תוך מתן משקל רב ל זכות הטיעון של המערער ועל-מנת לאפשר לערכאת הערעור לדון בכל השאלות השנויות במחלוקת. זאת, בנסיבות בהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון. עם זאת, הבקשה שלפניי אינה מכוונת לתיקון ממוקד בכתב הערעור בדרך של הוספה, השמטה או תיקון נקודתי. הבקשה היא

להחלפת כתב הערעור המקורי בכתב ערעור מתוקן חדש. מה דינה של בקשה כאמור? בקשה זו נכנסת לגדריה של תקנה 417 רישא לפיה "כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט...". עם זאת, מדובר בעניין שבשיקול-דעת. בהתחשב בתפקידו הדיוני של כתב הערעור ובתכליתה של תקנה 417, נראה כי על דרך הכלל הגישה כלפי בקשות מן הסוג הנדון ראוי שתהיה מסויגת ושמורה למקרים חריגים בלבד. אבאר את דבריי.

4.

פסיקתו של בית-משפט זה קבעה בעבר כי "הגשת ערעור הינה פעולה משפטית מחייבת, התוחמת את גבולות הדיון בערעור..." (בש"א 1516/98 מי עמית בע"מ נ' כרומגן שער העמקים (לא פורסם, 4.5.1998)). תפקידו של כתב הערעור מבחינה דיונית הוא להעמיד את בעל-הדין שכנגד על הנושאים השנויים במחלוקת ובכך להגדיר את היקף ההתדיינות בין הצדדים בפני ערכאת הערעור (ראו בהקשר זה: תקנה 415 לתקנות לפיה אין לטעון במהלך הערעור נימוק שלא פורש בכתב הערעור, אלא ברשות בית-המשפט). יוער כי מן התכלית הדיונית האמורה נגזר כי להבדיל מן הסיכומים בכתב, אין כתב הערעור אמור להרצות את טענות המערער בכל תג ותג, אלא עליו לתחום באופן תמציתי את המחלוקת שבין הצדדים. בהתאם לכך, קובעת תקנה 414 לתקנות כי "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור..." (לפרשנותה של תקנה זו, ראו: ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (טרם פורסם, 8.5.2005)).

5.

התכלית הדיונית שלשמה נועד כתב-הערעור משליכה על אופן הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי בבקשות להתיר תיקון כתב ערעור לפי תקנה 417 לתקנות. נקודת המוצא היא כי בעל-דין הוא שמחליט האם לפתוח בהליך ערעורי וכיצד להגדיר את מסגרתו ואת תוכנו. בידו – וביד בא-כוחו – להחליט מה יטען וכיצד יטען (ראו: ע"א 1501/05 הנ"ל , פס' 3 ). עם זאת, משעה שהוגשה הודעת הערעור, יש בה כדי לתחום את גבולות הדיון בערעור הן מבחינת בעלי-הדין שכנגד והן מבחינת ערכאת הערעור. לפיכך, מרגע הגשת הודעת הערעור, חירות הטיעון מוגבלת בהיקפה. אין יוזם הערעור חופשי לתקן, לשנות או להוסיף כרצונו לכתב הערעור שהגיש. לצורך תיקון כאמור נדרשת רשות מבית-המשפט שכן בעצם תיקון כתב הערעור יש משום סטייה מעקרון הוודאות הדיונית וכן פוטנציאל לפגיעה בזכויות דיוניות של בעל-הדין שכנגד, כמו-גם פוטנציאל לפגיעה באינטרסים ציבוריים כגון תקינותם של הליכים שיפוטיים וניהולם באופן יעיל והוגן. בהתחשב בכך, במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב ערעור שוקל בית-המשפט מגוון שיקולים ובהם: מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים על-מנת לפרוש את מלוא נימוקי הערעור בפני ערכאת הערעור ועל-מנת לאפשר לצד שכנגד לדעת מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן ; האם התיקון חורג מהמסגרת העובדתית שנדונה והוכחה בפני בית-המשפט קמא והאם יהיה בתיקון כדי להאריך שלא לצורך את הדיון, כדי להכביד עליו או לסרבלו; הסיבה בעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור תוך סטייה מעקרון הוודאות והיציבות הדיונית; האם יוזם הערעור היה מיוצג בעת הגשת כתב הערעור המקורי, אם לאו; האם הבקשה לתיקון כתב הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך בו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לעיכוב הדיון או לפגיעה ביעילות הדיונית. עוד שוקל בית-המשפט האם דחיית הבקשה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד – האם העתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד או לפגיעה בעקרון השוויון הדיוני בין בעלי-הדין.

6.

כאמור, במקרה שלפניי עסקינן בבקשה להחלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור חדש. בבקשה נטען כי מאחר שמדובר בשלב מקדמי של ההליך בטרם ניתן צו סיכומים ובטרם התקיים דיון בערעור, אין בהחלפה המבוקשת כדי לגרום לעיכוב הדיון או לפגיעה ביעילות הדיונית ולפיכך מן הראוי להתירה. אלא ששיקולים אלה אינם ממצים את מכלול האינטרסים אותם שוקל בית-המשפט בדונו בבקשה כאמור. אינטרס הוודאות הדיונית בשילוב התפיסה לפיה הודעת הערעור נועדה להגדיר את גבולות ההליך ואילו מיקוד ופירוט הטענות נעשה בשלב הסיכומים בכתב תוך שמירה על השוויון בין בעלי-הדין, מובילים למסקנה כי ככלל תקנה 417 לתקנות לא נועדה לאפשר לבעל-הדין שיזם את הערעור לבצע מקצה שיפורים על דרך של החלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור חדש "משופר". בחינת הדברים בראי פסיקתו של בית-משפט זה מלמדת אף היא כי גישת בית-המשפט בנוגע לבקשות להחלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור מתוקן חדש - להבדיל מבקשה לתיקון נקודתי של כתב הערעור בשלב מיקדמי של ההליך - הינה גישה מסויגת (ראו למשל: בש"א 1516/98 הנ"ל, שם ראה בית-המשפט להיענות לבקשה כאמור כחלק מההגנה על זכות הייצוג של המערערים אשר לא היו מיוצגים בעת הגשת כתב הערעור המקורי).

7.

בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות היענות לבקשה. המערערים היו מיוצגים בעת שהגישו את כתב הערעור המקורי. העובדה כי בחרו להחליף את באי-כוחם לאחר הגשת הערעור אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את החלפתו של כתב הערעור המקורי בכתב ערעור מתוקן חדש. זאת ועוד; לא שוכנעתי כי הבקשה להחלפת כתב הערעור הכרחית בנסיבות העניין. מהבקשה ומעיון בחומר שהוגש בתיק עולה כי השינויים שהוכנסו בכתב הערעור החדש הם משני סוגים: הסוג האחד עניינו בטענות שהופיעו בכתב הערעור המקורי ובא-כוח המערערים סבר כי הן אינן נצרכות ולפיכך ביקש להשמיטן. התיקון בעניין זה אינו מצדיק החלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור חדש (להבדיל מתיקון ממוקד שעניינו השמטת הסעיפים הרלוונטיים מהודעת הערעור המקורית). מכל מקום, בא-כוח המערערים יוכל להודיע על זניחת טענות אלה במסגרת סיכומיו בכתב. הסוג השני עניינו בטענות שהופיעו בכתב הערעור המקורי אולם בא-כוח המערערים סבר כי יש מקום לחדדן ולמקדן תוך הוספת נימוקים משפטיים ואסמכתאות בעניינן. הרצון לשכתוב ולליבון הטענות שהועלו במסגרת כתב הערעור המקורי אף היא אינה מצדיקה את החלפת כתב הערעור המקורי בכתב ערעור חדש. כאמור, כל תכליתו של כתב הערעור היא לשרטט את גדרי המחלוקת כדי שהצד שכנגד יידע מפני מה עליו להתגונן. תיאורים עובדתיים מפורטים וניתוח משפטי מנומק צריך שימצא את מקומו בסיכומים באופן שיישמר השיוויון הדיוני בין הצדדים, מה-גם שהדיון בערעור יתנהל ממילא על-יסוד הסיכומים שיוגשו (ראו: ע"א 6929/05 מגיריש נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 5.1.2006) והאסמכתאות המובאות שם). מעבר לנדרש יוער כי גם טענות המשיבים בדבר הרחבת החזית בטיעוני המערערים – אם יוסיפו לעמוד על טענות אלה – מקומם במסגרת הסיכומים בכתב.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪.